שבת שניה של שנת תשע"ז, שבת ראשונה אחרי יום הכיפורים, אתחיל בווידוי קטן לא חשבתי לכתוב ד"ת השבוע, ימים עמוסים, עמוסים בעשייה ויצירה, ימים של קליטה והפנמה של המאמץ הרוחני הגדול של עשרת ימי התשובה.
אבל התבוננתי וראיתי שבמשך כל השנים, לא כתבתי שום דבר על פרשת האזינו, הפרשה שאותה אנו מצויים לכתוב ולזכור יותר מכל, והחלטתי שהדבר דורש תיקון.
פרשה יסודית זאת עליה כותב הרמב"ן:
"הנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד כל המוצאות אותנו בביאור, הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקב"ה, מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגויים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד ע"ז, והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה, וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן".
יש מצווה מיוחדת לכתוב את השירה, ולשים אותה על ליבנו: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל', כי השירה הזאת מלמדת אותנו כל הנהגת ה' בעולם, היא מהווה מפה ומצפן לכל ההיסטוריה האנושית, והדבר הבסיסי העולה מן השירה הזאת, שכל ההיסטוריה תלויה בקשר שבין עם ישראל והקב"ה, זהו עמוד השדרה, זהו המניע הפנימי של ההיסטוריה, הקב"ה בחר בנו, אנו שמו של הקב"ה בעולם, 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת', ועד שלא נגיע ליחוד קוב"ה ושכינתיה (עם ישראל), הדוד וכלתו, העולם יצטרך לעבור הרבה גילגולים וטילטולים, הקב"ה משפיע חסד מופלא לעם ישראל, אך עם ישראל, לא משיב אהבה, כמו ילד שהוריו מעניקים לו חום ואהבה, טוב ושפע, והוא בועט…ואז מגיעה תקופת החינוך של עם ישראל, הקב"ה רוצה להחזיר את ישראל אליו, אל הטוב האמיתי, והדרך לעשות זאת היא ע"י האומות המכות את ישראל.
"ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם, והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע"ז כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם ויעבדו את הקב"ה וישמרו את מצותיו ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם ויבוזו ע"ז שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם, וכענין שאמר" :כי עליך הורגנו כל היום", אם כן לשנאתו של הקב"ה יעשו בנו כל הרעות האלה והם צריו ומשנאיו ועליו להנקם מהם".
אלא שהאומות לא עושות זאת מאהבת ישראל, ומההבנה שהטוב הגדול ביותר, הטוב והחסד הנצחי תלוי בקישור הדוד והרעיה, ישראל ואביהם שבשמיים, הם עושים זאת בשנאת ה', ורואים בעם ישראל בצדק בניו ואהוביו, וכיוון שאינם יכולים לפגוע בו יתברך, פוגעים באוהביו, פוגעים בנושאים את שם ה' בעולם, ולכן, יענשו באופן חריף.
"וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח כי בבניין בית שני לא הרנינו גוים עמו רק לעגו עליהם: 'מה היהודים האומללים עושים', והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל, וכולם משועבדים לו ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו".
עוד לא זכינו לכך, אבל בדורנו הדברים הולכים ומתקרבים, על ישראל שם לארץ ה', והנה אנו רואים בעיננו ושמחים ומאושרים על התקרבות ישראל אל אביהם שבשמיים, תנועת החזרה לה', תנועת התשובה, הולכת וגדילה, מיום אל יום, וגם הנקם הולך וקרב.
"והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאותינו למען שמו, אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין, וכך הזכירו בספרי (האזינו מג): "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא", ולזה רמז הכתוב שאמר: (פסוק מד) "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם", הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו ואם היא קטנה בדבור כי ביאר להם עניניה הרבים ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום".
אהבת ה' אותנו אינה תלויה בדבר, מובטחים אנו בגאולה, וודאי שתהיה התשובה הגדולה לאבינו שבשמיים, זה מוטבע בנו, זה טבענו האמיתי, ולכן זה יהיה!
בדורנו קל יותר להאמין, אחרי אלפיים שנות גלות שבנו לארצנו, וודאי נשוב לאבינו שבשמיים, ודאי שיבנה ביהמ"ק, ודאי שנזכה להשבת השופטים, להשבת השכינה לציון.
'…שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך, ובכן, צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו…', זה יקרה במהרה בימינו.
בתחילתה של השנה החדשה, נשנן את שירת חיינו, את שירת העולם, את החיבור ביננו לאבינו שבשמיים.
והדבר החשוב הוא לשאול את עצמנו: איך אנו יכולים לחזק את הקשר ביננו לאבינו שבשמים, מה אפשר לעשות? מה להוסיף השנה שיחזק את הקשר? ממה עלינו להימנע כדי לא להחליש את הקשר?
כי קשר זה הוא כל חיינו, כל הצלחתנו, כל תפקידנו בעולם.
שבת שלום ושנה טובה מאד!