חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת כי תצא – האחווה והחסד

פרשת השבוע לאור דברי הרמב"ן[1]:

אחת הנקודות שהרמב"ן חוזר עליהם פעמיים רבות בפרשה היא נקודת האחווה והחסד.

אנו מצווים: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם בדור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם! – על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים…לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם" – ולכאורה יש לשאול, וכי כל העמים האחרים קידמו אותנו בלחם ובמים? מה החומרה הנוראה, שלא קידמו בלחם ובמים?

עונה הרמב"ן: והנראה אלי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם השם מתוך ההפיכה, והיו חייבין לעשות טובה עם ישראל והם עשו עמהם רעה… על דרך הפשט טעם לא תדרוש שלומם וטובתם כאומר אע"פ שהם בני משפחתכם, ואברהם אביכם אהב את אביהם כאח לו יונק שדי אמו, לא תהיו אתם לו כאחים דורשי שלום וטובה, כי הם הפרו ברית אחווה ותהיה מופרת לעולם…" – אנחנו מצווים לא לצרף את העמונים והמואבים לעם ישראל, כי הם הפרו את האחווה, הם כפויי טובה, זו מידה כל כך נוראה, שמרחיקים אותם לעולם!

אם כך הקפידה התורה, על גויים שלא יודעים להיות באחווה, ואין סליחה ומחילה להפרת האחווה – 'ותהיה מופרת לעולם…', אז כמה נוראה היא הפרת האחווה בתוך עם ישראל, הפרת הברית, החסד והאחווה בין אחים קרובים ואהובים.

הדבר מתחדד עוד יותר, כאשר אנו רואים את היחס למצרים: "…לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" – המצרים ששיעבדו אותנו, העבידו אותנו בפרך – אבל 'לא תתעב' – כי אחרי הכול הייתם בארצם והם אירחו אתכם: "…וכן המצרים הרחיקם שלשה דורות מפני רשעם אשר עשו עמנו רעות רבות וצרות אבל לא יתעב אותם לעולם בעבור שהיינו גרים בארצם ונמלטנו עמהם בימי הרעב בכבוד שעשו לאבינו והמליכו עליהם ממנו קצין ומושל".

אנו לא מוחקים את הטובה מפני הרעה, הטובה היא חשובה ומשמעותית, ולא נמחקת אם יש גם רע.

לאור חשיבות האחווה ברור למה התורה מדגישה את איסור לשון הרע, כי דיבור הרע, שמבטא את המחשבה הפנימית יוצר פירוד, מרחיק את החסד והאחווה, מפר את האמון בין האנשים, באופן כללי עשיית החסד היא דבר טבעי ובריא, מי לא מעוניין לעזור, לסייע ולקדם? אבל אנו מסתגרים בתוך עצמנו, כי יש ניכור, יש ריחוק, האדם לא רואה את הטוב באנשים סביבו, ולכן, הוא חש שהוא חייב לדאוג לעצמו, ולבסס את מעמדו – החברתי, הכלכלי, התעסוקתי ועוד, וממילא הוא לא חש בטוח לתת, להעניק ולהיות אוהב מכל הלב, את סביבתו.

וכן אנו רואים דבר מבהיל, דבר מחריד, התורה מצווה אותנו בפרשה זו, לא לשכוח שני דברים:

"זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים"

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"

שתי זכירות, זכירת עמלק ובהשוואה לכך כמעט באותם המילים – זכירת מרים, מרים הצדקת, מרים שבזכותה זכינו למשה רבינו, איך ייתכן להשוות, באותה הפרשה?

הרמב"ן כותב על זכירת מעשה מרים: "לפי דעתי שהיא מצות עשה ממש, כמו 'זכור את יום השבת לקדשו'…והיא אזהרה מלדבר לשון הרע יצווה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה ולא דברה בפניו שיבוש ולא בפני רבים רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה וכל מעשיה הטובים לא הועילוה גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל!"

ואז מסביר הרמב"ן את ההשוואה המחרידה בין מעשה עמלק למעשה מרים: "הנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטווינו למחות את שמו וכן במעשה מרים נצטווינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות ואע"פ שהיה ראוי גם להסתירו שלא לדבר בגנותן של צדיקים אבל צווה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד כמו שאמרו (ב"ב קסה.) והכל באבק לשון הרע".

בשולי דברי הרמב"ן, אפשר להוסיף את אחד הרעיונות המופלאים ששמעתי פעמיים רבות ממו"ר הרב אליעזר מלמד שליט"א, ביוה"כ מתוודה הכהן הגדול שלוש פעמיים, שני וידויים על שני פרים, שדמם נזרק בקודש הקודשים, ווידוי נוסף על השעיר שנשלח לעזאזל.

שני הווידויים הראשונים הם על נקודה יסודית – טומאת מקדש וקודשיו, והווידוי השלישי – הוא על כל החטאים, הווידוי הראשון עוסק בכפרת הכהן הגדול עצמו וב"ב, הווידוי השני עוסק בכפרת שבט לוי, והשלישי עוסק בכל ישראל, אז איך ייתכן, שכל חטאי ישראל – כולם, הם בווידוי על שעיר (עז), שאפילו לא נזרק דמו בקודש הקודשים?! וחטאי השבט הקטן, שבט לוי, הם על שני פרים, שדמם נזרק בקודש הקודשים!?

אלא שהעיקר הוא הלב, הקודש פנימה, אם בקודש פנימה הדברים מסודרים שאר המעגלים החיצוניים כבר הסתדרו – כעת נחזור אלינו – עמלק – פגע בישראל והוא ראש אויבי ישראל החיצוניים שמנסים לפגוע בישראל, בכל הדורות, עד הגרמנים הארורים בדור שעבר, וזה נורא ואיום, אבל, וזהו אבל מפחיד – כל הכוח של אויבנו החיצונים לפגוע בנו, הוא רק מכוח הקלקולים בתוכנו!

שהקלקול הנורא ביותר, הוא קלקול האחווה, האהבה והאחדות בתוך ישראל!

יהי רצון שנזכה לקראת ראש השנה לזכות להרבות אהבה ואחווה: 'אני לדודי ודודי לי – הקב"ה כל כך אוהב את ישראל, ואנו לא נאהב אותם?

[1] אנו כותבים את דבר התורה השבועי, כבר שש שנים!, בשבוע שעבר התחלתי להעביר בישיבה שיעור שנתי בפרשת שבוע ע"פ הרמב"ן, ומקווה שגם אתם קוראים יקרים תיהנו מכך!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן