חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת בשלח – קשה כקריעת ים סוף?

קריעת ים סוף

במרכז פרשתנו עומד הנס הגדול של קריעת ים סוף*, וחז"ל החשיבו בכמה וכמה מקומות את הנס הזה כנס הגדול והמופלא ביותר שהיה לעם ישראל. וכך לדוגמא מובא בהגדה של פסח: "ר' יוסי הגלילי אומר עשר מכות לקו המצריים במצרים, שנאמר 'אצבע אלוהים הוא', ובים לקו חמשים מכות, שנאמר 'וירא ישראל את היד הגדולה'… הרי חמשים מכות שלקו במצרים, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות…".- ורואים שקריעת ים סוף נחשבת פי חמש מכל עשרת המכות גם יחד.

קשה כקריעת ים סוף

וכן כשחז"ל מדברים על דברים שהם קשים ומורכבים הם משווים אותם לקריעת ים סוף. ונביא שלוש דוגמאות: במדרש אגדה (ויקרא יב)

"…אמר ר' יהודה ברבי סימון שתי יריכות של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהיה בה כח שתהא יולדת… אמר ר' מאיר מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה כקריעת ים סוף היאך עד שלא תלד היא מושכת דמים, ומשהוא יולדת הדמים מסתלקים לשדיים ונעשה חלב, והתינוק יונק מחלב ומתגדל".

ובמדרש רבה (ויצא סח):

"מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים… אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים… אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן… אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".

ובבראשית רבה (ויחי צח): "ר' יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף".

ויש להבין מה הכוונת חז"ל באומרם שכביכול לקב"ה יש קשיים. וכי יש דברים שקשים לקב"ה? ולאחר שנבין את זה, נתבונן מדוע קריעת ים סוף כל כך קשה, ומה הפלא הכל כך גדול שבה? ולבסוף ננסה להבין מה הדמיון בין קריעת ים סוף, שהיא נתפסת בעיננו כפלא עצום (ובצדק!), לבין לידתו וכלכלתו של התינוק, מזונותיו של אדם וזיווגו, שהינם דברים שגרתיים וטבעיים.

מדוע קשה לקרוע את ים סוף?

ותחילה נבאר מהו הקושי הגדול שהופיע בקריעת ים סוף, שאפילו משה רבנו, שעשה וראה את כל מכות מצרים, שאל את הקב"ה. ""ועתה הרם את מטך' אמר משה לפני הקב"ה: 'אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה?! והרי כתוב 'אשר שמתי חול גבול לים' והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם".

המהר"ל מבאר שקריעת ים סוף היא שבירת כל החוקים הטבעיים. עד קריעת ים סוף ישנו שימוש בחוקים הטבעיים, ואם ישנו שינוי אזי הוא מקומי ונקודתי. כפי שהתורה מדמה את כל מכות מצרים לאצבע- חלק קטן מהטבע משתנה- אבל הטבע וחוקיו עומדים על מקומם: במכת הדם, שהם נוזל הופכים לנוזל אחר שקיים בעולם, וכל הנס הוא העברת נוזל אחד לנוזל אחר, וכל שכן בשאר המכות.

אולם בבקיעת הים הטבע כולו מתהפך. חוקיו משתנים לחלוטין. וכדברי המהר"ל:

"יש ענין גדול בקריעת ים סוף שאף אם היו המכות במצרים ביאור ובארץ, אינה דומה לקריעת ים סוף שהוא ביטול אל הים שאין נחשב כמו היאור שהוא נהר אחד פרטי, אבל הים אף על פי שהם ימים הרבה מכל מקום הכל בשם ים נקראו כדכתיב: 'ולמקווה המים קרא ימים' והים בריאה מיוחדת בעולם כדכתיב: 'אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו' הרי נחשב כמו היבשה, והוא יסוד אחד מן היסודות שהוא יסוד המים וכאשר גברו ישראל על הטבע של הים ונבקע הים, נחשב זה התגברות על העולם הטבעי שהוא חמרי".

זה לא שיש חלק מן העולם שעבר שינוי, אלא אחת מתשתיות היסוד של ששת ימי בראשית- שיש בעולם ים ויבשה- הצדדים המרכזיים בעולם, אבחנה יסודית זו שייכת לעצם חוקי הבריאה החשובים ביותר והיא מתערערת כאן. המסגרת הבסיסית ביותר שבה אנו נמצאים מתערערת.

זהו מצב שבו לא העולם הרוחני משפיע על העולם הזה, אלא שאין עולם הזה בכלל, יש עולם רוחני שפועל והעולם הזה איננו- הוא לא נמצא כאן בכלל. חוקי היסוד, התשתית, המסגרת של העולם הזה כאילו נעלמים מכאן. "הים ראה וינוס" – הוא לא נמצא כאן בכלל.

המים- דרשו חז"ל: לא כתוב ויבקע הים, אלא ויבקעו המים – כל מימות שבעולם נבקעו.

קריעת ים סוף מצד המים, זה לא שיש איזה קטע מסוים בים שנבקע. כל מושג הנוזל, כל המים, היסוד שנקרא בעולם- מים- נדחה, נעלם!

המים הם אחד היסודות שהכי פחות ניתנים לשליטה. כנוזל הם לא מקבלים צורה ולא ניתנים לעיצוב או לקיבוע. והשאלה הגדולה היא מי שולט כאן בעולם, האדם או הטבע? המציאות הרגילה היא שאפשר לפעול עם הטבע בחוקים ובכללים שלו.

עם ישראל נתון בהשגחה אלוקית

להיות משוי מן המים, להיות משה, להיות ישראל- פירושו להיות עם, שבראש ובראשונה לא זורם על פי זרימת המציאות, לא משועבד לה. אדרבא, להיות משה, להיות ישראל זה לא רק לא להשתעבד למציאות, אלא גם שהמציאות משועבדת לו. מי שבא מן העולם הבא, מי שהוא ישות רוחנית מהותית עצמית, שלא מוגבלת במגבלות המציאות, היא יכולה לשעבד ולהגביל ולהעמיד כנד נוזלים את המציאות כולה.

וכפי שאומר המהר"ל: "שהמים יכסה ארץ… אבל המעלה האלוקית שיש לישראל, ממנה נדחו המים שהם חומריים, כי החומר נדחה מפני דבר אלוקי… ישראל מפני העניין האלוקי שקנו ישראל ביציאת מצרים נדחה הים ונעשה יבשה".

מה זאת אומרת נדחה הים ונעשה יבשה? המציאות החומרית הפכה על ידנו ממציאות בלתי נשלטת, שיש בה יסוד לא נשלט- למציאות שכולה יכולה להיות נשלטת. גם את הים, גם את יסוד הים שבעולם, כלומר את אותם אלמנטים בלתי נשלטים, לכאורה, המציאות הזורמת- בכוחנו להפוך לנשלטים, להפוך ים ליבשה, להפוך ים למציאות שאפשר לעמוד עליה, לדרוך עליה, לבנות עליה בנינים, לעצב ולתכנן אותה לפי ראות עינינו.

כלומר, עם ישראל, לפני קבלתו את התורה חייב לגלות את העובדה שהוא איננו נתון תחת שלטון הטבע, אלא תחת השגחה אלוקית, והוא פועל ומעצב את המציאות החומרית כפי דרגתו הרוחנית.

וחז"ל מגלים לנו שהיסוד הזה בא לידי ביטוי לא רק בקריעת ים סוף, שעניינו קריעת הסופית ופתיחת פתח לאינסוף, אלא גם בכל לידה, בכל זיווג ואפילו בעובדה המופלאה שאדם מוצא את מזונותיו.

היסוד האלוקי, העל טבעי, בא לידי ביטוי. כי ישראל, גם בדברים הטבעיים ביותר: כלידה, חתונה ומזונות, מונהגים על פי דבקותם בקב"ה ולא על פי הטבע הרגיל.

יהי רצון שנזכה לזכור את יציאת מצרים בימים ובלילות ולדעת שכל מעשינו הטבעיים אינם תלויים אלא בקשר ובדבקות שלנו בקב"ה, בהתאמה של רצונותינו ושאיפתנו אל רצונו יתברך, ושנזכה לגלות את האלוקות המתגלה בעולם ומעליו.


*הערה: חלק מהדברים המופיעים במאמר זה נלקחו מדברי תורה של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן