חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת תולדות – חנוך לנער על פי דרכו

בפרשת השבוע אנו נפגשים עם התאומים, עשו ויעקב, לבית יצחק ורבקה.

רש"ר הירש – טעותם החינוכית של יצחק ורבקה

ידועים מאוד דברי הרש"ר הירש על הפסוק "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים". וזו לשונו:

"בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות כגדולות, במעשי אבותינו הגדולים. ודווקא על ידי כך הגדילו תורה, והאדירו את לקחה לדורות. אף כאן, הערה אחת שלהם מרמזת לנו, כי הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורות העיקרי היה לא רק בתכונותיהם, אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורת אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם ושכחו כלל גדול בחינוך: 'חנוך לנער על פי דרכו'. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות מעמקי נפשו…
המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה – מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב נשאב ממעיין החוכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד איתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד צדדי…
אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו – היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז ה'גיבור' שלעתיד לא היה ופך ל'גיבור ציד' אלא ל'גיבור לפי ה" באמת. יעקב ועשו על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם… אך לא כן היה: 'ויגדלו הנערים'- רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות כי אלה אשר מרחם אחד יצאו, ויחד נתגדלו, נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם".

כשנראה כי דבריו מסתמכים על דברי רש"י בשם המדרש ש"כל זמן שהיו קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כיוון שנעשו בני שלוש עשרה שנה, זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה".

עוד לפני הלידה ידעו את האופי השונה

ואם כי דבריו ודאי נכונים חינוכית נראה שיצחק ורבקה ידעו מראש את הדברים, שהרי בתחילת הפרשה מופיע ש"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי, ותלך לדרוש את ה'. ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר". ורש"י מפרש על המילה 'ויתרוצצו' ש"רבותינו דרשוהו לשון ריצה, שהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר- יעקוב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי עבודת אלילים- עשו מפרכס לצאת (ב"ר)".

ואם כן ברור שרבקה עמדה, עוד לפני לידתם, על האופי המיוחד של כל אחד מתאומיה. ובמידה מסוימת חז"ל אומרים את ההיפך הגמור מדבריו של הרש"ר הירש. וזה לשון המדרש (שמות רבה, א):

חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר- בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חבירו פלוני הכה לבנך יורד עמו עד לחייו, ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו… ויאהב יצחק את עשו'- לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו, כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר, ובזה את הבכורה, ועוד שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחיו, שנאמר: 'יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו שנאמר: 'וילך עשו אל ישמעאל'…".

כלומר המדרש אומר שיצחק הניח לעשו לפעול על פי טבעו, וזאת במקום לכפות ולכופף אותו לדרך הנכונה.

היה צריך לנסות לחנך את עשיו בכפיה

לעניות דעתי, התורה רצתה להדגיש שהגידול של עשו ויעקב איננו תלוי בחינוך אלא בטבע נשמתם. הדבר היחיד שניתן לעשות עם עשו הוא לכפות ולכופף אותו. וזה גם מה שהתורה מדגישה, שעוד לפני לידתם, לפני שהייתה הבחירה שייכת בהם – יעקב נמשך בטבעו לבית המדרש, לחיי העולם שהקב"ה נטע בתוכנו, ואילו עשו נמשך אחר לעבודת אלילים, לטומאה ולרע בעולם.

ולכן אף על פי ששניהם קיבלו את אותו החינוך, וחיצונית היה נראה שהם דומים – הולך ומתגלה שאלו הן שתי דרכים שונות ומנוגדות, וכפי שדורשת הגמרא על הפסוק "ולאום מלאום יאמץ" כשזה קם- זה נופל, וכשזה נופל – זה קם.

יש בסיס שלא ניתן לשנות באדם

וכפי שמגלים לנו חז"ל "אמר רבי שמעון בר יוחאי הלכה בידוע עשו שונא ליעקב". וכפי שאומר התלמוד הירושלמי (נדרים ח,ג):

"רבי אחא בשם ר' חונא, עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, והקב"ה גוררו ומוציאו משם. מה טעמא? 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה" (עובדיה א,ד), ואין כוכבים אלא צדיקים….".

כלומר, עשו מומחה בתחפושות ויכול להידמות לצדיק. הוא יודע לחקות את מעשי אביו, יצחק, כדברי חז"ל (בר"ר סה, א) "כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם, וכיוון שהגיע לארבעים שנה, דימה עצמו לאביו. אמר, מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה, אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה…".

ועשו יודע כל כך טוב להתל באנשים ולצוד אותם עד שרק הקב"ה יכול להוציאו מגן עדן. חוסר ההבנה בכך שלא הכל תלוי בבחירה ושישנה גם השפעה סגולית ברורה וחזקה הוביל ומוביל לשתי טעויות חמורות:

  1. הייאוש מיהודים שבוחרים בבחירה רעה. חוסר ההבנה שיהודי נשאר יהודי ושסוף הסגולה לנצח.
  2. האמון שניתן בגויים, שלעת עתה מעשיהם מתוקנים, חוסר הידיעה שאין מקום ליהודי בגלות, ושאין מקום שעם ישראל יסתמך ויבנה על עזרת הגויים, אף לא על המתוקנים שבהם.

הלימוד הגדול שעלינו ללמוד מפרשה זו הוא שכל ההשקעה שלנו צריכה להיות בגילוי נשמת אלוקים שבתוכנו, שכל לימוד התורה שלנו צריך להיות מההכרה שהקב"ה בחר בנו ונתן לנו את תורתו. ובאופן חריף ניתן לומר שבעבודתנו אין לנו אפשרות ליצור שום יצירה חדשה, שהרי "אין כל חדש תחת השמש", אלא עבודתנו הינה לחשוף ולגלות את יצירת יוצר כל. וככל שנחשוף את היצירה האלוקית כך יתקרב העולם לרצון ה' ויתמלא אור וטוב, צדק ומשפט.

ונסיים בדבריו של הכהן הגדול, רבי צדוק הכהן מלובלין:

"אף על פי שהבחירה נתונה לאדם, מכל מקום אין אדם יכול להשתנות משורשו ועיקרו… רק השורש הזה נעלם מכל הברואים, (דזהו בסוד הידיעה והבחירה)… שורש נפשות כל ישראל הוא ממקור החיים…".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן