תחינתו של משה
פרשת ואתחנן פותחת בתיאור רצונו האדיר ותפילתו הכבירה של משה רבנו להיכנס לארץ. 515 תפילות, כמניין 'ואתחנן', מתפלל משה רבנו בכדי להיכנס לארץ. "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון". ותגובתו של הקב"ה לתפילותיו של משה היא "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"- ופירוש הדברים בפשטם, כפי שמבאר רש"י, הם שה' אומר למשה שיפסיק את תפילתו, "שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר".
ויש להתבונן מדוע הקב"ה כל כך מסרב לכניסתו של משה רבנו לארץ? ומדוע משה רבנו כל כך חפץ להיכנס אליה?
משה חפץ בפירות ארץ ישראל?
הגמרא (סוטה יד.) דנה בשאלה מדוע משה חפץ להיכנס לארץ,
"דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבנו ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?? אלא כך אמר משה הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקשה אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם…".
לגמרא ברור שמשה רבנו לא צריך לאכול מפירות הארץ. ולכאורה הדברים תמוהים, הרי אנו אומרים בנוסח ברכת מעין שלוש שאנו רוצים להיכנס לארץ כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה, "וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָּהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה".
קדושת פירות ארץ ישראל
ואמנם ה'טור' מקשה על כך בשם הסמ"ג שאומר "וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה עד כאן. ו'בהלכות גדולות' ישנו "וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אומרו". אך מנגד הב"ח הידוע מתרץ שם:
"תימה [על תמיהת הסמ"ג] הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ואמר אם תטמאו את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה ונמשך מזה כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל כי עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".
בנוסף אלו פסוקים מפורשים בירמיהו ובנחמיה: "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ" (ירמיה ב, ז). "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבה" (נחמיה ט, לו).
ואם כן, מדוע אומרת הגמרא שמשה רבנו לא היה צריך "לאכול מפריה ולשבוע מטובה" הרי זוהי אחת המטרות המרכזיות בכניסתנו לארץ, כפי שבארנו?
משה רבינו לא זקוק לפירות הארץ
אלא שמדיוק בדברי הגמרא שהאמירה "וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?" נאמרה אך ורק לגבי משה רבנו.
וכן כתב האליה רבה:
"ואפשר דשאני משה דשכינה תדיר לגביה אף שלא היה אוכל מפירות ארץ ישראל… ולזה דקדק הש"ס וכי לאכול מפריה וכו' הוא צריך, ר"ל שמשה אינו צריך לזה. ולדינא צ"ע…"
וכן כתב בקצרה ר"י עמדין במור וקציעה:
"אך ודאי הנכון לאומרו… ואע"ג דאמרינן וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך – אנו ודאי צריכין להם, כי פירות א"י מוסיפין כח וחכמה כמ"ש באוירא דמחכים."
וכיוצא בזה מובא בעירין קדישין לבין המצרים בשם ר' ישראל מרוז'ין:
"באמת דבר גדול הוא שפירות א"י מסוגלים ליראה…רק לגבי משה מילתא זוטרתי הוא היראה כנודע, ע"כ הקשו שפיר בגמרא וכי לאכול מפריה הוא צריך דייקא".
מעלתו ותפקידו של משה
ניתן להסביר עוד שמכיוון שמשה הינו חצי אדם וחצי אלוהים, כפי שאומר מדרש רבה (דברים יא,ד) "אמר ר' תנחומא אם אלוקים למה איש ואם איש למה אלוהים (שהרי כתוב 'וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים לפני מותו)… אמר ר' אבין מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלוהים", הרי שתפקידו הוא להוריד את התורה האלוקית והעליונה לבני האדם בכלל ולעם ישראל בפרט.
כאמור, תפקידו של משה הוא להוריד את התורה אך לא ליישם את התורה בארץ. משה רבנו הינו החוליה המקשרת שבין שמים לארץ. אבל יישומה של התורה בארץ דורש מנהיג אחר, "וצו את יהושע וחזקו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה"- הוא ולא אתה.
וכך מסביר המהר"ל את גמגומו של משה. עניינו של הגמגום הוא בעיה בהוצאת הרעיונות אל הפועל. לעיתים אנו מוצאים בילדים שהם לוקים בגמגום וזאת מפני שהתפתחות המחשבה אצלם מהירה בהרבה מהתפתחותו של הדיבור, ולכן בפער בין שטף המחשבות לכלי הביטוי נוצר גמגום. כך משה רבנו, לגודלו וענקיותו, יש לו בעיה ביכולת להוריד את כל הגודל המצוי במחשבתו לעולם הזה.
המקום היחיד בו משה רבנו מפסיק את גמגומו הוא בספר דברים, שהרי כאן משה רבנו מדבר אל נוחלי הארץ וארץ ישראל היא המקום היחיד בו ניתן לבטא וליישם את הרעיונות העליונים ביותר.
לכן משה, לתפקידו, לא מתאווה לאכול את פירות הארץ שעניינם כניסת הקדושה בתוככי הגשמיות וההנאה, אלא רצונו להיכנס לארץ נובע מהרצון לקנות עוד מעלות רוחניות ושכליות שמתבטאות על ידי תוספת של מצוות.
אז מדוע משה לא נכנס?
ומכאן יש לחזור לשאלה הראשונה אותה שאלנו, מדוע הקב"ה מסרב בתוקף לכניסתו של משה לארץ?
בפסוק אנו מוצאים דבר מדהים "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי". יש לשים לב שמשה רבנו לא אומר את הדברים כטענה, שכביכול בגללכם הקב"ה לא רצה להכניסו לארץ (וכפי שאכן אמר משה בפרשת דברים "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם"), אלא שהקב"ה לא רוצה שמשה יכנס, למענכם, לטובתם של ישראל.
וההסבר לכך הוא שמשה רבנו, לגדולתו, איננו מתאים להיות זה שמכניס את עם ישראל לארץ, דבר שבולט מאוד בתגובתו ובאמירתו לעם ישראל לאחר חטא המרגלים- לעומת דבריהם יהושע וכלב.
חיבור לעולם מול כפייה ונסים
יהושע וכלב בפרשת שלח (יד,ז-ט) אומרים "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר… ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם, סר צילם מעליהם וה' איתנו אל תיראום". כלומר מחד, יהושע וכלב מכירים בכך שהקב"ה הוא הנותן לנו את הארץ ("אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו"), ומאידך, הם מבינים שהארץ צריכה להיכבש על ידי עם ישראל ולכן הם אומרים לעם "אל תיראו.. כי לחמנו הם"- כלומר, נאכל אותם כלחם, "סר צילם מעליהם- כלומר, אין להם מנהיג והם מפוחדים. "וה' איתנו"- עם הצבא ועם העם ולכן "אל תיראום".
לעומתם משה בפרשת דברים (א,כט-לג) "ואומר עליכם לא תערצון ולא תיראון מהם, ה' אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה איתכם במצרים לעיניכם".- כלומר, משה אומר לעם שכיבוש הארץ יעשה באופן ניסי, אמירה שמחלישה את העם וגורמת לו להבין שאכן אין ביכולתו של העם לכבוש את הארץ, אלא ה', ללא התערבותם וללא מאמציהם של ישראל, יכבוש את הארץ "ככל אשר עשה.. במצרים".
הנהגה זו של משה רבנו מתבטאת גם בכך שמשה לא מדבר אל הסלע, דבר המבטא יצירת תקשורת עם המציאות ועולם הטבע, אלא מכה בו- דבר שמבטא כפייה וכיפוף של הטבע, ללא אפשרות שיחה ובחירה.
ולכן משה אינו מתאים להכניס את עם ישראל לארץ, ועל כך הקב"ה עומד בתוקף. (וכמובן שמשה עצמו איננו נפגע מכך כלל, כפי הדרש על דברי הקב"ה בפסוק "רב לך אל תוסף עוד דבר אליי בדבר הזה" ש"הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך"). משה רבנו, לתפקידו ולגדולתו, אינו צריך להיכנס לארץ. והדבר, כפי שאמרנו, גם לא מתאים לעם ישראל.
יהי רצון שנזכה לקבל את הכוח והעזרה האלוקית ומתוך כך לקדש את הארץ ואת הארציות.