השבת נקרא את פרשת אחרי-מות העוסקת בתחילתה בעבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול, שכותרתה "בזאת יבוא אהרון אל הקודש". הפרשה באה לאחר מותם של בני אהרן בקורבתם לפני ה', דהיינו בכניסתם הלא מסודרת והפתאומית אל קודש הקודשים, ומראה על הסדר הנכון והמתוקן שיש לעשות בכדי להיכנס אל הקודש.
מאידך, אף על פי שפרשת השבוע היא מופלאה מאוד, ראשנו ורובנו נתונים לחג הפסח הקרב ובא, ובייחוד לפסגתו, לליל הסדר.
וגם חז"ל בטאו את התחושה שאופפת אותנו בכך שכינו את השבת שלפני פסח בשם "שבת הגדול" ושינו מההפטרה הרגילה וקבעו הפטרה מיוחדת שקשורה לחג הקרב ובא. ועל שם הפטרה זו כינו, ע"פ המהרש"ל, את השבת 'שבת הגדול' שכן בסופה כתוב "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם..".
ולכן ננסה לקשור בין שתי האהבות ובין הפרשה לחג. ננסה תחילה להבין מה הקשר בין ההפטרה לחג הפסח, ומדוע בחרו חז"ל מכל התנ"ך דווקא את הפרק הזה כהכנה שכל ישראל מתכוננים אליה בפסח?
ההפטרה
אם נתבונן בהפטרה נראה כי תחילתה במשפט שישפוט ה' את עם ישראל, משפט שתכליתו להגיעה לגאולה השלמה עליה נאמר "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות", אולם בכדי להגיע לכך יש צורך לצרף את עם ישראל ולזקק אותם (כפי שמובא בפסוקים שלפני כן), ולכן שופט הקב"ה את עם ישראל. והמשפט המרכזי שם הוא על ענייני הצדקה, החסד והתרומות לבית ה', שעליהם מחד מזהיר הקב"ה באזהרות חמורות, ומאידך מבטיח הבטחות מופלגות- "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די… ואישרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות".
והקב"ה מבטיח שאף על פי שהיה נראה שהרשעים מצליחים והצדיקים התלוננו ואמרו "שווא עבוד אלוקים" כיוון שאין בכך תועלת שהרי "דרך רשעים צלחה", הקב"ה מבטיח שיבוא היום וההבדל בין הצדיק לרשע יהיה ברור ובולט, "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". וכל כך ניכר יהיה ההבדל בין הצדיקים לרשעים עד שיהיו הרשעים כאפר תחת כפות רגלי הצדיקים, "ועסותם (תרמסו) רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עושה אמר ה' צבאות".
ולאחר העיסוק בצדקה, בחסד ובתרומות לבית ה' אומר הנביא דברים כוללים יותר, שלא די בתיקון עניין זה אלא "זכרו תורת משה עבדי" ובזכות כך הקב"ה ישלח את אליהו הנביא שישיב "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
הדברים המרכזיים בפסח
ונראה שחז"ל רצו ללמדנו שאלה הם גם העניינים המרכזיים של חג הפסח:
- ראשית לכל אמונת הגאולה השלמה והציפייה אליה. ההבטחה שאף על פי שכרגע אולי נראה כי מעשינו לא מועילים, וחס ושלום "שווא עבוד אלוקים", עוד יבוא "יום ה' הגדול והנורא".
בליל הסדר אנו מצפים לגאולה, כפי שהיה בליל הסדר הראשון עת ישבנו במצרים כשמותננו חגורים, נעלינו ברגלינו ומקלנו בידנו, ומצפים בכל רגע ורגע לאמירה האלוקית מפי משה רבנו שהגיע זמן הגאולה, הגיע זמן היציאה. כך גם בליל הסדר שבכל שנה ושנה, אנו בצפייה דרוכה להתקדמות הגאולה (וכפי שהארכנו בכך רבות בשבוע שעבר).
- הדבר הראשון שכותב הרמ"א בהלכות הפסח הוא המנהג לקנות חיטים לצורך חלוקתם לעניים לצרכי הפסח. וכפי שאנו מכירים את הדברים בביטוי 'קמחא דפסחא'.
גם בתחילת ה'מגיד' בליל הסדר, אנו אומרים "כל דצריך יתי ויכול, כל דצריך יתי ויפסח", כלומר אנו פותחים בחסד. ואכן מופיע בספרים ששלושת הרגלים הם כנגד שלושת האבות, וממילא יוצא שחג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו שמידתו חסד. והדבר הפשוט הוא שכיוון שיש הבטחה אלוקית שהקב"ה יזקק, יטהר ויצרוף אותנו כדי שנהיה מוכנים לגאולה, בלא קשר למעשינו, כפי שהייתה הבטחה אלוקית לאברהם אבינו שעם ישראל יגאל ממצרים.
וכפי שמבאר הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים א,ג) "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודת כוכבים כמותם, חוץ משבט לוי שעמד במצוות אבות… וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרים בני אהרון לטעות העולם ותעיותם, ומאהבת ה' אותנו ומשומרו את השבועה (חסד גמור) לאברהם אבינו, עשה משה רבנו, רבם של כל הנביאים,
הצד הנוסף שאנו יכולים ללמוד מהעיסוק בחסד הוא שחלק חשוב מאוד מן הגאולה הוא היכולת להיפתח למגוון הדרכים והדעות שישנם בעם ישראל. ומכאן אנו מגיעים לדבר השלישי.
- העיסוק בבנים, בילדים, בדור ההמשך וחיבורו לדור הקודם ולדורות הקודמים, הינו גם כן חלק יסודי מאוד מליל הסדר, הוא המצווה המרכזית שאנו מקיימים בלילה זה- "והגדת לבינך ביום ההוא".
גם הנביא מדבר על חיבור האבות והבנים, ואפשר לומר שיסוד זה נובע משני היסודות הקודמים, מתוך אמונת הגאולה אנו בטוחים שכל דור ודור הולך וצועד קדימה, הולך וחושף עוד שלב ועוד רובד בגאולתנו, ולכן תקוותנו העצומה היא על בנינו. ובטוחים אנו שהם יזכו לשלב נוסף בגאולה אליו לא זכינו. ומתוך ההיפתחות והאהבה שתשרור בין הדורות, בין דור האבות לדור הבנים, יופיע אותו השלב, שהרי כל הגאולה העתידה נובעת ונמשכת מתוך הבניין שכבר נבנה, ולכן ממילא יש צורך לחבר בין הדורות, בין העבר ההווה לעתיד, בין דור הבנים לדור האבות. מתוך האבות יזכו הבנים להופיע את מדרגתם החדשה, ומתוך הבנים יזכו גם האבות להיחשף אליה.
החיבור הבין דורי, שהוא הפסוק הבולט והידוע ביותר בהפטרה, הוא העומד ביסוד ליל הסדר.
לכן בליל הסדר יש מקום לכולם, לכל הבנים על ארבעת סוגיהם השונים, וכמובן לאבות. אלא שללא שני היסודות שאמרנו, שהם:
- ביטחון הגאולה שמקרין על הביטחון ביכולת בנינו לגדול ולצמוח אפילו יותר מאיתנו.
- החסד והאהבה ללא תנאי, והיכולת להיפתח, להעניק ולקבל.
לא נוכל לקיים כראוי את תפקידנו בהעברת הלפיד שתחילתו במצרים והמשכו בשמירת התורה ובשורת גאולת העולם במהלך כל הדורות "עד בוא יום ה' הגדול והנורא".
יהי רצון שנזכה להתכונן בשבת זו ולבנות בעצמנו את המוכנות לזכות הגדולה של השותפות במהלך הגאולה.