חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת תרומה – למה מאריכים בענייני המשכן?

השבוע אנו מתחילים את רצף הפרשיות העוסקות בבניין המשכן, וכפי הנראה שעניינה של האריכות הגדולה המופיעה בעניין כפול:

  1. כפי שחז"ל אומרים לנו פעמים רבות, המשכן בנוי בתבנית האדם ושניהם בנויים בתבנית העולם, ולכן כל הלימוד והעיסוק במשכן עניינו לימוד על הסידור הנכון של האדם, של כוחותיו הפנימיים ושל ערכיו. וכדברי הכלי יקר "ולכן יותר ראוי שנאמר שהייתה ההערה והרמז במשכן וכליו… מדריך האדם למה שיעשה"
  2. כפי שכותב הרמב"ן בהקדמתו לחומש שמות המשכן הוא השראת השכינה על עם ישראל וממילא סדריו, כליו, צורתו ותבניתו מלמדים על השכינה המופיעה בארץ, שזהו הדבר החשוב ביותר וזוהי בעצם גאולת העולם כולו. וזו לשונו הנפלאה: "והינה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים…".

ולכן ההתבוננות במשכן, סדריו וכליו, היא התבוננות הן בהנהגה האידיאלית של האדם והן בהתגלות השכינה בכלל ישראל. ולכן אנו מצווים להתבונן יפה בכלי המשכן ומתוך כך לקיים את מאמר הכתוב "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".

וכך כתב רבי אלעזר אזכרי בשירו "בתוך לבי משכן אבנה לזיוו, קרבן תקריב לו נפשי היחידה", ובעקבות דברים אלו כתב הרב יצחק הוטנר את השיר:

בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה".

וכפי שכותב המלבי"ם "ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי ליבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לה' ומעוז לשכינת עוזו, וכן מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה' עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת".

וננסה להתבונן בעניין אחד והוא מידות הארון לעומת מידות השולחן.

מידותיו של הארון שרומז על התורה, על עבודת ה' בכלל ועל לימוד התורה בפרט, הן "אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו". וכבר העירו הראשונים שכל מידותיו היו 'שבורות' ושהוא גם הכלי היחיד שמאופיין בכך.

וכותב על כך בעל הטורים "ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו". ונראה לבאר את דבריו שכל אדם שלומד תורה צריך לדעת שגם אחרי עשרות שנות לימוד עדיין לא זכה להבין את עומק התורה ובכל עת הינו רק במחצית הדרך, ובמידה מסוימת, ככל שאדם לומד יותר כך הוא מבחין כמה עמוק וגדול הוא האור הטמון בתורה. ומתוך ענווה זו מתמלא האדם במרץ ורצון להמשיך לעיין ולהעמיק, להבין ולהשכיל בדברי התורה.

עוד יש להסביר שלאדם יש תכונה של שאפתנות שאיננה פוסקת ו"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", ו"גם הנפש לא תימלא". ושאפתנות זו,שהינה כוח עוצמתי ומורגש אצל כל אדם, תפקידה להיות מופנה לעניינים הרוחניים. האדם צריך להיות צמא ומתאווה להוסיף עוד בתורה ובאמונה, וזה מתוך ההרגשה האמיתית שתורתו איננה שלמה.

וזה מה שבאו ללמד מידותיו של הארון, שהמידה החצויה מרמזת על כך שהאדם נמצא במחצית הדרך.

וכך כותב מרן הרב זצ"ל (עין איה ברכות פ"ו נט) "הסובר כי רק לתכלית המשוערת לו בבואה ישיג מנוחתו, הוא טועה במהות התכלית, שהוא חושב שהוא הדבר שמצייר הוא בדמיונו מצד היותו רחוק ממנה, ולא יבין שבבואו אליה יושקף לו עוד חוג גדול של תכלית יותר נשגבה, עד שיחכם להשכיל כי אמיתת התכלית הראויה שימצא ממנה עונג ומנוחה היא העבודה וההשתלמות".

מאידך מידותיו של השולחן שרומז על ענייני הפרנסה בפרט ועל העניינים הכלכליים בכלל, "אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו", וזה בא לרמז שהאדם צריך להגביל את שאיפותיו בענייני הכלכלה. כאן אין מקום לשאפתנות ללא גבול. על ענייני הכלכלה נאמר "איזהו העשיר? השמח בחלקו".

אלא שכאן יש לשאול מדוע גובהו של השולחן הוא במידה חצויה, "ואמה וחצי קומתו"?

ונראה להסביר שאמנם האדם לא צריך לשאוף לכמות בלתי מוגבלת של ממון, כפי שצריך לשאוף בענייני תורה וקדושה, ומאידך אדם צריך לרומם בלי גבול את השימוש שלו בממון, להשתמש בו כמה שיותר בקדושה, בטהרה ובאידיאליסטיות, ולכן גובהו של השולחן הוא במידה חצויה, שכפי שאמרנו מרמזת על חובת ההתעלות האין סופית, על כך שהאדם תמיד נמצא באמצע. וכך באידיאליסטיות שבשימוש בממון אדם צריך להתעלות ולהתגדל כל הזמן, ואין שיעור לגודל הכוונה שאפשר להגיע בכך.

יהי רצון שנזכה להיות מוסיפים והולכים בקודש ולרומם את החול אל הקודש בכל עת, כדברי האדמו"ר מקוצק על הפסוק "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"- לעשותה שמים'. וכך נזכה להתעלות מתמדת בקודש ובחול, בדרגת קודש הקודשים.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן