חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שתית "חמר מדינה" לארבע כוסות.

למישהו או מישהי שלא מסוגל לשתות לא יין ולא מיץ ענבים – לפי משנה הברורה מותר לשתות "חמר המדינה". האם יש התייחסות להיתר זה בפניני ההלכה? לצערי הוא/היא גם לא אוהב/ת מיץ תפוזים תרי שאני מבין שבגדר "חמר מדינה" ורק מסוגל/ת לשתות קפה חלבי וזה מה שהביא/ה לסדר. האם הייתי נכון לתת חנכיה לשתות את הכוס השלישי ורבעי לפני הסעודה הבשרית?

יש התייחסות בהערה 10 ובהערה 35, אמנם למעשה הרב לא הביא התייחסות לזה, כי נדיר שאדם לא יכול לשתות יין או מיץ ענבים מכל סוג שהוא, ואף לא על ידי עירובו במים כדי להטעימו, אלא אם כן הוא נמצא במקום שפשוט אין לו יין ולא מיץ ענבים. לכן הדבר גם לא מוזכר בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור המביא את כל פסקי הדינים שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

אמנם אין צורך להעיר לאדם שלא מעוניין לקיים את ההלכה לכתחילה ולכן שותה משקה חשוב כמו קפה לשם ארבע כוסות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-23 22:23:07

קטניות בפסח

שלום הרב, האם בתור אשכנזי שאינו אוכל קטניות בחג, אני יכול לעשות התרת נדרים ולהתחיל לאכול קטניות? אם לא, מדוע?

לא.

כי לא על כל דבר אפשר לעשות התרת נדרים, כגון מנהג ברור וגורף של עדה שלמה. אמנם אתה יכול להקל ככל הקולות שנאמרו לגבי קטניות, כמבואר בפניני הלכה, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ומביא את כל ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה:

המינים הכלולים באיסור

ד. המאכלים המוכרים הכלולים במנהג הם: אורז, אספסת, אפונה, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת (כוסמין זה מין דגן), כמון, כרשינה, לוביה, סויה, ספיר, עדשים, פול, פלסילוס (תורמוס צהוב), פרגין, פשתן, קטנית, קימל, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן, תמרינד הודי. גם מוצרים שעשויים מקטניות אלו כלולים במנהג, כגון קורנפלקס וקורנפלור המופקים מתירס, וכן פריכיות אורז.

ה. מאכלים שאינם כלולים במנהג, ומותרים לאחר בדיקה מגרגירי דגן: כורכום, זעפרן, קינואה, שבת וגרגירי כוסברא. גם קטניות בתרמיליהן, כגון שעועית ואפונה, נחשבות כמיני ירק ואינן כלולות במנהג האיסור, וכן קמח תפוחי אדמה, וכן בוטנים מותרים למי שאין לו מנהג שלא לאוכלם.

ו. שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

דיני המנהג

ז. תחילת זמן איסור אכילת קטניות ביום י"ד, כזמן איסור אכילת חמץ. אמנם מותר להשהותם בבית בפסח בלא למוכרם, משום שאינם חמץ. וכן מותר ליהנות מהם, כגון להאכילם לבעלי חיים.

ח. מותר למי שנוהג באיסור קטניות, לבשל קטניות עבור מי שנוהג לאכול קטניות. וכן מותר לו לבשל עבור עצמו בכלים נקיים שבישלו בהם לפני כן קטניות.

ט. מאכל שנפלו לתוכו קטניות שלא ניתן להוציאם, הן בטלות ברוב והמאכל מותר. כמו כן, המתארח אצל אנשים שאוכלים קטניות, ובטעות לא הכינו עבורו גם מאכלים שלא מעורב בהם קטניות, בדיעבד יכול לקחת מתוך המאכלים את מה שאינו קטניות. ואם התערבו לגמרי עד שאינו יכול להפרידם, יכול בדיעבד לאכול מכל התבשיל אם הקטניות בטלו בו ברוב.

י. כאשר שביעי של פסח חל בערב שבת, מותר בשבת לאכול קטניות, אלא שלא נהגו להכינם בפסח, אבל מותר לקבלם ממי שנוהג לאכול קטניות. ומי שרוצה להכינם בפסח, אין בידו איסור.

יא. מותר לחולה שצריך לאכול מיני קטניות, לאוכלם בפסח לאחר ברירה מגרגירי דגן. למשל, חולה הסובל מעצירות יכול לבלוע זרעי פשתן שנשרו במים. וכן מותר להאכיל מאכלי קטניות לתינוקות הצריכים לכך, וראוי להקצות לצורכם כלים מיוחדים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 14:04:26

שיעור כזית במצות רכות

שלום קראתי בפניני הלכה ששיעור כזית הוא כשליש מצת מכונה מה שיעור כזית במצות רכות?

כשיעור נפח של חצי ביצה של ימינו. יש לשער לפי ראות העין כפי שמשערים בכל המאכלים כזית לברכה אחרונה.

מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

יג. משערים גודל חצי ביצה לפי נפח ולא לפי משקל, כל מאכל לפי מרקמו המיוחד כולל החללים הקטנים המלווים את כולו, כפי שמצוי למשל בעוגות ובמבה. אבל חללים גדולים כפי שיש לפעמים בלחם, לא מחשיבים לשיעור 'כזית'. ואין לחשוש בהערכת שיעור חצי ביצה, שהרי חכמים מסרו שיעור זה לכל אדם, אף שידעו שיהיו שיטעו מעט כלפי מעלה או כלפי מטה, וכל אחד צריך ללמוד להעריך את המאכלים השונים ביחס לחצי ביצה. לדוגמה, קופסת גפרורים רגילה ועשרים חתיכות שקדים, שווים לגודל חצי ביצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 05:26:48

אכילת כזית בפסח

שלום. אני אדם שאכילת מצה מרובה יכולה לגרום לי לכאבי בטן ולעצירות אני מעוניין לדעת מה השיעור החיוב הבסיסי שאני מחויייב לאכול מצה כמה זה בגרמים. שאלה נוספת יש קרובת משפחה חילונית שכאשר היא מגיעה הביתה אלינו בשבת היא מטעינה את הפלאפון שלה בשבת במטען יש לנו וויכוח בבית האם להעיר לה מצד אחד זה יכול ליצור כלפיה ניכור דבר שהוא חבל מכיון שהבית נותן לה ולביתה אווירת יהדות מצד מה גם שמדובר באישה קשת יום ובודדה מצד שני אולי יש לחשוש מכיון שאנו משלמים על החשמל זה נקרא כאילו אנחנו מכשילים אותה באיסור

  1. אביא לך את הדברים הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, המביא את הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:אכילת המצה

    כז. מצווה מהתורה לאכול בליל ט"ו בניסן 'כזית' מצה שמורה, ומדברי חכמים אוכלים עוד 'כזית' מצה יחד עם ה'כזית' הראשון, ועוד 'כזית' בכורך, ועוד 'כזית' בסוף הסעודה לאפיקומן.

    כח. שיעור 'כזית' הוא כשליש מצת מכונה, וכגודל זה במצות יד קשות, ובמצות רכות השיעור הוא נפח של חצי ביצה. אוכלים את המצה ברציפות ובנחת, ואין צורך להסתכל לשם כך בשעון, שכן אם לא הפסיק בדברים אחרים, ודאי יצא ידי חובה.

    המתקשים לאכול מצה

    לג. המתקשה לאכול את הכמות הנדרשת של המצות, ישתדל לאכול במצת המצווה הראשונה שני שליש מצת מכונה, וב'כורך' וב'אפיקומן' יכול להסתפק בחמישית מצת מכונה. ואם גם זה קשה לו, יכול לאכול למצת מצווה כשיעור שליש מצה. ואם לא יכול לאכול שליש מצה בתחילה, יאכל כמה שיכול בלא לברך "על אכילת מצה", ויצא בברכת עורך הסדר.

    לד. מי שקשה לו ללעוס את המצה, יכול לפורר אותה. ואם גם באופן זה מתקשה לאכול, ישרה אותה מעט במים. אבל אם השרה אותה עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם מצה, לא יוצא בה ידי חובה.

    לה. מי שיודע שאכילת המצה או המרור או שתיית ארבע כוסות תגרום לו שיחלה וייפול למשכב, או שיגבר חוליו, פטור מהמצווה. לכן רוב חולי צליאק חייבים לאכול 'כזית' מצה בליל הסדר, מפני שאכילה מועטת כזו לא תגרום להם לחלות. אבל היודעים שאכילת המצה עלולה לגרום להם לתגובות קשות, פטורים. וכיום יש מצות משיבולת שועל, שטובות יותר לחולי צליאק.

  2. אינכם מכשילים אותה באיסור, שהרי היא כלל לא שואלת אתכם האם אפשר להטעין. אם שייך להעיר לה שאין הדבר מכובד, או לפחות שתטעין בחדר באופן לא גלוי, כדאי מאוד לעשות זאת בעדינות. אנשים צריכים לדעת לכבד את המארחים הדתיים שלהם. פעמים רבות אנשים מופתעים מכך שמי שהעירו לו קיבל בשמחה את הדברים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-21 02:25:39

יש לך שאלה?

פרשת השבוע וירא – דבר תורה

בפרשתנו אנו ממשיכים להיפגש ולהכיר את דמותו של הגדול בענקים, אברהם אבינו. והמאורע העליון ביותר בחייו של אברהם אבינו, שיא השיאים של הניסיונות שהתנסה, הוא כמובן עקידת יצחק שהיא אחד מהמאורעות המכוננים ויסודיים של עם ישראל, כפי שכותב הרב קוק בעולת ראי"ה (עמוד פד):

"אותה הפעולה שכל חמדת אהבת הקודש בכל שלהבתה האלוקית, יצאה על ידה לאור עולם בחיים ובפועל היא העקדה, שהאהבה הגמורה והמסירות האלוקית העליונה המופעת מקדושת הנשמה התוכית, כפי מה שהיא ברום אורה העליונה, אשר כל ישעה וכל חפצה הוא רק מלוי החפץ האלוקי… שמתוך יסוד מפעל מלא אש אהבה העליונה הזאת יונקות הן כל הקדושות של כל הקרבנות כולם, לכל עבודותיהם העליונות, העומדות ברום עולם ומעטירות את הנשמות, את החיים כולם ואת כל ההוויה, בתפארת כליל הודם".

ניתן לומר כי כל חייו של אברהם אבינו הינם הכנה לקראת ניסיון זה. ויותר מכך ניתן לומר כי כל מה שקרה מבריאת העולם ועד לאותו הרגע העליון של העקדה הוא הכנה לעקדה, וזו גם כוונת התורה באומרה "ויהי אחר הדברים האלה" וכפי שמסביר שם הרב זצ"ל "כל מה שעבר על אותו צדיק מיום היבראו ובאופן יותר כללי כל מה שעבר על המצוי כולו הוא הכשר לקראת המאורע הנורא הזה, הנותן צורה מפליאה ומאירה לכל היקום".

(אמירה זו נכונה, כמובן, לכל המאורעות המכוננים בתולדות העולם. כל העולם כולו התכונן לרגע העליון של יציאת מצרים, להופעה האלוקית של מתן תורה, לשלמות הכוללת של בניין בית המקדש, ובעזרת ה' העולם כולו הולך ומתכונן להופעת המשיח ולבניין הבית הנצחי, בית המקדש השלישי).

התורה מדגישה שאברהם אבינו התייצב במלוא כוחותיו ובכל גילוי עצמיותו לניסיון זה. ניתן היה לחשוב שהקב"ה רוצה שאברהם אבינו יבטל את עצמיותו, ישתיק את כל מחשבותיו והרגשותיו, ושככפוי שד יבצע את הציווי האלוקי. אלא שמהתבוננות בפסוקים אנו רואים שהקב"ה רצה שאברהם אבינו יתייצב במלוא כוחותיו, בכל תוקפו, בדעה צלולה ובהרגשה שלמה, ושכך יבצע את העקדה.

תחילת הניסיון הוא באמירה "ויאמר אליו אברהם" וכפי שמפרש הרב זצ"ל שכשהקב"ה קורא אל האדם בשמו הרי "זו קריאה המטבעת את האדם בעצמיותו". ואברהם אבינו עונה לקריאה האלוקית "הנני", כלומר, אברהם מתייצב עם כל כוחותיו ורגשותיו.

לאחר מכן מעורר הקב"ה את אברהם לחוש ולהבין את כל צדדי החשיבות, הערך, האהבה והשליחות שנמצאים ביצחק, "ויאמר קח את בינך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק". אברהם אבינו מצטווה להמשיך ולהיות מחובר בכל רגע ורגע לנשמתו, להיות במודעות עליונה ורק כך יוכל לקיים את ניסיון העקדה, שהרי הקב"ה אומר לו "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך", דהיינו, שאברהם אבינו צריך להיות בדרגה כזו שיוכל לקלוט נבואה. לא בשכחה עצמית, לא באכסטזה, לא בביטול החושים וההרגשות, אלא "הינה צריך היה הרוח להיות עוד אמיץ, מלא הוד ועז וגבורה ושמחת קודש, עד כדי להיות עוד מוכן לנבואה, שהיא צריכה עוד לבוא אליו, לסמן לו את המקום המכוון בדיוק, בין ההרים הרבים אשר בארץ".

וזהו הניסיון הגדול, כאשר האדם מלא בהבנה, בדעה, במודעות ובהתבוננות, ברגשי אהבה, רחמים חסד וחמלה, גם אז הוא מצליח לעשות את רצון ה'. ניתן לומר שתורפו של ניסיון העקדה הוא הרצון האלוקי שאברהם אבינו, איש החסד, האהבה והרחמים, שכל חייו עוסק בחסד עד כדי האמירה החריפה ש"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" (כפי שמופיע בתחילת פרשתנו), נדרש להפוך את מידתו ולנהוג בגבורה עליונה שנובעת מאהבת האבות שהיא אהבת ה'.

היכולת של האדם לא להיות כבול, אפילו לא לעצמו, אלא להשתמש במידות כרצון ה', היא המבררת שכל המעשים שנעשו אינם בשל הטבע אלא בבחירה, כפי שחז"ל אומרים ש"בשכר 'ויבקע עצי עולה' זכה שיבקע הים לפני בני ישראל", כפי שאברהם אבינו יכול להתגבר על טבעו, כך גם הים יכול לשנות את טבעו ולהפוך ליבשה, כדברי הרב:

"היה אפשר לסמוך למצוא עצים באחד היערים, וקל וחומר שהיה אפשר לקחת את גזרי העצים בלתי מבוקעים ולהכשירם להבערה בעת אשר יהיה כבר מוכן הצורך להשתמש בהם. אבל האהבה האלוקית העליונה, העוברת כל טבע אנושי, היא שבערה בלב האב הקדוש, כדי לזרזו להכין, גם את ההידור והסדר של תשמישי קורבן אלה, כמו העצים ,בהקדמה זריזה ומתונה גם יחד. כאן כבר חדר הרעיון, שהנהו עומד לפני חזון עליון ופעולה קדושה, העולה ממעל לכל התכונות האנושיות הרגילות, כדי להראות שאור ה' אלוקי אמת בעולם הוא עומד למעלה מכל מה שיוכל הלב האנושי בטבעיותו לחשב ולהעריך. ומזה בא הקשר של הופעתם של הניסים בעולם, למען דעת כי ה' אלוקי עולם הוא רם ונישא מעל כל קישור של טבע, רוחני וחומרי. בשכר 'ויבקע עצי עולה' זכר שיבקע הים לפני ישראל".

והפלא הגדול הוא היכולת להיות במלוא הכוחות והמודעות האנושי ולגלות את תכונה שהיא שיא השיאים של האנושיות והיא החופש המוחלט, הבחירה השלמה, היכולת להחליט להשתנות, להתהפך.

יהי רצון שנזכה לדעת מתי להיות קצת לא אנחנו, לדעת להתהפך, ואף על פי שבטבעי אני גיבור אני יודע להיות גם רך ואוהב, וכן להפך, גם האיש המלא חמלה, אהבה, חסד ורחמים- יודע במקום הצורך להיות גיבור ובעל עמדות של ברזל. בזה מתגלה אהבת ה' ויראתו וזוהי עבודת ה' האמיתית, להתהפך ברצון ה', להיות גם מה שנראה שאיננו טבעי.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן