חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת כי תצא

אנו מוצאים בפרשה את הציווי "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור… לקללך". ולא די בכך שישנו איסור להכניסם לקהל ה' אלא מוסיפה התורה ואומרת "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימי חייך לעולם". אלא שמאידך אומרת התורה "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו".

הרמב"ן מבאר חלק מן הגדרים של החיוב "לא תדרוש שלומם וטובתם". האחד, שלעומת המצווה לקרוא לשלום לפני עשיית המלחמה, הנוהגת בכל העמים, כולל שבעת העממים בהם אנו מצווים 'לא תחייה כל נשמה' (כדברי הרמב"ן דברים כ,י), ואילו לעמון ומואב אין אנו קוראים לשלום אלא נלחמים בהם מיד. השני, כאשר נלחמים יש איסור להשחית את האילנות הטובים נותני הפירות, ומאידך כתוב 'והיכתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו' (מלכים ב', ג,יט), ומבאר המדרש (במד"ר כא,ו) שבעמון ומואב מותר להשחית, ומסיים הרמב"ן שכל זה 'להזיקם ולצערם'.

כלומר, לא רק שאין דורשים בשלומם וטובתם אלא גם משתדלים לגרום להם צער. והשאלה הגדולה העולה מתוך הדברים היא במה נשתנו עמון ומואב לרעה מכל העמים, וכי הם היחידים שנלחמו עם ישראל? וכי הם היחידים שלא קידמו את ישראל בלחם ומים, והלא לא מצאנו אף אומה שקידמה את ישראל בלחם ומים? ויותר מכך רואים כי מצד מסוים דינם אף חמור משל עמלק, שהרי לרוב הדעות מעמלק אפשר לקבל גרים.

וכמובן שהשאלה מתחדדת כאשר מעמידים מולם את האדומים שיצאו בחרב להלחם בישראל (וכמובן שלא קידמו בלחם ומים) ואת המצרים שעינו, העבידו בפרך והרגו רבים מבני ישראל במשך עשרות או מאות שנים.

מבאר הרמב"ן

"והנראה אליי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל אביהם ואימם מן החרב והשבי ובזכותו שילחם ה' מתוך ההפכה (כלומר, לוט אביהם ובנותיו, אימותיהם של עמון ומואב, ניצלו ממהפכת סדום בזכותו של אברהם אבינו. ובכלל, אברהם אבינו גידל את לוט בתוך ביתו וגידול יתום זו אחת המדרגות העליונות של גמילות חסד) והיו חייבים לעשות טובה עם ישראל והם עשו עימהם רעה".

כלומר, התורה מלמדת אותנו בהרחקת עמון ומואב ובחובה לגרום להם צער, שהמידה היסודית ביותר היא מידת הכרת הטוב, ומי שהוא כפוי טובה לא יכול להיות לו חלק ושותפות עם ישראל.

ונמצאנו למדים שכאשר ישנו קלקול יסודי במידות הדבר חמור יותר מכל מעשה רע, ונראה שההסבר לכך הוא שהקלקול במידות הוא קלקול בעצם הנפש.

ולכן המצרים, שאמנם השתעבדו בישראל אבל לא מצאנו אצלם קלקול יסודי כל כך במידות, אז אמנם לא יכולים להצטרף לישראל בדור הראשון אבל החל מהדור השלישי כבר יכולים.

ויותר מכך מוסיף הרמב"ן:

"אע"פ שהם בני משפחתכם ואברהם אביכם אהב את אביהם כאח לו יונק משדי אימו, לא תהיו אתם לו כאחים דורשי שלום וטובה כי הם הפרו ברית אחווה ותהיה מופרת לעולם"

וכפי שמדגיש ב'תרגום יונתן' "לא תתבעון שלמהון וטבהון כל יומיכון דאפילו מתגיירין סנא נטיר בלבהון על עלמא" (תרגום חופשי – לא תבקשו שלומם וטובתם כל ימיכם ואפילו הם מתגיירים שנאה נוטרים הם בליבם על העולם), כלומר,גם אם יתגיירו וירצו להצטרף לעם ישראל, לא יצליחו לראות את הטוב בעולם, לשמוח בו ולהודות עליו, אלא יש בליבם שנאה על העולם.

וכמובן שההנגדה של כפיות הטובה שמופיעה אצל עמון ומואב לעומת הדרישה העליונה של הכרת הטוב הנדרשת מעם ישראל הינה קוטבית, כפי שהדבר מתבטא באיסור לתעב מצרי, וכדברי והרמב"ן:

"וכן המצרים הרחיקה שלושה דורות מפני רשעם אשר עשו עימנו רעות רבות וצרות, אבל לא יתעב אותם לעולם בעבור שהיינו גרים בארצם ונמלטנו עימהם בימי הרעב, בכבוד שעשו לאבינו והמליכו עליהם ממנו קצין ומושל".

והדבר מופלא, שאף על פי שברור שכל מה שעשו לטובתם עשו, ויותר משהועילו המצרים ליוסף הועיל יוסף למצרים, שבזכותו הפכו למעצמה עולמית וניצלו מחרפת הרעב, ואף על פי כן, כיוון שהיה בזה צד של הטבה, ולמרות כל ההריגות והרדיפות, את צד הטובה אסור לשכוח ויש להכיר עליו טובה.

ומכאן אנו למדים שמידת הכרת הטוב הינה מידה יסודית ואולי ניתן לומר שהיא היסוד לכל עבודה ה' מאהבה, וכפי שאנו מוצאים ביסוד כל הציוויים האלוקיים, בדיבר הראשון מעשרת הדיברות, שנאמר מפי הגבורה, "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". כלומר, קבלת האלוקות הינה מתוך הכרת הטובה.

הכרת הטובה הינה בדיקה גדולה למעלתו וגדולתו של האדם, כדברי הרב קוק זצ"ל (מוסר אביך ב,ג) :

"הכח של הכרת טובה הוא כח גדול בנפש, שכפי מעלת טהרתה (של הנפש) יגדל הכוסף של הוצאתו לפועל (ירצה האדם להביע ולומר את תודתו), וכפי מה שהאדם שלם בדעתו מתמלאה התרשמותו ממנו".

וכן מבאר הרב קוק (עין איה שבת א, א,יח) שמידת הכרת הטוב מאפשרת לאדם להיפתח לדברים מחוצה לו, וסוף דבר יפתח להדרכה האלוקית, וכפי שכותב "שהיא תגיע את בני האדם להסמיך את מעשיהם הטובים על פי חפץ עליון של האל הטוב, שכולל עומק הטובה היותר עליונה שלמה וכללית".

ויהי רצון שנזכה לחוש אפילו חלק קטן מהכרת הטובה שאנו חייבים לקב"ה ואז נתמלא ברצון גדול ובוער לעשות רצונו באהבה. והפתח לכך הוא שנזכה להכיר טובה להורינו, לרבותינו, לנשותינו, לחברינו, ולכל אחד ואחד שגרם וגורם לנו טובה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן