השבת אנו מתחילים את ספר דברים וזוהי השבת הראשונה של חודש אב ושמה של שבת זו היא 'שבת חזון'- והיא השבת שלפני ט' באב.
נשאלתי מדוע חודש זה נקרא אב? ועניתי שלכאורה אב הוא מקור הבניין, אבן היסוד, וחודש זה עניינו צער וחורבן, משבר וכישלון, ושאלה זו הובילה אותי למחשבה ששורש הבניין הוא החורבן.
כל בניין בעולם מתחיל מחורבן הבניין הקודם. החל מבריאת העולם, שקדם לה התוהו ובוהו, דרך בניין עם ישראל לו קדמה גלות מצרים שכמעט והחריבה את כל מה שנבנה לפניה, וכלשון הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פ"א,ה"ג) "עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותן… וכמעט קט היה והעיקר ששתל אברהם נעקר וחזרו בני יעקב לטעות העמים ותעייתם".
וכך מספר המדרש שהופעת נשמתו של משיח בחורבן סדום. וניתן להוסיף ולהביא לדבר דוגמאות רבות ואולי המורגשת והמזעזעת ביותר היא לידת מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם, מתוך החורבן הנורא של העולם היהודי באירופה, בשואה.
ובאמת מוכרים וידועים דברי הגר"א בקול התור שצורת הגאולה היא "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע".
ניתן לחשוב שבעקבות החורבן אין ברירה ומתעוררים כוחות חדשים בכדי לבנות את הדבר מחדש, ולכן בעקבות חורבן ישנו בניין. כמשל הידוע שאדם שרודף אחריו אריה יגלה פתאום שמהירות ריצתו והטווח שאליו הוא יכול להגיע עולה לאין ערוך מכל מה שניסה להשיג עד היום. וכך בעקבות האין ברירה שיוצר החורבן מתעוררים כוחות באדם ובאומה ונבנה דבר חדש.
אולם האמת עמוקה עוד יותר. כוחות החורבן בעצמם הינם כוחות הבניין, שהרי הכוחות שהחריבו אינם כוחות חיצוניים לאומה, כפי שאומר המדרש שנבוכדנצר, שהחריב את בית המקדש, 'קמח טחון טחן'. כלומר אנו החרבנו את המקדש, ומדוע החרבנו אותו? מדוע הכוחות שבתוך עם ישראל החריבו את המקדש?
אפשר היה לומר שזו הרשעות שבתוכנו, שאלו כוחות שליליים שעלינו לבאר ולעקור מקרבנו. אבל אנו יודעים שקילוסו של הקב"ה עולה גם מן הרשעים ושלא במודע גם הם מקדשים שם שמים. וכפי שהרב קוק מבאר את עניין הכפירה בדורו. כך יש גם להסביר את הרשעים שבכל הדורות. הרשעים רוצים תיקון, רוצים עולם נעלה יותר, הם רואים את הפגמים האמיתיים שישנם באמונה הקטנה, בתורה הקטנה, ולכן נלחמים ומהרסים.
ומימלא כוחות אלה עצמם שדוחפים לחורבן הם הם הכוחות שדוחפים לבניין וזוהי הכוונה העמוקה שהקב"ה באותו הדבר בו הוא מכה בו נמצאת הרפואה. וקודמת הרפואה למכה.
לכן דווקא חודש החורבן הוא האב והראש לכל הבניין. על פי זה מובן מדוע בתחילת ספר דברים, שהוא ספר נוחלי ארץ, שהוא הצוואה והציווי של משה רבנו לדורות עולם, מתחיל נאומו של משה רבנו בסקירת החטאים, הנפילות והמסעות שעבר דור המדבר בדרכו לארץ.
מדוע לדבר על העבר ולא לצוות על העתיד, הרי אך בשבוע שעבר, בחתימת ספר במדבר, מנינו את המסעות שעברו בני ישראל, אלא התשובה היא, כמובן, שהבניין החדש שקם נבנה מתוך אותו חורבן של דור שלם, מתוך אותם משברים ונפילות. לא לחינם בעברית המילה משבר משמשת גם כתיאור של נפילה וכישלון וגם כמקום עליו יולדת האישה. וכן המילה שבר מייצגת קושי שלא ניתן להתמודד איתו מחד, ומאידך מייצגת את המזון המחייה שנמצא בעת רעב קשה, "ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושיברו לנו משם ונחיה ולא נמות".
לכן עם ישראל, בתבונתו הרבה, בחר לקרוא בשבת שלפני החורבן, שלפני ט' באב, 'שבת חזון', מתוך ידיעה ברורה שמתוך המשבר תיווצר לידה ובשבר יימצא שבר.
יהי רצון שנזכה במהרה לביאת בר נפלי, שמכונה כך בשל אותו הרעיון.