בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על פטירתה של מרים, "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם". וחז"ל (תענית ט.) מספרים לנו שמרים הייתה אחת משלושת הפרנסים הטובים שעמדו להם לישראל בעת יצירתם כעם. וכשמתבוננים מעט יותר מגלים שמרים היא זו שבגללה זכה משה להגיע לעולם ולהנהיג את עם ישראל, ובגללה גם מסיים משה את תפקידו ההיסטורי בהנהגת עם ישראל.
מחד מספרת הגמרא (סוטה יב.) "וילך איש מבית לוי', להיכן הלך? שהלך בעצת ביתו. עמרם גדול הדור היה, כיוון שגזר פרעה הרשע: 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: 'לשווא אנו עמלים', עמד וגירש את אשתו. עמדו כולם וגירשו את נשותיהם. אמרה לו ביתו: 'אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעולם ולעולם הבא, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק אתה שגזירתך מתקיימת… עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם" ומחזרה זו נולד משה רבנו.
מאידך, הסתלקותו של משה רבנו, שכפי עדות הפסוק הינה בשל חטא מי מריבה, "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם", חטא זה התגלגל בעקבות פטירתה של מרים, שפסוק אחר שמתבשרים אנו על פטירתה אומרת התורה "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון…" וכפי שמספרים חז"ל שבאר המים שליוותה את עם ישראל במשך שנות הנדודים במדבר פסקה עם מותה.
ונראה לבאר שמשמעות הדבר הוא שמרים, שמייצגת את תפקיד הנשים בעם ישראל, היא האור המקיף, ומשה הוא האור הפנימי. וכמובן שהדברים צריכים ביאור.
האור המקיף הוא אור גבוה וגדול מאוד שמקיף את העולם והאדם ואין לנו כלים לקלוט אותו, אך מנגד אנו חשים בו, מרגישים אותו והוא משפיע עלינו. המשל המדויק ביותר להופעה אלוקית זו הוא האווירה בה חי האדם, כלומר, אדם שחי בסביבה תורנית שאוהבת תורה ומכבדת תלמידי חכמים, יש השפעה על נפשו, על קליטתו את התורה ועל הנהגותיו. זוהי לא השפעה גלויה, שהרי האדם לא מתנהג במודע כפי שהחברה מכתיבה, אלא הוא בוחר את אורחות חייו על פי הבנתו ותפיסתו, כשיש השפעה סמויה, נסתרת, על האדם כתוצאה מהאווירה בה הוא חי.
האור הפנימי, לעומתו, זוהי הופעה אלוקית שמופיעה בתוך העולם ובתוך האדם ומחייה אותו. זוהי הופעה נמוכה יותר, שהרי האדם קולט אותה ובולע אותה בקרבו, ומאידך, השפעותיה גלויות וניכרות יותר. משל לרב המדריך את תלמידו- שהתלמיד שומע את הוראותיו ונוהג על פיהם.
מרים מייצגת את האווירה הפנימית של עם ישראל, החל מיום הולדתה היא משקפת את רוח העם. "ותהר האישה ותלד בת ותקרא את שמה מרים", אומר המדרש ש'בימים ההם התחילו המצרים למרר את חיי בני ישראל', ומתוך מרירות זו מרים מורדת בגזירות פרעה, הן בשותפותה יחד עם אימה בהולדת הילדים שגם שם תפקידה הוא האווירה שאליה יוולדו הילדים, "פועה זו מרים שהייתה פועה לולד", ומבאר רש"י "משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוק בדברים ערבים לשעשעו". והן בהשפעתה על אביה מתוך אמונה גדולה בישועתם של ישראל, כפי שאומרת הגמרא שם: "דבר אחר שהייתה פועה (צועקת) ברוח הקודש ואומרת 'עתידה אימי שתלד בן שמושיע את ישראל" וכפי שמוסיפה הגמרא "וכיוון שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: 'ביתי, נתקיימה נבואתך", וכדברי הגמרא "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון'- אחות אהרון ולא אחות משה? מלמד שהייתה מתנבאת כשהיא אחות אהרון (טרם לידתו של משה) ואומרת 'עתידה אימי שתלד בן שמושיע את ישראל".
כלומר, אוירת המרירות ומתוכה רוח המרי שמלווה בצפיית הישועה והאמונה בה, כולם התבטאו על ידי מרים. שתפקיד הנשים בעם ישראל הוא ליצור את האווירה הנכונה, את אוירת האמונה, הציפייה, שמחת הגאולה וקבלת הייסורים באהבה. מרים היא זו שזוכה להרים ולרומם את ישראל.
אוירה זו של אמונה וציפייה לגאולה מתבטאת גם בשמחה העצומה שיש כאשר מופיעה הגאולה, "ותיקח מרים הנביאה… את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ומחולות", כלומר גם כאן מתגלת מרים כמורממת את רוח העם, את האווירה ומעוררת שמחה ומחולות (שכמובן רומזים על האור המקיף) וכפי שמדגיש המדרש, "וכי מניין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא צדיקים היו, מובטחים ויודעים שהמקום עושה להם ניסים וגבורות עם יציאתם ממצרים והתקינו להם תופים ומחולות", כאן מתגלה גודל אמונתה של מרים, שבתוך מצרים, בתוך אותו מחנק בית העבדים, דואגת להכין תופים ומחולות, דבר המורה הן על גודל אמונתה והן על מחוייבותה לרומם את רוח העם.
לכן מרים היא גם זו שמבשרת על הסתלקותו של משה רבנו, כי מעבר לכל חטא פרטי משה רבנו לא מתאים, במציאות הנוכחית, להכניס את עם ישראל לארץ ישראל. וכשמרים מסתלקת האווירה שמאפשרת לעם לקלוט את דברי משה רבנו ומאפשרת למשה רבנו להנהיג את ישראל מסתלקת. ולכן מתגלגל הדבר ומשה חוטא ומתבשר, כמה פסוקים אחרי מות מרים, על כך שלא הוא ינהיג את ישראל בכניסתם לארץ.
גם חטא העם וגם חטאו של משה לא ברורים בפסוקים. ולכן רבו מאוד הפרשנים שמפרשים חטא זה. אבל נראה שאכן לא היה חטא ברור, הן מצד העם והן מצד משה, אלא האווירה שיצר העם ותגובת משה לעניין לא אפשרו את הקידוש ה' שצריך להופיע במחנה ישראל. שהרי קידוש ה' הוא לא משהו מוגדר אלא זו יכולת של עם ישראל להגיע למצב של 'ישראל אשר בך אתפאר' (כדברי הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה', העוסק בדיני קידוש ה').
יהי רצון שנזכה ליצור אוירה כזו בעם ישראל, אוירה של אמונה, של ציפייה, של שמחת הגאולה, שממילא תיצור קידוש ה' גדול. ונסיים בכך שמרים הבינה שכדי ליצור אוירה מתוקנת בעם ישראל צריך שתהיה התקדמות מתמדת, אוירה של התרוממות ועליה, ולכן מרים נקראת בדברי הימים אפרת, ומסביר המדרש שהיא נקראת כך מפני שפרו ורבו ישראל על ידה, וזו גם הסיבה שהיא מדברת במשה, כי היא רואה בחומרה רבה את העובדה שמשה פרש מן האישה ולא משתתף בפריה ורביה, כי יסוד האווירה הטובה והעליונה הוא ההתקדמות המתמדת, הזרימה והחיוניות, שהביטוי הגדול שלהם הוא פריה ורביה.