חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת כי תישא

מיד אחרי המעמדים האדירים של יציאת מצרים ומתן תורה חוטאים ישראל בחטא הגדול, בחטא העגל, חטא שגורם לשבירת הלוחות ולשינוי כל הקשר שבין עם ישראל לתורה. וכמובן נשאלת השאלה הגדולה, כיצד יתכן שאחרי העלייה הגדולה הגיעה נפילה כה עמוקה?

התשובה הפשוטה היא שדווקא העליה הגדולה, אם לא יודעים לקלוט אותה, אם לא יודעים לשמר אותה בתוכנו, ליצור לה מבנים לקיום, תוביל בהכרח לנפילה גדולה.

ההסבר לתופעה הוא שכשאדם חווה חוויה גדולה אז רגשותיו מתעצמים, מחשבותיו מתגדלות, וכל כליו מתרחבים, וכשיורד הוא ליום יום, לשגרה, מרגיש חסרון גדול, ריקנות ממלאת אותו ולא מוצא עוד טעם וחפץ במעשיו. ומתוך כך גם בא לזלזל בכל הפעולות השגרתיות ובכל הצעדים הקטנים, שנאלץ לעשות ביום יום.

החוכמה היא להצליח לראות מתוך המעמד הגדול את תכלית הדרך הארוכה שעליו לצעוד בה, לזכור שכל המעשים היום יומיים מובילים אותו אל אותו הגודל, כפי שמסביר הרמב"ם במורה נבוכים על הנבואה שדומה לברק המאיר את חשכת הליל וברגע אחד רואה האדם את הדרך ויכול לצעוד בה שנים רבות.

וכך היו ישראל צריכים להבין, מתוך הגודל העליון שנגלה עליהם, את קדושתה של התורה, וממילא לקחת עוצמה לקיימה וללומדה יום יום. אלא שבמקום זאת חיפשו ישראל את החוויה, את הריקודים ואת המחולות, את ההתלהבות שאחזה בהם באותו המעמד העליון וזלזלו במעשים היום יומיים שנדרשו מהם.

והדברים אמורים גם לגבינו. חגגנו את חג הפורים, זכינו לשמחה עצומה, אהבה עמוקה, התלהבות גדולה, ועכשיו חזרנו ליום יום, לשגרה, לעבודה, והשאלה הגדולה היא האם נשכיל להכניס קצת יותר שמחה בחיינו, האם נצליח ביום יום לאהוב יותר ולהסתכל באהבה רבה יותר על חברינו וקרובינו, וכפי שדורשים על הפסוק "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו"- כלומר, מי העלייה שלו היא אכן עליה אמיתית? אותו אחד שיודע לקום, דהיינו, לעמוד ולהישאר במקום קודשו, גם בחלוף חווית העלייה.

וניתן דוגמא מעשית כיצד ניתן לשמר, לזכור ולנצל חוויות גדולות. סיפר לי אחד מאברכי ישיבתנו שהוא ואישתו תלו תמונות מחתונתם בכמה מקומות בביתם, את תמונת הרגע שבו ענד את הטבעת על אצבעה של אישתו, את תמונת הרגע בו נתן יד פעם ראשונה לאישתו, בדרכם לחדר הייחוד, ועוד. ובכל פעם שהם מרגישים שהשמחה והאהבה אינם כפי שהיו רוצים שיהיו, הם מזכירים אחד לשני, על ידי התמונות, את הרגעים של החתונה, ושואלים בקול: מה באמת רצינו שיהיה? איך הרגשנו אז? ומיד חוזרות השמחה והאהבה לביתם.

אם נשכיל לזכור את האירועים הגדולים ולשאוב מהם כוח ועוצמה בזמנים הקשים והאפורים, נוכל להפוך את כל חיינו לעשירים ומרוממים יותר. אם בזמן שצריך לקום לילד בלילה נזכור את השמחה העצומה שחווינו ברגע לידתו וכמה שמחנו לקום באמצע הלילה ולנסוע לבית החולים, גם הקימה בלילה זה תהיה קלה יותר ומשמחת.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן