חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

מצווה ששכרה בצידה – לפרשת פנחס

פרשת השבוע פותחת בשכרו של פינחס:

"וידבר ה' אל משה לאמור, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".

נדיר מאוד שהתורה מציינת מפורשות שאיש מסוים יזכה לשכר על מעשיו. מצאנו דוגמא נוספת לכך בפרשת שמות, שהתורה אומרת "ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים", ובפרשת דברים שכלב בן-יפונה זכה לשכר "ולו את הארץ אשר דרך בה ולבניו, יען אשר מילא אחרי ה'".

יתר על כן יש כאן ציווי מפורש של הקב"ה אל משה, להודיע לבני ישראל את שכרו של פינחס, "וידבר ה' אל משה לאמור" – אני אומר לך שתגיד לבני ישראל. וצריך להבין מדוע כל כך חשוב להודיע את שכרו של פינחס, וכן יש לנסות לאפיין את המקרים בהם התורה נותנת שכר אישי לאדם על מעשה מסוים.

אם ננסה לאפיין את המקרים שהבאנו (המיילדות, פנחס וכלב) נראה שכאשר האדם עושה מעשה של גבורה ואומץ, מעשה בו הוא הולך נגד החברה ונגד הזרם המקובל, תוך סיכון אישי של חייו, הוא זוכה לשכר.

המוכנות להסתכן ובעצם לאבד את העולם הזה, המתבטאת גם בהתעלות מעל הנורמות המקובלות של האנושיות הנורמאלית, היא העושה את ההבדל. וכך אפשר לראות בשלושת המקרים שהבאנו, הנפשות הפועלות היו מוכנים להניח את חייהם הפרטיים ולהיות עבדים לה', הם הפסיקו להסתכל בעיניים אנושיות והחלו להסתכל במבט אלוקי – במקום לחשוב על האינטרס האישי והפרטי הם הסתכלו על האינטרס האלוקי. כך אצל המיילדות – "כי יראו את האלוקים", כך אצל כלב – "אשר מילא אחרי ה'", וכך אצל פינחס – "בקנאו את קינאתי… תחת אשר קינא לאלוקיו".

השכר ממשיך את המעשה הטוב

השכר הוא בעצם המשך לאותו המעשה שעשה האדם. בשלושת המקרים שהבאנו, כיוון שהאנשים התעלו לעשות את רצון ה' הם התברכו בכך שיזכו להמשיך לעשות את רצון ה' באופן יותר גדול ויותר שלם.

אצל המיילדות שכרן היה שהקב"ה עשה להם בתים, ומסבירים חז"ל "ויעש להם בתים – בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים". כלומר, בשכר שהמיילדות יראו את ה' וקיימו את רצונו ודברו, זכו שצאצאיהם יהיו ממונים על עשיית דבר ה' בעולם: הלווים והכוהנים המשרתים בבית ה', והמלכים שתפקידם להנהיג את העם ביראת ה' – כפי שכתוב בפרשת המלך (דברים יז, יח) "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת… וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו…".

וכן כלב, בשכר שעמד נגד המרגלים, שיבח את ארץ ישראל וחיזק את העם לבוא לרשת את הארץ – "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" – זכה שבניו יקבלו חלק ונחלה בארץ ויהיו ממונים על המקום ממנו שאב כלב את כוחו, מערת המכפלה ובה קברי האבות.

וכמובן כך גם פינחס, כיוון שקינא לשם ה' זוכים הוא ובניו להיות כהנים שתפקידם להעיר ולהאיר את רוח הקדושה בעם ישראל.

ברית שלום?

אלא שיש לשאול, כיוון שפינחס עשה מעשה קנאות, מעשה דין, מדוע הוא זוכה ל"ברית שלום"? לכאורה אין זה מתאים למעשהו…

והתשובה פשוטה. השלום האמיתי איננו מתוך ויתור על החוקים, הכללים והאידיאלים. להפך, במקום בו תהיה ותרנות, במקום בו לא יהיו אידיאלים ולא יעמידו את הערכים על מקומם, המוסר יתמסמס, החברה תתפרק וודאי שלא יהיה שלום. רק במקום בו האנשים אמיצים דים ומוכנים למסור את נפשם כדי להעמיד את החוקים והסדרים על תילם יוכל לשכון השלום. לא לחינם התנ"ך מחבר פעמים רבות את השלום והאמת – "והאמת והשלום אהבו". לכן דווקא פינחס שמתוך אהבה גדולה לקב"ה ולתורתו, לאידיאלים ולמוסר, מוכן לסכן את חייו, כדי להעמיד את עקרונות יסוד אלו, הוא זה שיזכה לעשות שלום אמיתי. "ה' עוז לעמו יתן", ומתוך העוז והעוצמה "ה' יברך את עמו בשלום".

יהי רצון שנזכה שהקב"ה ייתן בליבנו ובלב מנהיגנו את העוז והעוצמה ללכת אחר דבר ה' ולעשות שלום אמיתי.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן