אחד המסרים היסודיים שעולים מפרשת בלק היא שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, חז"ל ראו חשיבות עליונה בעקרון יסוד זה, שהרי חז"ל אומרים (מכות י:) :" אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (במדבר, כ"ב, יב) "לא תלך עמהם", וכתיב (שם, כ) "קום לך אתם”. מן הנביאים, דכתיב (ישעיהו, מ"ח, יז) "אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך". מן הכתובים, דכתיב (משלי, ג', לד) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן".
כל פעם שחז"ל אומרים את הביטוי "מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים…", זה אומר שיש כאן עקרון יסודי ובסיסי, וצריך ממילא להבין מה כל כך חשוב בעקרון זה? מדוע הוא מהווה כלל כל כך חשוב שלא יכול להיות צד בתורה שהוא לא יופיע בו?
ואענה על כך שתי תשובות:
התשובה האחת היא, עלול אדם לחשוב שהצלחתו מהווה ראייה לדרכו הנכונה, או באופן כולל יותר, הצלחת קבוצה, מפלגה, אידיאולוגיה מהווה ראייה לנכונותה, הדבר הרי ידוע ומוכר שיש לנו כאנשים נטייה להצטרף לחזק, למצליח, לשולט וכיו"ב.
באים חז"ל ואומרים, זה שנותנים לאדם ללכת בדרך בה הוא בוחר לא מהווה מדד לאמיתות הדרך, נכונותה או צדקתה.
מישור אחד של התמודדות עם שאלה זו מצוי בתורה של ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו "צדקת הצדיק" (אות סד):
"פעמים שרואה בבירור שהשם יתברך מסייעו ומסכים עם מעשיו, עם כל זה אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת. ועל זה נאמר "מדריכך בדרך תלך", ודרשו חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". ואמר בדרך דרצה לומר בספר משלי דרך התורה כמו שכתבתי … כי אין השם יתברך מסייע אלא כשהוא על פי דעתו הולך בדרך התורה. ומה שלמדו מבלעם גם לפי דעתו של בלעם כפי סיטרא דיליה היה דרך זה ישר לו כפי מה שהוא…".
כלומר, זה שמצליח לך, עוד לא אומר שאתה מכוון לרצון ה', יתכן שאתה מצליח רק משום ש"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו", רבי צדוק מוסיף דבר פלא, שיש לדון עליו, שרק אדם שבטוח שהוא עושה לשם שמיים יזכה להצלחה אך אדם שיודע בתוכו שאיננו עושה לשם שמיים, שבתוכו מקננת הדעה הפנימית שאיננו עושה את המעשה הרצוי לא יהיה לו עזר ומעשיו לא יצליחו.
זהו לקח חשוב מאד, האדם צריך להשען על מחשבותיו, דעותיו והגיונותיו, ולא ללכת דווקא עם מי שמצליח…
התשובה השנייה היא, ולדעתי הענייה היא המרכז, זה כוח הרצון האדיר של האדם, אם תרצה יוליכו אותך, עליך מוטל לרצות, לשאוף לחלום, 'כל שתבקש לו יהי' – אבל תבקש!
זה יסודה של התפילה, תבקש, תרצה, כפי שכותב רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן סב):
"דע שיש בבני אדם סגולות גדולות, כי יכולין לפעול על ידי מחשבתם מה שהם חושבים… כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן… וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטייה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים, למשל שיחשוב במחשבתו שיזכה ללמוד ולגמור כל הד' פוסקים כולם עם כל הפירושים הגדולים. ויחשוב ויצייר בדעתו באיזה אופן ילמד אותם ובכמה זמן כגון למשל: שיזכה ללמוד ה' דפין ביום א' עד שיזכה לגמור כולם בשנה אחת ויכניס מחשבתו בזה היטב היטב בתוקף גדול מאוד שתהיה המחשבה תקיפה ואחוזה בזה מאוד… ויכסוף וישתוקק ויחשוב בזה הרבה בתוקף גדול אזי יזכה שיהיה כן".
הדבר נכון גם ברמה הריאלית – פסיכולוגית, וגם ברמה הסגולית, ברמה הריאלית, כשאדם מאוד רוצה משהו והוא חי בתודעה של הדבר, כשאדם אחוז במחשבתו, ובאמת עסוק ומאמין במבוקשו הוא מוצא את הדרכים אליו, יתר על כן, האדם משדר לעולם, לסובבים אותו מה הוא רוצה והסביבה היא שיקוף של מה שהוא משדר:
"אנחנו יכולים לקבוע את הגישה שלנו בכל בוקר כשאנחנו מתחילים את היום, למעשה אנחנו עושים את זה בדיוק- גם אם אנחנו לא שמים לזה לב – והאנשים במשפחתנו, כל האנשים בעולמנו, ישקפו לנו חזרה את הגישה שאנחנו מציגים להם.
אם כך, זו הגישה שלנו לחיים שקובעת את היחס של החיים אלינו. סיבה ומסובב. כל דבר שאנו אומרים או עושים יגרור תגובה הולמת. אם אנחנו במצב רוח טוב, שמחים, נהנים מהחיים האחרים ישקפו את מצב הרוח הטוב חזרה אלינו. אנחנו סוג האנשים שאחרים אוהבים לבלות בחברתם.
אתה, את ואני, אחראים לחיים שלנו. אתה, את ואני יוצרים נסיבות לאורך כל היום בכל יום מימי חיינו. הסביבה יכולה רק להחזיר אלינו את התגובה המתאימה, ההולמת, לכן, אני אומר שכל אחד מאיתנו קובע את האיכות והתוצאות של חייו. אנחנו מקבלים בחזרה את מה שאנחנו נותנים". (מתוך מילת הקסם, ארל נייטינגייל)
וברמה האלוקית, שאנו מכינים את הכלים האור האלוקי יכול לחול עלינו.
יהי רצון שנרצה בכל ליבנו טוב וחסד, אור ואהבה, שלום ואחווה, למען קידוש שמו יתברך.