חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

פורים

שלום ! מהו טווח השעות של סעודת פורים ? האם ואיך קשור לשעות של מנחה גדולה ? במידה ומשנה, אנחנו אשכנזים נוסח ספרד. תודה, פורים שמח ! נפתלי 052-5773565

פניני הלכה זמנים פרק טז (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

יג – זמן הסעודה

מנהג רוב ישראל לקיים את סעודת הפורים אחר הצהרים, אחר תפילת מנחה. מפני שעד הצהרים עוסקים במשלוח מנות איש לרעהו ובמתנות לאביונים, ומהדרים בהבעת אהבה וידידות כלפי בני המשפחה והחברים. ובצהרים, נכון להקדים להתפלל מנחה לפני הסעודה, שאם יתחילו בסעודה לפני שיתפללו מנחה, יש חשש שלא יוכלו להתפלל אח"כ מנחה מפני השיכרות.

ויש מאחרים מאוד ומתחילים את הסעודה סמוך לשקיעת החמה, ואת רוב הסעודה מקיימים בלילה. ורבים הקשו עליהם, שהרי המצווה לקיים את הסעודה בפורים, ואילו אחר צאת הכוכבים כבר מתחיל היום הבא. ויש שהשיבו שהכל הולך אחר ההתחלה, וכיוון שהתחילו את הסעודה בפורים, גם ההמשך שבלילה נחשב לסעודת פורים. וכן הדין לעניין ברכת המזון, שאם התחילו את הסעודה ביום וסיימוה מאוחר בלילה, אומרים 'על הנסים' בברכת המזון. ועוד, שגם במוצאי פורים של י"ד עדיין ראוי לשמוח, שאז מתחיל פורים של מוקפים. אולם לכתחילה נכון להתחיל את הסעודה בעוד היום גדול, ואם ימשיכו בסעודה גם אחר צאת הכוכבים, לא יפסידו, מפני שאת עיקר הסעודה קיימו ביום.

ויש אומרים, שעדיף להזדרז ולקיים את הסעודה בבוקר, וכך גם מי שישתכר יוכל להתפכח מיינו עד מנחה. אבל המנהג הרווח לקיים את הסעודה אחר הצהרים.[1]

טוב לעסוק בתורה לפני הסעודה, שנאמר (אסתר ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה", דרשו חכמים: אורה היא תורה, ומתוך לימוד התורה אפשר להגיע לשמחה השלימה (רמ"א תרצה, ב).

מי שיודע שאם ישתכר ייתכן שלא יוכל אח"כ להתפלל מנחה או ערבית, לדעת רבים לא ישתכר (ח"א, באו"ה). אולם מרן הרב קוק זצ"ל כתב, שהשותה בפורים הרי הוא עוסק במצווה, והעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת (אורח משפט השמטות ז).

[1]. ההסבר למנהג המתחילים לסעוד סמוך לשקיעה מובא בתה"ד קמ, אמנם רבותיו והוא נהגו לסעוד בשחרית. והשל"ה עודד לקיים את הסעודה דווקא בבוקר, וכך נהג הגר"א, וכך מנהג רש"ש עפ"י הקבלה (כה"ח כג). ורמ"א תרצה, ב, כתב עפ"י מהרי"ל, שעדיף לסעוד אחר מנחה גדולה, וכך ההדרכה המקובלת, וכן נוהגים רבים. ויש נוהגים להתחיל את הסעודה סמוך לערב, וגם בין האחרונים יש שנהגו כך. ואם הוא ליל ט"ו ממילא יש מצווה לשמוח בשני הימים (רמ"א תרצה, ב, ומ"ב טז). אולם גם בירושלים יש נוהגים להאריך בסעודה במוצאי פורים. והסברה שהכל הולך אחר ההתחלה. ועוד שעפ"י ר"ן אין איסור 'ולא יעבור' על מצוות המעשה של פורים, אלא רק על מקרא מגילה, ולכן בפורים המשולש מקיימים את הסעודה ביום ראשון שהוא ט"ז, ואם כן אפשר להמשיך במצוות הסעודה בלילה.

 

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 13:56:07

עניה לטלפון בשבת

שלום הרב. אני עובד בבית חולים ככח עזר, ואני עושה משמרות גם בשבת (אני מגיע ברגל לבית החולים). ריציתי לדעת האם מותר לי לענות לשיחת טלפון בשבת מהאחראית שלי במקרה שיש לה פאנצ'ר (חסר איש צוות בגלל בלת"ם) כדי לקרוא לי לבוא למשמרת בשבת?

אם יש בזה צד של פיקוח נפש, ואני מעריך שזו המציאות בבתי חולים – ודאי מותר. אם זה רק עניין של עזרה לחולים – גם מותר, שהרי אתה עונה לטלפון בשינוי, והתירו חכמים את איסוריהם במקום חולי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-18 16:55:03

כלאיים

שתלתי חסה באדנית והשתמשתי באדמה מקומפוסטר שלי. לאחר השקיה יצרו נבטים של דלורית ועגבניות ליד החסה , ממש אחד ליד השני,כנראה מגרעינים שהיו באדמה מהקופוסטר. העברתי את החסה למקום אחר, אך עדיין נשארו עגבניות ודלורית במרחק של סנטימטר אחד מהשני. מה עושים? ועוד שאלה, יש לי בגינה שום, תרד, פטרוזיליה בכמויות קטנות ואני אוהבת לקטף כל יום מעט. כל יום צריך להפריש תרומות ומעשרות מחדש? אני גרה באזור בו הברכה היא בספק, אשל הנשיא, ליד באר שבע. תודה רבה . אם אני אוכלת בחוץ ומוסיפה עלים לסלט, אפשר בלי להפריש ?

א. צריך להוציא אחד מהם ולשתול אותו במקום אחר.

ב. לכתחילה לא מפרישים מהתלוש על המחובר. לכן צריך כל פעם להפריש מחדש בברכה, שכן על פי המבואר בפניני הלכה כשרות, כל המקומות בארץ ישראל שנמצאים בריבונות ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות בלא שום ספק.

ג. אכילה בחוץ בתוך הסלט ללא הפרשה אסורה. ההיתר הוא רק לקטוף ולאכול בכל פעם רק פרי אחד שנאכל בבת אחת, כגון ענב אחד או תאנה אחת. אבל אם יקטוף שני ענבים, או פרי שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או תאנה גדולה, אסור לאכול מהם לפני הפרשת תרו"מ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-14 13:37:31

צניעות

רציתי לדעת עד איפה נחשב הצאור למקום מגולה ומאיפה אסור לראותו אם אפשר בבקשה מקורות לעיון תודה רבה פורים שמח

אין לזה גדר מוחלט, אלא הכלל בזה הוא לפי איך שנוהגות הנשים הצנועות, כלומר לא פתוח מידי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-17 11:14:40

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וארא וחודש שבט

השבת אנו קוראים את פרשת וארא ונפגשים מחדש עם המכות שהיכה הקב"ה את המצרים, כשבנוסף נתייחדה השבת הנוכחית בכך שהיא שבת ראש חודש שבט.

המדרש (פסיקתא זוטרתא שמות ח) קושר בין הדברים ולומד ממכת הדם שארכה שבוע ימים כי כל המכות ארכו שבוע ימים (פרט למכת החושך שארכה שלושה ימים בלבד), וממילא מסיק המדרש כי זמן תחילת המכות היו בחודש שבט, תוך שהוא מסיים כי "מחודש שבט התחילו המצרים ללקות, ולכך נקרא שבט שבו נשבטו (הוכו) המצריים, ומשבט עד ט"ו בניסן עשרה שבועות, שבוע לכל מכה".

וננסה להבין מעט את מהותו של חודש שבט.

בספר יצירה על חודש שבט כתוב: "המליך אות צ' בלעיטה, וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה, וצר בהם דלי בעולם, ושבט בשנה, וקורקבן בנפש זכר ונקבה".

האות צ' מרמזת על הצדיק, כפי שמופיע במזמור תהילה לדוד ('אשרי יושבי ביתך') באות זו, וכפי שמופיע בגמרא (שבת קד.) שם דורשת הגמרא את כל אותיות האל"ף בי"ת.

עניינו של הצדיק הוא לחיות בצדק ולעשות צדק. הצדיק האמיתי מבין שיש לעולם חוקיות וסדר, יושר ומשפט, והוא חי על פי אותו היושר והמשפט, שהוא הצדק. וכמובן, שהוא משתדל בכל יכולתו להביא צדק ויושר לעולם.

לעיתים נראה לאנשים כי לחיות על פי חוקים זהו דבר יבש ודל, וכי מי שמנסה לחיות ללא חוקים, כפי שעושה הרשע, משדרג בכך את חייו שיהיו טובים יותר, מעולים יותר, ובעיקר שמחים ומעונגים יותר.

אלא שהאמת הפוכה, דווקא הצדיק, היודע את החוקים האמיתיים של העולם ויודע לחיות על פיהם, חי חיים הרמוניים ושלמים, בהם הטבע ומה שמעל הטבע, הגוף והנפש, החומר והרוח, מתואמים ומסייעים זה לזה. לעומת האדם שחי בניגוד לחוקים, שחייו מלאים סתירות פנימיות ומכאובים.

לא לחינם האות צ' היא האות ה-חי (18) באל"ף בי"ת.

וזהו עניינו של חודש שבט, החודש בו צריך להופיע הצדק והיושר, החוק והמשפט, שהוא המביא לתיקון ולשמחה שיופיעו בעקבותיו בחודש אדר.

הקב"ה "המליך אות צ' בלעיטה". הלעיטה היא האכילה. ואין זו אכילה פשוטה אלא אכילה מרובה וגדולה.

האדם הידוע ביותר בתנ"ך על לעיטתו הוא עשו, "ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום…". ומתאר זאת המדרש שעשו פתח את פיו כגמל וביקש מיעקב לשפוך לתוכו את האוכל.

לכאורה, דווקא הצדיק הוא הדמות ההפוכה ללעיטה, שכן מגלה לנו הכתוב (משלי יג, כה) ש"צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר". רבים מן המפרשים (מצודת דוד, אלשייך ועוד) כתוב על פסוק זה "'לשובע'- אינו חפץ במעדנים אלא רק בדבר המשביע את הנפש, אבל הרשעים יתענגו באכילת מעדנים מתוקים וערבים ותמיד בטנו חסרה כי רווחה לבסימא שכיחה (תמיד יש רצון לאכול דברים מתוקים, או בלשון הילדים, לממתקים תמיד יש מקום בבטן) ויוכל עוד למלאותה".

אם כן, לכאורה, ההלעטה לא שייכת לצדיק.

ואולי ניתן להסביר שיש שתי סיבות בגינן האדם יוכל בדרך של הלעטה: סיבה אחת יכולה להיות שהאדם רוצה לאכול עוד ועוד, ובדרך של הלעטה הוא יכול לאכול הרבה מאוד בזמן קצר. סיבה שניה והפוכה לראשונה היא שהאדם מבין שעיקר התענוג והשמחה בחייו נובעים מהעניין הרוחני, ולכן הוא לא רוצה להאריך ולהשקיע זמן רב באכילה, ולא רוצה ליהנות באכילתו, ולכן הוא אוכל בלעיטה.

הצדיק לועט כיוון שמחד הוא מבין שחייבים לתת לגוף את צרכיו וחוקיו, ומאידך מרכז חייו והנאותיו אינם באכילתו.

אחד המבחנים הגדולים שיש לאדם הוא יחסו אל האוכל בפרט ואל כל הנאות החיים הגשמיות בכלל.

חז"ל מלמדים אותנו במסכת ביצה שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים של השנה לאחר מכן. חז"ל לומדים זאת מהפסוק "כי חוק לישראל משפט לאלוקי יעקב" עליו שואלת הגמרא מניין שחוק רומז על המזונות? ועונה שניתן לראות זאת משני פסוקים, "ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה" ו"הטריפני לחם חוקי". בנוסף ניתן לראות זאת מהפסוק "ותקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה".

אחד הדברים החשובים ביותר בפגישותינו עם הנאות החומר, שמחד הן דבר משמח ומאידך דבר נצרך ובסיסי לחיים, זה לדעת לשים את החוק ואת הסדר, את הכמות הנכונה, בזמן הנכון. וזה כפי שאמרנו, עניינו של שבט.

שבט הוא גם חוק, כפי שכתוב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", ועל פי זה אפשר להסביר שהמצרים שנשבטו בשבט, אין הכוונה רק שהוכו אלא גם שנעשה בהם חוק ומשפט.

כידוע, ראש השנה לאילנות נקבע בשבט, כשעל פי חז"ל הסיבה העיקרית לכך היא שעד אז יצאו רוב גשמי השנה. כלומר, המזונות שנרמזים בגשם, אותו השפע האלוקי היורד אלינו, מסתיים ברובו בשבט, אז נקבע הדין של המזונות, כמה בפועל זכינו.

וזהו אולי הרמז שמזלו של חודש זה הוא דלי, שהוא כלי המידה והקיבול להחזקת המים, השפע, ואז אנו עומדים במבחן האם נדע להשתמש בכל השפע הזה בצורה טובה ונכונה, בצדק ובמשפט.

וזהו גם עניינו של הקורקבן, שעניינו הוא, על פי הגמרא (שבת קנב.) לקחת את המאכל, לפרק ולטחון אותו ומשם לתת לכל איבר ואיבר בגוף את חלקו המיוחד הנצרך לו מן המאכל.

השבט המיוחס לחודש זה הוא שבט אשר, עליו כתוב "מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך", ומסופר בזוהר על שני תנאים שהלכו בדרך, ושאל האחד את חברו האם זו הברכה שברך יעקב את בנו, אשר, שיהיה שמן, והם נגשו לשאול שאלה זו את רבי שמעון בר יוחאי שענה להם שיסתכלו בסוף הפסוק: "והוא ייתן מעדני מלך".

כלומר לאשר יש שפע גדול אך הוא יודע לתת לריבונו של עולם את הכבוד וההדר המלכותי שנוצר כאשר יודעים לנווט את כל השפע לקדושה עליונה.

ברוך ה', אנו מגיעים לחודש זה מתוך ימים עצומים ומופלאים של שפע ממרומים, של גשמי ברכה ונדבה, ואנו יודעים שהגשם בארץ ישראל מבטא את השפע החומרי שהקב"ה שולח לנו מתוך אהבה גדולה. וממילא מטרתנו ומגמתנו בחודש זה היא להצליח, מתוך השפע הגדול, לתת לכל דבר את חוקו ומקומו. ובחודש זה נזכה בעז"ה לבחור את הכנסת החדשה, ויהי רצון שהקב"ה יכוון אותנו ואת כל ישראל לתת לכל מפלגה את חוקה הנכון כדי שעם ישראל והנהגתו הממלכתית ידעו איך לנצל את אוצרות השפע והטוב שהקב"ה משפיע על ישראל, ארצו ומדינתו. חודש טוב.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן