בפעם הזאת נתרגש ונתרומם כולנו מדברי הרב משה צבי נריה זצ"ל בתארו את ליל הסדר אצל מרן הרב קוק זצ"ל (מתוך מועדי הראי"ה):
בערב פסח, אחר חצות היום היה הרב קוק הולך אל הכותל המערבי לומר שם 'סדר הקרבת קרבן פסח' כמנהג ירושלים, ולמרות טרדות החג המרובות היה מאריך בתפילתו וקשתה עליו הפרידה משריד בית מקדשנו.
בלב מלא רגשות קודש היה הרב חוזר וצועד לביתו ומשתדל להאיר פניו לכל הנפגשים עמו בדרכו ומברכים אותו בחג כשר ושמח.ערב פסח אחד, בשובו מן הכותל, והנה הולך ובא לקראתו הרב יוסף חיים זוננפלד ז"ל, רב הישוב הישן של ירושלים. הזדרז הרב, הקדים, וברך אותו בברכת חג כשר ושמח, והרב זוננפלד החזיר לו ברכת חג והוסיף: אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן כשהוא טובל רגליו היחפות בדם (בעבודת הפסחים בבית המקדש)!
בערב פסח אחר הצהריים עדיין היה ביתו של הרב קוק מלא קהל רב של אנשים ונשים שבאו בבקשות שונות. הרב השתדל להענות לכולם כדרכו יום יום. והנה יצאה הרבנית ופנתה בעדינות אל הבאים: 'רחמו על הרב ותנו לו לנוח קצת, הרי גם הוא צריך להתכונן לסדר'.
הרב קלט גם הוא את פנייתה של הרבנית, והוא ניגש אחר כך ואמר לה: אילו היה בעלך סוחר יין המוכר יין לארבע כוסות, והקהל הרב בא אליו היום לקנות יין, האם גם אז היית אומרת להם "הניחו לו הוא צריך לנוח?…"
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – רבים קוראים בפיהם את הפיסקה הזאת, ואילו הרב קוק חי את חוויית היציאה ממצרים בכל גופו ונפשו. פניו דלקו, נשימתו כבדה מהתרגשות. הוא נמצא באותה שעה בין יוצאי מצרים, הולך איתם בחיפזון, נושא על שכמו בצקו בטרם יחמץ ומראות פלאים נגלים לעיניו – עמוד אש לילה ועמוד ענן יומם – עד ראיה חי לנפלאות גאולת ישראל.
רק כשהוא מגיע לשולחן עורך יורדת המתיחות הגדולה, הוא שב מ"ימי צאתך מארץ מצרים" לימי ההווה והעבר הקרוב, משוחח בנחת, מאזין לדברי קרובים ואורחים, מחליף דברים עם בני הבית ומצרף קולו לשירת המסובים. תוך כדי הסעודה צולל הוא לנבכי זכרונות ומספר על סדרי פסח אצל גדולי ישראל.
בשעות הראשונות של הסדר השתתפו בו כל בני המשפחה, חלק מבני הישיבה, אישי ציבור מקורבים, אורחים מחו"ל וכו', אולם ככל שהתארך הלילה – הופיעו פנים חדשות – קרובים ורחוקים. הללו שהספיקו לסיים את ה"סדר" בביתם הזדרזו ובאו לבית הרב ליהנות מזיו שכינת הלילה הזה שכולו רוממות קודש, ורוח של חירות עליונה מרחפת על פני זה השולחן אשר לפני ה'. יש שבאו רק לראות ויש שבאו גם לשמוע ומשקלטו דברי תורה ריוו צמאונם וחזרו לביתם, אלא שמיד באים אחרים במקומם והיו הללו הולכים והללו באים, והרב אינו פוסק מלהרבות בסיפור יציאת מצרים.
ליל הסדר הפך איפוא לליל שימורים ממש, ולמרות העייפות של ערב החג, לא פסקה עירנותו של הרב עד השעות הקטנות של הלילה הזה. גדלות המוחין העניקה לו כוחות עילאיים, פיו היה מלא שירת גאולה ולשונו רינה של תורה ומעיינו נובע והולך. וכדרך רבותנו המסובין בבני ברק היה מספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה, כשהוא משלב בדבריו פסוקי שיר השירים – שירי קודש קודשים – ומבארם ומסבירם בעושר רעיונותיו המשוטטים ברום-עולם.
המשכו של הסדר שהיה כולו תורה שירה וזמרה נסתיים על פי רוב בריקוד מחלץ עצמות, ולא פעם נזדרזו הצעירים שבחבורה למהר להגיע לתפילת ותיקין על יד הכותל המערבי.
אשרי עין ראתה הדרת כהן גדול ויפעת תפארתו, מאור פניו וברק עיניו בהסיבו על שולחן מלכותו בליל התקדש חג.
אשרי אוזן שמעה אמריו כי נעמו, בהרבותו לספר ביציאת מצרים, החל מהסברה פשוטה וברורה "לפי הטף" ועד דברים העומדים ברומו של עולם המרחיבים דעתם של מקשיבים.