חיפוש במערכת החדשה
  • בחר סוג תוכן

  • בחר רב

  • נושא

  • סדרה

שיעורים לפי נושאים
  • אמונה (76)
  • חודש אלול (4)
  • מוסר (7)
  • משנה (6)
  • תנך (49)

שלא שינו לבושם – לפרשת שמות

שאל פעם אחד המשכילים, שהתלבש כאחד מנכבדי הגויים, את רבי שמחה בונים מפשיסחה: באיזה בגד, לדעת הרבי, היה לבוש אברהם אבינו עליו השלום?
הביט רבי שמחה בונים בבגדיו של היהודי העומד לפניו, וענה: אברהם אבינו הביט וראה באלו בגדים הולכים הגויים, ולבש בדיוק הפוך…

כוונתו של המשכיל ברורה – הלא ממילא אין אנו לובשים את מלבושי האבות, שהרי אברהם אבינו לא חבש שטריימל ולא לבש קפוטה, אפילו אם כך מציירים אותו בחיידר, כך שאין שום סיבה להתעקש כל כך על הלבוש היהודי המסורתי. על כך ענה לו רבי שמחה בונים: יחודיותו של אברהם אבינו נעוצה בהדגשת השונוּת שלו מהתרבות הסובבת אותו. הוא "אברהם העברי" – שכל העולם כולו מעבר אחד והוא, בדווקא, מן העבר השני.

תאמרו, מה עניין הדווקאות היהודית הזאת? למה לעשות דווקא? ומדוע להיות הפוכים מכולם?

כנראה שאין ברירה, ודווקא הסממנים החיצוניים, ויהיו אלו זקן, פיאות, ציצית, כיפה או שטריימל וקפוטה, יוצרים את החיץ ולא נותנים לתרבות השלטת לחדור אל חיינו ללא כל סייגים, סינונים ובירורים קודמים. רק כאשר אנחנו מגדירים את עצמינו כאחרים מהסביבה, ומבדילים בין ישראל לעמים ובין תרבות יהודית לתרבות נכרית, אנו יכולים לערוך דיון פנימי עמוק וחשוב, שאינו תלוי בדעה הפופולרית השלטת, לחדד את הרעיונות, ולהחליט אילו תכנים יש לקבל ואילו לדחות.

קורטוב לא מועט של התנשאות ליווה את גזירת המלבושים במזרח אירופה, בה ניסו גויים ויהודים משכילים "לתרבת" את היהודים המיושנים. ודווקא התנשאות זו היא שגרמה, כתנועת מטוטלת, לדווקאות יהודית נוקשה עוד יותר ולשמירה קפדנית על כל כפתור ובדל של מעיל יהודי. את רבי שמחה בונים כלל לא עניין לבושו של אברהם אבינו. הוא התעסק ביחודיות הלבוש היהודי של קהילתו. כרבים מהאדמורי"ם שבאותם הדורות, הוא הבין היטב, שאפילו שינוי של כפתור אחד, פותח את הפתח הראשון לקבלת ערכים שונים ולבסוף יביא את היהודי לטמיעה מוחלטת במרחב הגויי.

כך הסביר ר' שמחה בונים גם את מדרש חכמים על בני ישראל המשועבדים בארץ ובתרבות לא להם. היכולת שלהם להיגאל מתוך המיצרים, מיצרי הגוף, הנפש והאמונה, נעוצה בכך שלא שינו את לבושם. אכן, לא היה לבוש יהודי מיוחד, טוען רבי שמחה בונים. כל שהיה להם הוא כבוד עצמי, הבנה שהם אחרים, ושנאת המשעבדים. אשר על כן, כאשר הטעם האופנתי של נשות מצרים קבע, למשל, שסגול הוא צבע העונה, נתעטפו בנות ישראל בכל הבדים כולם, מלבד בבגדים סגולים… אפשר לטעון נגדן שהן לא אופנתיות, אפשר לטעון נגדן שאין להן טעם, ושהן מיושנות, ושהן לא מבינות, ושאדרבה, דווקא מתוך הזדהות עם התרבות השלטת ניתן להשפיע עוד יותר. אפשר לטעון טענות רבות. אבל למעשה, רק כך הצליחו יראי ה' לשרוד ולדבוק בערכיהם.

הבגד הוא חיצוני לגמרי, ואינו מעיד דבר על פנימיותו של אדם. ובכל זאת, הוא מגדיר השתייכות ומייצר שונוּת שכל כך חשובים, הן מצד גאוות היחידה, והן מצד השמירה מכניסת ערכים פסולים והיטמעות בתרבות הפופולארית.

הענין איננו בספודיק או בגלביה עצמם. אין שום קדושה בכובע עשוי זנבות שועלים. הרעיון הוא להיות אחר, ומתוך כך עצמאי בדרכך.

שיעורים אחרונים:

מאחורי הטומאה והטהרה

⬅ כיצד טומאה באה לביטוי בימינו?
⬅ האם ניתן למצוא טעם במצוות הטהרה והטומאה?
⬅ האם יש קשר בין חיים לטהרה ובין טומאה למוות?
⬅ התרחקות ככלי לחידוש הקשר הזוגי
⬅ מה מקור ההבדל בין טומאת נידה לטומאת לידה?

נגיעה בעריות, מתי אסורה ומתי מותרת

מקורות הדין בספרא אחרי מות פרשה ט, יג, מבואר שלא רק גילוי עריות אסור, אלא גם קרבה אל העריות אסורה (אלא שלא

הרב גור

פרשת צו וההכנות לפסח

העבודה הראשונה שנעשית במקדש היא תרומת הדשן ומיד לאחריה הוצאת הדשן: "…צו את אהרן ואת בניו לאמר: זאת תורת העולה, הוא העולה

דילוג לתוכן