חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

הרב נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

על חבל דק

ישבו חסידים בשבת אחים, ובא אליהם הרב הצדיק מרוז'ין ומקטרתו בידו, ושאלו אותו החסידים: רבינו, הלא תגיד לנו איזה דרך לעבודת ה'?
ענה הרב בלשון תימא: "איך ווייס"? (אני יודע?)
ובתוך כך סיפר להם מעשה שהיה: "שני אוהבים ורעים-אהובים שנתחייבו ראשם למלכות. והנה אף שהמלך רצה לעשות להם טובה גדולה, אכן מלך במשפט יעמיד ארץ, ולא היה יכול לישא פנים נגד בני המדינה. ויצא הפסק שימשכו חבל ארוך על הנהר ואם יצליחו לעבור עליו – ישארו בחיים.
והיה אחד מהם הראשון, ועבר בשלום את הנהר על החבל, וחבירו השני עמד מרחוק וצעק אליו: "רעי אהובי, הגד נא לי איך עברת את החבל במקום סכנה כזה ואדע גם אנכי איך לעבור". השיב לו: "איך ווייס גאר ניט? (אני לא יודע כלום) רק זאת – כשהלכתי על החבל אם הייתי נוטה לצד אחד נטיתי אני לצד אחר."

התמונה הראשונה שווה אלף מילים. ר' ישראל מרוז'ין מתהלך בניחותא, מעשן להנאתו. בנוהג שבעולם, בעת שהאדמו"ר עובר ליד תלמידיו, מיד מתייראים וחוזרים ללימודם. אך תלמידי רוזי'ן,בטוחים שרבם יכעס אם יראה אותם יראים ממנו. אדרבה, הם מעוניינים לצרף אותו אל חבורתם.

לשאלתם, תדריך אותנו איך יש לעבוד את ה'? מחזיר להם הרבי שאלה: אני יודע? מה רצונכם ממני? אינכם רואים שאני מעשן עכשיו במקטרת?

החסידים בהלם. הלא אתה הרבי שאמור לדעת כיצד עובדים את ה'? איך יתכן שהרבי לא יכול להדריכנו? ומורגשת שאלה נסתרת: האם אפשר לקטר במקטרת להנאה, ולהקרא "עובד ה'"?

כאן מגיע חציו השני של הסיפור, שמנוגד בתכלית לראשיתו. אל מול הרבי "המקטר" והתלמידים הנינוחים – אנו עומדים מעל לתהום, כל נטיה – תפיל אותנו אל סופנו. אימה, רתת וזיע.

הנחת היסוד היא שכולנו חייבים. מי יכול לעמוד מול ריבונו-של-עולם ולומר "אצלי הכל בסדר"? אל מול שלימותו, אין אדם שאינו חוטא. מדוע נגזר על שני החברים עונש מוות? כנראה שעצם מציאותם בעולם היא הבעיה. ליהודים יש תפקיד בעולם. אך מי יעמוד בציפיותיו של ריבונו-של-עולם? ולכן יוצא גזר דינם למוות. הפער בין הרצוי למצוי לא יתאחד. והנה, המלך, ברחמנותו, רוצה שיהיו יהודים בעולמו… וכדי שלא יאמרו האומות 'שמא משוא פנים יש בדבר', נותן המלך אפשרות הצלה. אך הפתרון לעבור על "גשר צר מאד" הוא נפילה מן הפח אל הפחת. האם ניתן לצלוח את העולם בשלום? כישלון – ונפילה מיידית. ומי אינו נכשל? תפילת מנחה מפוספסת? אנטרסים אישיים? חוסר כיבוד הורים? ועוד.

חבר אחד הצליח! שמר על שיווי משקלו, על האיזונים הדקים שבמציאות, ידע לייצר עולם רוחני ללא נפילות. אך, כפי שלא ניתן ללמד במילים ילד לנסוע על אופניו, כך לא ניתן ללמד אדם לעבור על חבל. לכל אחד שיווי משקל ואיזונים משלו ועליו ללמוד זאת על עצמו.

אין מתכון ואין דרך סלולה, כבושה לרבים, הידועה מראש. "השביל הזה מתחיל כאן" – אבל היכן ייגמר – זהו ענין תהליכי-אישי. הרבי מרוז'ין מתנגד לחקיינות הדתית, לבניית מודל רוחני. בתוקף יטען שאין שום אפשרות להגדיר מהי "עבודת ה'". כל אחד קובע את רמתו הרוחנית. ואל לנו לחפש דמויות פלא לחקותן. מלכתחילה ברא הקב"ה בעולמו יהודים יקרים, שכל אחד צריך לעבור גשר לפי איזוניו ושיווי משקלו.

המעבר מעל לתהום מפחיד מאד. טעות קטנה – ומחיר גדול. יתרה מזאת, כל אדם הולך לבדו על החבל, ואין אפשרות לתת תשובה אישית בישיבת "שבת אחים".

ובכל זאת, ר' ישראל מעשן לו מקטרת… אולי זהו האיזון הפנימי שלו. והעיקר, הוא לא לפחד כלל. היכולת לעבור את החבל תלויה גם בנינוחות ובשלוות הנפש.

וישנה האפשרות האחרת – שלא לעבור את הגשר. יכולה להיות תנועה דתית-רוחנית כזו, שתאמר: לשם מה להסתכן בנפילה. "שב ואל תעשה עדיף" – הכלל הנורמטיבי בהלכותינו! יהודי כזה, אפילו אם המלך אוהבו, אין לו ברירה אלא להרגו. הוא משול למת-מהלך. אין לו מה לעשות בעולמו של הקב"ה…

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן