חיפוש במערכת החדשה
  • בחר סוג תוכן

  • בחר רב

  • נושא

  • סדרה

שיעורים לפי נושאים
  • אמונה (76)
  • חודש אלול (4)
  • מוסר (7)
  • משנה (6)
  • תנך (49)

פרשת צו וההכנות לפסח

העבודה הראשונה שנעשית במקדש היא תרומת הדשן ומיד לאחריה הוצאת הדשן:

"…צו את אהרן ואת בניו לאמר: זאת תורת העולה, הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו, ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח, ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור".

צריך להתבונן מהי עניינה של עבודה זו ושל העבודה הבאה אחריה, עבודות הוצאת הדשן, יותר מכך יש לתמוה הרי מדובר בעניין טכני של ניקוי שאריות היום הקודם, ולמה להפוך זאת לעבודה? ובכלל יש כאן שני שלבים בשלב הראשון לוקחים מעט דשן ומעבירים אותו למקום מסויים במזרחו של המזבח, על פי חז"ל אחד הניסים במקדש היו שהדשן היה נבלע בקרקע המקדש, בשלב השני, היו לוקחים את כל שאר הדשן ומעבירים אותו אל מקום טהור, עולה אם כן, שתפקידה של תרומת הדשן איננו עניין טכני של פינוי שנעשה אחר כך, אלא עבודה בפני עצמה, מה עניינן של שתי העבודות הללו?

לפני שננסה בס"ד לבאר את הדברים, ראוי להוסיף ולשאול, לכאורה הכותרת איננה מתאימה – "זאת תורת העולה" – לא עוסקים כאן בהעלאת העולה, אלא בהכנות טכניות של המזבח לעבודת היום החדש, ועוד יש לבאר – מה הדגש המופיע וחוזר ומופיע על האש התמיד הדולקת?

לענ"ד יש כאן לימוד גדול ועצום ולא לחינם הוא הפותח את עבודת היום במקדש יום יום, ישנן שתי נטיות אנושיות שלעיתים מופיעות אצל שני אנשים שונים ולעיתים אצל אותו אדם יום כך ויום כך, הנטייה האחת  היא לרוץ מיום ליום להשאיר את היום הקודם בצד ולעבור הלאה, רדיפה אחרי החדש, אחרי היום הזה, ועזיבה של מה שהיה אתמול, בלי עצירה להתבוננות, למחשבה, בלי לקחת צידה לדרך, תובנות, חוויות ומחשבות להמשך, הנטייה השנייה היא הפוכה, להישאר עם העבר, לא להתקדם, לשקוע בכאב והפגיעה שהייתה, להתבוסס בצער ובמסכנות.

כנגד שתי הנטיות הללו, בפתיחת היום אנו עושים שתי פעולות,
האחת, לוקחים את מה שנשאר מהיום הקודם, את התמצית, ושמים אותה בתוך המקדש ליד המזבח, זה ע"פ חז"ל נבלע ונכנס לתוך המקדש, מהווה חלק מהקרקע, עליה נמשיך ונפעל, נמשיך ונבנה את בניין עבודת ה' שלנו.
השנייה, לוקחים את כל השארית ומעבירים הלאה, למקום אחר, לא משאירים אצלנו.

אנו כעת בעיצומם הנפלא של ניקיונות הפסח המורכבים השנה, וגם כאן לקראת פתיחת השנה שתי תנועות נפשיות משלימות, האחת מה אנחנו משאירים איתנו, לוקחים הלאה, לפעמים את החפץ זורקים אבל את הזיכרון משאירים, את חולצת טיול מחוף לחוף בשביעית הגיע הזמן לזרוק…אבל את החוויות, את החברות, את התובנות לשמור, השנייה היא מה לא מתאים, מה כבר אין בו צורך, לפנות מקום בארונות, בבית להתחדשות, לפנות מקום בלב, לצמיחה ולפריחה.

שתי התנועות הללו הכרחיות, לכל ערב פסח, ובמיוחד לימים הללו, ימי אתגר משפחתיים ולאומיים, מזמן להתחדשות, הזדמנות לפריחה.

לכן פעולות אלו הם חלק משמעותי מעולת התמיד, מהמשכיות האש, כי הם מחברות את היום הקודם מחד, ומאפשרות לצמוח ולהתקדם מאידך.

שנזכה שהתקופה המופלאה הזאת, שהפסח הנפלא הזה, יהיה פתח לצמיחה ופריחה מחודשים, שנדע גם לקחת וגם לפנות יחד.

 

בע"ה ביום ראשון הקרוב בשעה 21:00, אקיים סדר לדוגמה דרך הזום, נתרגל את עשיית הסדר, רעיונות מרכזיים, הלכות הסדר, וטיפים להשתתפות כל בני הבית, מתאים לכל מי שעורך סדר בפעם הראשונה ולכל מי שרוצה להתחדש ולהתרענן ברעיונות והלכות.
us02web.zoom.us/j/700077427?pwd=TkZLeU1MY2d5eUpqeTJ5WUJTRHlVUT09

 

 

שיעורים אחרונים:

מאחורי הטומאה והטהרה

⬅ כיצד טומאה באה לביטוי בימינו?
⬅ האם ניתן למצוא טעם במצוות הטהרה והטומאה?
⬅ האם יש קשר בין חיים לטהרה ובין טומאה למוות?
⬅ התרחקות ככלי לחידוש הקשר הזוגי
⬅ מה מקור ההבדל בין טומאת נידה לטומאת לידה?

נגיעה בעריות, מתי אסורה ומתי מותרת

מקורות הדין בספרא אחרי מות פרשה ט, יג, מבואר שלא רק גילוי עריות אסור, אלא גם קרבה אל העריות אסורה (אלא שלא

סעודת ראש חודש

יחד עם השמירה הקפדנית על כללי הזהירות הנדרשים למניעת התפשטות המגיפה, כיוון שבימים אלו אנו פנויים יותר, יש בידינו הזדמנות להדר במצוות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן