פרשת תרומה – שקלי ישראל ושקלי המן

עם ישראל עבר בפרשיות האחרונות מהלך מופלא ואדיר. מעם משועבד ומוכה, זוכה עם ישראל לצאת לחירות בניסי ניסים, לראות את משעבדיו טובעים בים, לעבור מסע מדהים במדבר, ששיאו מעמד מתן תורה. לאחר מכן, בפרשת משפטים, האידאלים האלוקיים יורדים לחיי היום יום, ובפרשתנו מתחיל השלב הבא – בניין המשכן – בניית לבנות מקום קבוע להתגלות השכינה, שלאותה התגלות אדירה של הר סיני יהיה מעמד קבוע במרכזה של האומה במשכן, ומשם תצא הוראה אלוקית והשראה וברכה אלוקית לכל האומה. הבניין האדיר הזה צריך להתחיל בנתינה, בהתנדבות.

השבוע התחלנו להשמיע על השקלים, כדברי המשנה: "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם", וחז"ל אומרים: "אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו". ויש לראות מה עניין הקדמת השקלים? איך זה יוצר שינוי במציאות?

צריך להסביר שיש הבדל אדיר בין שקליו של המן לשקליהם של ישראל. השקלים של המן הם שקלים שהוא לוקח וגוזל מהיהודים ונותן כדי לבצע את זממו. הוא נותן משהו שהוא גזל וגנב, והוא נותן רק כדי לקבל. לעומת זאת שקליהם של ישראל הם נדבה שישראל נותנים מעצמם: "כל איש אשר ידבנו ליבו". ישראל נותנים מליבם הטהור, ולא בשביל עצמם, אלא להיפך: 'תקחו את תרומתי' – הקב"ה אומר לישראל: תקחו את זה כתרומה בשבילי ולא בשבילכם, ואם תעשו זאת בשבילי, לשם שמים, אזי "ושכנתי בתוכם".

השקלים שעניינם לתת, הוקדמו לשקלים שנועדו לקחת, לגזול ולקדם רצונות אישיים ומרושעים. בטבע הפשוט הצרכים האינטרסנטיים יותר בוערים וחזקים אצל האדם מאשר הרצונות האידאליסטים. אך בעם ישראל הרצון האידאליסטי, הרצון הרוחני יותר בוער.

הרצון העצום להטיב, לתת ולהתנדב, יוצר שינוי אדיר אצל האדם. אדם שרצונו להטיב, נפתח לאנשים אחרים, לעולמות עליונים יותר, וממילא כל המבט שלו על המציאות משתנה.

זוהי העבודה שאנו רוצים לעשות בחודש אדר בכלל ובפורים בפרט, אנו רוצים 'ונהפוך הוא', אנו רוצים לשנות את המבט, לשנות את ההסתכלות שלנו על המציאות. היכולת להגיע לכך היא על ידי נתינה אמיתית מכל הלב.

אם נשים לב, מה שקרה במגילה אסתר הוא לא שינוי במציאות אלא בעיקר שינוי מבט, שינוי בהסתכלות שלנו, ובעיקר בהסתכלות שלנו על עצמנו.

אסתר הייתה יכולה להיכנס מיד לאחשוורוש ולבקש את ביטול הגזירה, אבל היא פחדה וחששה, וברגע שאזרה אומץ ונכנס, התגלה שהמלך משתוקק למלא את בקשתה.

גם אנחנו לפעמים מתביישים לבקש את מה שאנו באמת רוצים – אך המגילה מבקשת לגלות לנו את האמת, את העוצמה והחן שיש בנו.

ואולי הדבר החריף ביותר הוא ההבדל בין האגרות הראשונות לאגרות השניות. לכאורה אין שום הבדל, רק שבאגרות השניות ניתנה ליהודים רשות להגן על עצמם. אך זה תמוה, ואם לא הייתה רשות, הם לא היו מגינים על חייהם? – אלא שאלולא האגרות הראשונות, לא הייתה ליהודים את העוצמה ואת האמונה שהם יכולים להילחם, שהם יכולים להגן על עצמם. אך ברגע שמרדכי ואסתר זקפו את קומתם, היהודים גילו בתוכם עוצמות וכוחות וממילא הגנו על עצמם ונלחמו באוייבהם.

יהי רצון שנזכה מתוך החסד, מתוך הנתינה, להצליח להפוך את התפיסה והמבט שלנו, ומתוך כך לשנות את המציאות כולה.

 

 

כתבות נוספות באתר:

הרב גור

פרשת צו וההכנות לפסח

העבודה הראשונה שנעשית במקדש היא תרומת הדשן ומיד לאחריה הוצאת הדשן: "…צו את אהרן ואת בניו לאמר: זאת תורת העולה, הוא העולה

סעודת ראש חודש

יחד עם השמירה הקפדנית על כללי הזהירות הנדרשים למניעת התפשטות המגיפה, כיוון שבימים אלו אנו פנויים יותר, יש בידינו הזדמנות להדר במצוות

הרב גור

פרשות ויקרא וחודש ניסן

התורה כותבת הדרכה כללית לכל הקורבנות כולם, ובעצם לכל עבודת ה': "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאור

הרב גור

פרשת כי תשא – שבירת הלוחות

בפרשתנו מתחולל אחד המשברים הגדולים בתנ"ך: חטא העגל. בעוד הכלה נכנסת לחופה, עם ישראל מקבל את דבר ה' ממרומים, בעת המעלה העליונה

שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן