פרשת עקב – תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם

לפני כשבועיים (בי"ב באב) נפטר הרב חיים כהן זצ"ל. בחייו כך במותו, בענווה ובצניעות עלה לבית עולמו. לא זכיתי להכיר את הרב חיים כהן, המכונה 'החלבן', אך מתוך ספריו ניכרת גדולתו העצומה בכל מרחבי התורה, הנגלה והנסתר, וניכרות מידותיו ודרכו הרוחנית. ספריו טללי חיים (שנכתבו עם הרב ראובן ששון שליט"א) הם אוצר גדול ורחב של תורה והדרכה, ברכה גדולה ועצומה לדורנו. מי שמעוניין לצמוח ולגדול, להתקדם ולהתעלות, כדאי לו ללמוד ספרים נפלאים אלו. ונביא היום מהגיונותיו לפרשת עקב.

פרשיות ואתחנן – עקב, מקבילות לפרשיות יתרו – משפטים. פרשת ואתחנן מעמידה את העקרונות והאידיאלים הגדולים, שהביטוי המובהק לכך הוא פרשת 'שמע', ואילו פרשת עקב מבארת איך חיים את העקרונות הגדולים בחיי היום יום, איך ממשים את האידאלים במציאות. הביטוי המובהק לכך הוא פרשת 'והיה אם שמוע'. חז"ל הגדירו את פרשת 'שמע' כקבלת עול מלכות שמיים, ואילו את פרשת 'והיה אם שמוע' כקבלת עול מצוות.

מתוך הבנה כללית זו ננסה לבאר את המילים הפותחות את הפרשה: "והיה עקב תשמעון" עליהם אמרו חז"ל "אלו מצוות שהאדם דש בעקביו". יש כאן הוראה להקפיד על הדברים השיגרתיים, היום יומיים, הרגילים.

בדרך כלל אדם מקדיש מחשבה רבה, כוחות גדולים ומתעורר להתפעלות והתרגשות מפעולות שיוצאות מגדר הרגיל, פעולות שמגיעות אחת לשנה או שנים, ואילו המעשים השיגרתיים לא זוכים לתשומת לב, הם נעשים באופן אוטומטי, בדומה ליחס אל בן בית לעומת היחס לאורח.

הרגל מייצגת את הדברים שנעשים בלא תשומת לב, את ההרגלים שנעשים באופן אוטומטי. בתוך הרגל החלק שהכי פחות חש ומרגיש הוא העקב הקשה והמחוספס. לכן דרשו חז"ל שהמצוות היום יומיות, שאנו לא חשים ולא מרגישים בהם, הם כדוגמת העקב.

פרשה זו באה לעורר אותנו לטעות הגדולה שיש בחוסר היחס למצוות היום יומיות, ובכדי לבאר את העניין נתחיל בכלל הלכתי ידוע: 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם'. כלומר כאשר מזדמנות לאדם שתי מצוות איזה מהם יקדים? את התדיר, את המצוי יותר, את השיגרתי והיום יומי. כלל זה הוא עקרון יסוד בחיים, עקרון שמי שילך בו ישתנו חייו.

ונבאר את הדברים, מדוע באמת התדיר קודם? האם לא היה ראוי לתת את הבכורה למצווה המיוחדת ליום זה?  על כך עונה הרב החלבן:

"והנה האמת אפשר לומר, שעומק העניין תדיר קודם מלמד אותנו דווקא את מעלת המצוות הקבועות, שהן כדמיון אוויר לנשימה, היינו שהן חשובות כל כך, יסודיות כל כך, עד שאי אפשר להסתדר בלעדיהן אפילו יום אחד. מצוות קריאת שמע חשובה כל כך, היא אבן היסוד לחיים של כל איש ישראל, עד שאי אפשר להיפרד ממנה אף ליום אחד…כך גם התפילין והציצית. אי אפשר לנו לחיות ללא האור הגדול של מצוות יקרות אלו. לכן הם תדירות. דווקא מפאת חשיבותן הרבה, אי אפשר להפסיק לקיימן".

עשיית המצוות היקרות הללו ללא מוח ולב, בלא מחשבה ורגש, היא הפסד אדיר שהרי ייחודו של האדם איננו במעשיו הפיזיים, אלא במחשבתו ורגשותיו – שם עיקרו של האדם. וכאשר האדם לא עושה מצוות אלו עם עיקרו ומרכזו, דומה הדבר למלך גדול שבא לבקר בביתו של אדם, ומי שנשלח לקבלו הוא העוזר הזוטר ולא האדם בעצמו.

יתירה מכך, החיים של האדם הינם כפסיפס ענק מלא בהמון מעשים קטנים, ויופיו תלוי בטיב כל חלק וחלק, כל הדברים הגדולים בנויים מאין סוף פרטים קטנים:

"כך היא המידה – בעולם הזה המעלות העליונות אינן נבנות בהבזק, בדילוג ובפתאומיות. רק בעמל, ביזע, במסירות רבה, בזריזות ובהשקעה, פרט אחר פרט, מעשה אחר מעשה, מצווה אחר מצווה, דקה אחר דקה – רק כל נבנה בניין פאר, בניין של קדושה וטהרה, בניין שבו השכינה יכולה לשכון כבוד".

אם נדמה זאת למשל של האורח ובן הבית, ברור לכל שעיקר הצלחתו ושמחתו של האדם, היא ביחסיו התקינים עם בני ביתו, בנתינה והקשר עם בניו ובנותיו ועם בן/בת הזוג. מכך יצמח עיקר הפרי של חייו, ורק מעט יושפע מיחסיו עם האורחים. כך עיקר בניינו של האדם הוא מיום ועוד יום בשגרת חייו, ממצווה ועוד מצווה בסדר יומו הרגיל, ואם אדם ישקיע שם את כוחותיו אזי יבנה בניין גדול ונפלא.

התורה מצווה אותנו 'והיה עקב תשמעון' – תתחילו לשמוע אל העקב, להיות קשובים למעשים השגרתיים והיום יומיים, שכן שם טמון הסוד הגדול, האוצר הגדול של החיים והקדושה, של ההצלחה והברכה.

הבאנו רק מעט מזעיר משיחתו הנפלאה של החלבן על הפרשה, הדברים עוד  ארוכים, עמוקים, מתוקים ומחיים נפשות.

הדברים שופכים אור גם על ימי החופש הגדול שמתקרבים לסיומם. יש הורים שמשקיעים מאמצים וכוחות נפש עצומים למצוא לילדיהם אטרקציות ובילויים בימי החופש, אבל צריך לדעת שעיקר הבניין הוא בימי השגרה, ביום יום, ודווקא בימים אלו חשוב להשקיע מחשבה גדולה, איך לבנות יום יום נפלא, יום יום עם סדרים טובים וקדושים – איך לבנות שיחות וקשר יום יומי – כי הברכה הגדולה תגיע כאשר היום יום יהיה בנוי כראוי.

שלמה המלך, החכם מכל אדם אומר: " אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי". הלוואי שנזכה לבנות את היום יום כראוי.

 

 

כתבות נוספות באתר:

הרב גור

פרשת וירא – צחוק עשה לי אלוקים

בפרשת השבוע אנו מתבשרים על לידתו הפלאית של יצחק אבינו. יצחק נקרא בשמו על שם הצחוק, מדוע מהותי כל כך לקרוא ליצחק

הרב גור

פרשת לך לך – לצאת מכל ההשפעות החיצוניות

הדיבור הראשון ליהודי הראשון, אברהם אבינו, היה "לך לך". הכוונה באמירה זו היא לצאת מכל ההשפעות החיצוניות: מהארץ, מהמולדת, ואפילו מבית האב,

הרב גור

פרשת נח – אחדות מול אחידות

בפרשת השבוע אנו לומדים על חורבן העולם, על המבול. הספורנו מבאר שהעונש של המבול הוא תוצאה מתבקשת של הנהגת האנושות, האנושות במעשיה

שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן