חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת פנחס – עזות דקדושה

בפרשת השבוע אנו קוראים על בנות צלפחד, אחרי שמשה רבנו פוקד את כל ישראל לקראת חלוקת הנחלות, וכך אומרת התורה:
"ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון", איש לא נותר אבל נשים נותרו, כדברי חז"ל, שהובאו ברש"י: "אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצין, שכך אתה מוצא שאמר להם אהרן, 'פרקו נזמי הזהב', ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם', והנשים לא נשתתפו במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דיבה 'וישובו וילנו עליו את כל העדה', עליהם נגזרה גזירה, שאמרו 'לא נוכל לעלות', אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, מה כתיב למעלה מן העניין, 'כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש' – 'איש' – ולא אשה, על מה שלא רצו להכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ…שמה שפרצו האנשים גדרו הנשים", המדרש מדייק זאת מהמשך הפסוקים שם כתוב: 'ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף ואלה שמות בנותיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מועד לאמר…", וכפי שכותב הבני ישככר: "ותקרבנה בנות צלפחד, אותו הדור היו הנשים גודרות וכו' . בא לתרץ ותקרבנה, דלא הוה ליה למימר רק ויאמרו בנות צלפחד ואמר ותקרבנה רצה לומר הנשים הקריבו מה שהאנשים ריחקו, היינו ארץ ישראל שהאנשים ריחקו והנשים חיבבו אותה והקריבו".

איך זכו הבנות הללו להגיע למדרגה כל כך גבוהה, מדרגה שהתגלגלה על ידם פרשיה מן התורה, מדרגה שחז"ל העידו עליהם שהיו חכמות וצדיקות?

כאן המקום לחזור על אחד הדברים היסודיים שעל כל אחד לדעת, כל אחד מאיתנו הוא המשך של הוריו בפרט ושל שלשלת הדורות בכלל, זו הבנה שחשובה לכל אחד הן כבן, נכד ונין, התכונות המשפחתיות עוברות אלינו, ואנו המשך שלשלת הדורות, לכן כיבוד הורים וההערכה הגדולה שצריכה להיות אל הורינו ומשפחתנו היא בעצם הערכה של חיינו ועצמיותנו, והן כהורים תפקידנו לדעת את גודל האחריות לבניית האישיות של ילדינו.

בנות צלפחד מיוחסות עד יוסף וחז"ל אומרים: "למשפחות מנשה בן יוסף – ללמדך שכשם שהיה יוסף מחבב את ארץ ישראל כך זרעו היה מחבבה", "א"ר לוי אמר לפניו (משה רבנו) רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין? גבירתו אומרת: 'ראו הביא לנו איש עברי וגו', ולא כפר אלא 'גנב גנבתי מארץ העברים', נקבר בארצו, מנין? שנא' 'ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם', את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות 'איש מצרי הצילנו מיד הרועים' והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו".

אבל זה לא רק יוסף אוהב הארץ הגדול, אלא גם מנשה נקרא מנשה, כי יוסף מזכיר לעצמו שהקב"ה במאורעות הרבים הטובים והפחות טובים השכיחו את בית אביו, ויוסף רוצה להיזכר שהוא איננו במקומו – 'ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי'.

אבל אהבת הארץ וחיבובה עד כדי מסירות נפש ניכרת באופן מיוחדת באביהן על שמו הן נקראות בנות צלפחד, מה גרם למותו של צלפחד? – 'אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת…", מה היה חטאו? נחלקו בכך חכמים והמסקנה: "ר' יהודה בן בתירה אומר עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפחד מקושש היה אם מי שאמר והיה העולם כיסה עליו ואתה מגלה עליו אלא מאין היה מן המעפילים היה שנאמר ויעפילו לעלות אל ראש ההר".

צלפחד, היה מאוהבי הארץ ומחוסר השלמתו עם הגזירה, מתוך רצון גדול להתקרב ('ותקרבנה'), היה ממוסרי הנפש על אהבת הארץ.

כדבריו הידועים של ר' צדוק הכהן: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי, ועל דבר זה ידוו וכו' כי העובר על דעת סופרים נקרא רשע (וממילא גם אדם שרק עבר על ד"ס, כבר הקב"ה אומר לו כביכול איני רוצה את לימוד התורה שלך ואת המצוות שלך), אבל על זה אמרו הקדמונים מאמר חז"ל (פסחים פ"ו ב) כל מה שיאמר בעל הבית עשה חוץ מצא (כלומר אדם צריך לא להקשיב לכך ולרצות להתקרב אל ה' בכל מקרה), ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח אשר כבר האמינו בדברי משה ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם אל תעלו וגו' אלא שהם חשבו שזה בכלל חוץ מצא…(וחשבו שהקב"ה אומר לא לעלות בכדי לבחון את מסירות נפשם הגדולה ואת רצונם העז לעלות בכל מקרה).

זהו שמו של צלפחד, צלף-חד, צלף הוא העז שבצמחים, יש בו עזות גדולה, כדברי הגמרא במסכת ביצה: "היינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. ויש אומרים: אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים: אף צלף באילנות", ישראל הם עזים וזוהי תכונה טובה של עוצמת הרצון להתקרב לקב"ה, להעיז להבין דבר ה', לפרשו ולרצות לחיות על פיו.

צלפ-חד היה עז, בעזות של קדושה ואהבת הארץ, ובנותיו ממשיכות ובגבורה גדולה ולא פשוטה דורשות את חלקן בארץ ואף זוכות לדעת דברים שמשה רבנו לא ידע והקב"ה אומר עליהן – ' ויאמר ה' אל משה לאמר כן בנות צלפחד דוברות! –  נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם"

מכוח החיבור של אהבת האמת ואהבת הארץ, העזות והצדיקות, שהופיעו ביוסף, שלא מתבייש להעיר לאחיו ולא נמנע מלספר את חלומותיו בגבורה, מכוח צלפחד אביהם, זוכות בנות צלפחד למעמד עליון, אשרי אנוש שהקב"ה אומר עליו, שהוא כן וישר – 'כן בנות צלפחד דוברות'.

בדורנו הוא זמן הגאולה, הוא זמן המיוחד לחוצפא של קדושה, לרצות ולהעיז לחלום, לדבר ולפעול לקידום התגלות ה' בעולם, לא להתבייש לבנות ולדרוש ריבונות בכל מרחבי ארצנו, לדרוש ולפעול לבניית ביהמ"ק, להשבת השופטים והמנהיגים כבראשונה.

כפי שכותב ר' צדוק בסוג של רוה"ק : "בעקבותא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה (לפעול בעזות לעלייה לארץ והבאת הגאולה) ולכך אמר להם משה 'והיא לא תצלח', נראה שעצה הוא אלא שלא תצלח ודייק, והיא שבכל מקום דרשו ז"ל היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמנינו זה שהוא עקבי משיחא"

יהי רצון שנהיה עזים בקדושה ונביא את הגאולה במהרה בימינו.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן