מן הסתם תיתקלי בעוד שאלות, לכן כדאי מאוד להתכונן כראוי לעבודתך על ידי קריאת פרקים כז-כח מספרו של הרב מלמד פניני הלכה שבת. אם אין לך את הספר, ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך סיכום מקוצר שיש לי לפרקים אלו לאחר שאענה על שאלותייך. בנוסף כדאי מאוד לשוחח עם אחות דתיה שיש לה נסיון בעבודה בשבתות.

1. מותר לנסוע ולחזור רק על ידי נהג גוי: רופאים ואחיות שתורנותם בשבת בבוקר, יכולים לנסוע בשבת על ידי נהג גוי, ואם אין נהג גוי חובה עליהם לנסוע לפני שבת לבית החולים או למקום סמוך, ורק בדיעבד שלא עשו כן, יסעו בשבת. כמו כן, אם סיימו את התורנות בשבת בבוקר, רשאים לחזור לביתם רק על ידי נהג גוי. לגבי שיחה עם הנהג כדי שימצא אותך – את צריכה לעשות הכל לפני שבת כדי שהוא ידע היכן תהיי. לכן הטוב ביותר שלא יצטרך למצוא את ביתך, אלא לומר לו להגיע לכניסה ליישוב וכד\', ואת תחכי לו שם.
2. מה שאפשר לעשות בשינוי באופן פשוט – יש לעשות בשינוי.
3. לגבי שירותים ומקלחת, את צריכה למצוא דרך שלא יהיה צורך לחלל שבת, כגון לדבר עם רב בית החולים (אם יש) שידאג לכך, או שתמצאי שירותים אחר שניתן ללכת אליו. ואם אין כזה, תפתחי אותו בשינוי (כמובן שמקלחת יהיה מותר רק אם הדבר נצרך כמו שירותים). לגבי החתמת כרטיס, זה אסור. צריך למצוא דרך אחרת.

כז – פיקוח נפש וחולה

 

א – כללי פיקוח נפש

א) מחללים שבת גם באיסורי תורה עבור כל אדם שיש חשש שימות, גם כאשר סיכוי ההצלה קטן, כגון להביא תרופה נסיונית שספק אם תועיל. אבל עבור תרופה שאין בסיס ממשי לכך שאולי תועיל, אין מחללים שבת. וכן מחללים שבת עבור אדם בריא שיש חשש שידבק במחלה מסוכנת, אבל לא עבור חולה במחלה רגילה שאין חשש סביר שתתפתח למסוכנת, ולא כדי לייצר תרופות כשאין סיבה מוצקה לחשש שבעתיד יחסרו.

ב) כל מחלה שהרופאים רגילים להתייחס אליה כמסוכנת, ואנשים רגילים להזדרז כדי להציל את החולה בה, גם אם רק מיעוט קטן מת ממנה, נחשבת מחלה מסוכנת, ומחללים עליה את השבת. וכאשר לא יודעים אם יש חשש סכנה, מתקשרים לרופא.

ג) רופא הסבור שיש ספק סכנת חיים במצבו של החולה, מחללים שבת גם אם החולה טוען שאין במצבו שום סכנה. וכן אם החולה סבור שמצבו מסוכן, כל שיש הגיון מסוים בדבריו ואינו ידוע כפחדן גדול, גם אם הרופא סבור שמצבו אינו מסוכן, צריך לחלל עליו שבת כדי לבודקו.

ד) מחללים שבת גם כדי להוסיף לחולה זמן מועט לחייו, וגם כדי להציל עובר שברחם אמו פחות מארבעים יום. וכן מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים.

ב – מה מותר לעשות עבור החולה המסוכן

א) מעבר לטיפול הישיר שנועד להצלת החולה, עושים גם דברים שנועדו להפגת כאביו או חיזוקו, שעל ידם יוכל להתגבר על מחלתו. אמנם כאשר המטפל יודע שמלאכה מסוימת אינה נצרכת להצלת חיי החולה כלל, או שאפשר לדחותה למוצאי שבת, ימנע מלעשותה בשבת. אבל אם אינו יודע מה נחוץ לחולה לשם הצלתו ומה לא, יעשה את כל הנצרך לו.

ב) מלאכת ההצלה צריכה להיעשות באופן הטוב ביותר, אבל כאשר המצב אינו בהול, וברור שעשיית המלאכות על ידי גוי או קטן או בשינוי לא תגרום לשום פגיעה או עיכוב בהצלה, לא בהווה ולא בעתיד, עדיף לעשות כך כדי למעט באיסור. ולכן טוב שבתי חולים ואנשים שעוסקים בהצלה, ילמדו כיצד למעט באיסורי השבת.

ג) (סעיף א-) היודע שיצטרך לטפל בשבת בחולה מסוכן, צריך להכין את כל מה שאפשר בערב שבת, כדי שיעשה פחות איסורים. ואף במצב של ספק, טוב להתכונן לטיפול בחולה, כגון מי שלעיתים מזדמן לו לטפל בפצועים, טוב שיחתוך לפני שבת את התחבושות. וכן העומדת ללדת, טוב שתשים בתיק לפני שבת את דברי המוקצה שצריכה לקחת לבית החולים יחד עם שאר הדברים, ותוציא מהרכב את המשאות המיותרים. אבל אינה צריכה לשבות בקרבת בית החולים, כי זו טרחה יתירה.

ג – יולדת

משעה שהגיעו סימנים המראים שהלידה קרובה, כגון צירים סדירים, ירידת מים או יציאת ריר מהול בדם, צריכה האשה להגיע לבית החולים. מרגע יציאת הוולד ועד סוף שלושה ימים (72 שעות), נחשבת האשה כחולה מסוכן. בארבעת הימים הבאים (96 שעות), אם ברור לה ולרופא שאין במצבה סכנה, דינה כחולה שאין בו סכנה. ומשעברו שבעה ימים ועד סוף שלושים יום מרגע הלידה, דינה כחולה שאין בו סכנה (שדיניו מבוארים בפרק כח).

ד – הנסיעה לבית חולים

א) יש לנסוע לבית החולים הקרוב, כדי שלא להוסיף בחילולי שבת. אמנם כאשר מדובר במקרה מיוחד שעל פי השיקול הרפואי יש עדיפות ברורה לבית החולים הרחוק, מותר לנסוע אליו. וכאשר היתרון הרפואי קל, או שהחולה לחוץ והנסיעה לבית החולים הרחוק תרגיע אותו, או שמדובר על בית חולים שמתנהל לפי ההלכה, אפשר להאריך מעט את הדרך.

ב) אפשר לנסוע ברכב פרטי או להזמין אמבולנס, וכן אפשר לקחת כל דבר נחוץ לשהייה בבית החולים. ואף דברי מוקצה הנחוצים מאוד למוצאי שבת, כגון כסף ופלאפון, מותר להניח בתיק בשינוי, ולהביאם אגב שאר הדברים. לאחר שמגיעים וחונים במקום שאינו מפריע להגעת כלי רכב אחרים, לכתחילה יש לבקש מגוי שיכבה את הרכב והפנסים וינעל את הרכב על ידי השלט. ואם אין שם גוי, יכבה וינעל בשינוי (כמבואר בפרק ט, ו).

ג) חולה שיש בו סכנה זקוק למלווה אחד שיהיה עמו בבית החולים, לכן אם המלווה לא הגיע איתו, יתקשרו אליו כדי שיסע לבית החולים. ובמקרים חריגים, כאשר החולה או היולדת נכנסים לחרדה ותובעים מלווה נוסף, יכולים שניהם לנסוע. ואם הנסיעה ארוכה והמלווה הוא הנהג, ניתן לצרף מלווה נוסף שיחיש עזרה בעת הנסיעה.

ד) כל תוספת של אדם נוסף ברכב כרוכה באיסורי תורה של הבערת אש חזקה יותר במנוע. לכן כאשר יש ליולדת ילדים קטנים בבית, צריכה להשאירם אצל שכנים. ורק אם הם גרים במקום שלא ניתן לסמוך על אף שכן שיהיה עם הילדים, ויש סכנה בהשארתם לבד בבית, מותר לצרפם לנסיעה לבית החולים, ואף להאריך מעט את הדרך כדי להביאם למשפחה שתוכל לשמור עליהם.

ה – למי מותר לחזור לביתו

א) אם התברר שלא נשקפת לחולה סכנה והיולדת לא צריכה ללדת, ולכן שחררו אותם מבית החולים, אסור להם ולמלווים לחזור לביתם תוך חילול שבת. ובשעת הצורך, אם הם חלשים וזקוקים למנוחה, מותר להחזירם לביתם על ידי נהג גוי (כמבואר בפרק כח, א), אבל למלווה אסור להצטרף לנסיעה אם אין החולה זקוק לו.

ב) נהגי אמבולנס בישובים מרוחקים שיש צורך שיהיה בהם אמבולנס לשעת חירום, רשאים לחזור ליישובם אחר שהסיעו חולה לבית החולים. אבל נהגי אמבולנס בעיר אינם רשאים לחזור לתחנת מד\"א לאחר סיום הטיפול, הואיל והם נשארים בעירם. ורק אם יש בכך צורך ממשי, כגון שיתכן ויצטרכו לצרף לנסיעה הבאה חובש נוסף או ציוד נוסף, או שהם צריכים לנוח בתחנה כדי שייטיבו לטפל בחולים, מותר להם לחזור.

ג) נהג שהסיע יולדת לבית חולים ובאמצע הנסיעה פסקו ציריה באופן שאין שום צורך לנסוע לבית החולים, עליו לחנות במקום בטוח עד צאת השבת. ואם מדובר באמבולנס שצריך לחזור למקומו, כיון שמותר לנהג לחזור, יכולים היולדת והמלווה להישאר באמבולנס ולחזור עמו בלא שיעשה עבורם שום איסור.

ד) רופאים ואחיות שתורנותם בשבת בבוקר, יכולים לנסוע בשבת על ידי נהג גוי, ואם אין נהג גוי חובה עליהם לנסוע לפני שבת לבית החולים או למקום סמוך, ורק בדיעבד שלא עשו כן, יסעו בשבת. כמו כן, אם סיימו את התורנות בשבת בבוקר, רשאים לחזור לביתם רק על ידי נהג גוי.

ה) רופא שהוזעק מביתו לטפל בחולה מסוכן, (במקום הצורך יכול לחזור לביתו בנסיעה, שמא לא ירצה לבוא בפעמים הבאות – אני נאלץ למחוק זאת כיון שהרב לא רוצה שהיתר זה יהיה מודגש, כך כתב לי – בדין רופא לצורך חזרה, אין לכתוב למעלה כי זה היתר שנועד למקרים מאוד רחוקים ונדירים, ואם יהיה מובלט עלול להיתפש לא נכון – אני חושב שזה נכון לגבי רופא, אבל לא לגבי אנשי הצלה מתנדבים). וטוב שיתקשר כדי לברר את מצב החולה, כי אולי יש צורך לתת כבר עכשיו הדרכה מסוימת, ואולי יתברר שצריך להביא עמו ציוד נוסף, ואולי אף יתברר שאין צורך בנסיעה. כמו כן, אם הזעיקו אמבולנס ובינתיים נמצאה דרך אחרת להבהיל את החולה לבית החולים, יש להתקשר כדי לבטל את ההזמנה.

ו – קביעת ניתוח ומילה בימים הסמוכים לשבת

א) הנצרך לעבור ניתוח שלאחריו ימשך הטיפול בו תוך עשיית מלאכות שונות, או שלאחריו יימשכו הכאבים מספר ימים ויפגעו ביכולתו לענג את השבת, כגון עקירת שן בינה – ראוי לקובעו לשלושת הימים הראשונים של השבוע. אבל אם הטיפול או הניתוח קצת דחופים, או שהמנתח המומחה פנוי רק בשלושת הימים האחרונים של השבוע – מותר. וכן אשה שקבעו הרופאים שהיא צריכה זריקת זירוז, מותר לה לקבל אותה בערב שבת, למרות שמסתבר שהדבר יגרום שתלד בשבת.

ב) תינוק שהיה חולה ומילתו נדחתה ליום חמישי או שישי, רבים מיוצאי ספרד נוהגים לדחותה ליום ראשון, ולמנהג יוצאי אשכנז ותימן וחלק מיוצאי ספרד אין לדחות את המילה.

ז – צבא ומלחמה בשבת

א) אסור לעשות בשבת אימונים אם אין בדבר צורך ביטחוני מובהק. אבל חובה לקיים בשבת פעילות של ביטחון שוטף שנועדה להגן על החיים ועל הרכוש בכל רחבי הארץ. ואם יש תועלת מבצעית לכבוש מקום בארץ ישראל או לצאת כנגד האויבים דווקא בשבת, יוצאים בשבת. כמו כן, מותר לפנות חללים משדה הקרב בשבת, כדי שלא יפלו בידי האויב.

ב) בעת מלחמה בשבת יש לעשות הכל למען הניצחון, ואסור להתעכב בהפניית שאלות למפקדים ולרבנים מה הכרחי ומה לא. אבל בעת שיגרה עושים רק דברים שנועדו למניעת סיכון חיים, ועדיף למעט באיסור ולעשותו בשינוי או בגרמא וכדומה.

ג) ניתן לסמוך על מפקד אמין שנותן פקודה הכרוכה בחילול שבת. אבל אם אמונו מוטל בספק, או שהפקודה לא הגיונית, החייל צריך לברר עמו האם באמת מדובר בפעולה הכרחית לצורך ביטחון ופיקוח נפש, ואם למרות דבריו ברור לחייל שהפקודה אינה נוגעת לביטחון, אסור לקיים אותה. ואם הוא בספק, יקיים אותה, ולאחר השבת יברר האם אכן היתה הכרחית, ואם לא, חובה עליו להתלונן על מפקדו. הדרך העיקרית לדעת האם הפעולה נוגעת לפיקוח נפש, היא לפי ההתייחסות אליה בימי החול, האם ברצינות הראויה או לא.

ח – שאלות שכיחות בצבא

א) חיילים שיוצאים לסיור רכוב, אסור להם לסטות מהמסלול כדי לאכול ביתר נוחות או כדי לפגוש חברים. אמנם אם תוואי הסיור אינו קבוע, מותר להם לתכנן את הנסיעה באופן הנוח להם.

ב) חייל דתי שיש לו תורנות שמירה או סיור בשבת, אם חברו החילוני מעוניין להחליף עמו, טוב שיחליפו, כדי שהדתי יוכל להתפלל ולענג את השבת, וגם לחילוני תהיה בזה זכות בקיום מצוות השמירה.

ג) חיילים ומפקדים שיודעים שיצטרכו לצאת באמצע השבת לפעילות, צריכים לשבות בבסיס ולא בביתם. אמנם אם יש סיכוי שהפעולה תתבטל, מותר למפקד נשוי לשבות בביתו, ואם יש אפשרות שנהג גוי יסיע אותו, גם כאשר ברור שהפעולה תתבצע בשבת, מותר לו לשבות בביתו, ולאחר הפעולה יכול לחזור לביתו עם הנהג הגוי. אם הזעיקו חיילים לאירוע, ולפני שהגיעו התברר שאין בהם צורך, יש להודיע להם שלא יבואו.

ד) יצאו אנשים לטייל בשבת במקום שצריך אבטחה, ואין דרך למנוע מהם את הטיול, חובה על החיילים לשמור עליהם גם כשהדבר כרוך בחילול שבת. אבל אסור לסייע להם בחילול השבת, כגון לפתוח מחסום כדי שיוכלו לנסוע, או לתת להם אישור לנסוע, או לעלות על האוטובוס שלהם כדי שיוכלו לנסוע, אלא רק לאחר שהם כבר נוסעים, מותר לאבטח אותם ברכב הצבאי.

ט – פעילות משטרה בשבת

מותר להזעיק שוטרים כדי לתפוס גנבים, מפני שאם לא יטפלו בגנבות ונזקי רכוש בשבת, תגבר הפשיעה מאוד, ויגיעו הדברים לפגיעה בחיי אדם. ומותר לשוטרים לחזור בנסיעה לתחנה, ולבצע סיורים שוטפים, ולהעמיד שוטרי תנועה כדי להמעיט כמה שאפשר את הסכנה שבכבישים, ואף לכתוב דו\"חות ולקחת טביעת אצבעות, כי בלא זה בית המשפט לא יוכל להעניש את הפושע (ועיין לעיל סעיף ב, ב). אבל אסור להזמין משטרה לטובת כתיבת דו\"ח שנועד לצורך כספי, כדי לתבוע את חברת הביטוח וכדומה, וכן אסור להזעיק משטרה כדי לטפל בשכנים שמרעישים בלילה.

י – טלפונים ניידים ונשק לצורך רפואה וביטחון

נשק, איתורית ומכשיר קשר הם כלי שמלאכתו להיתר כיון שנועדו לצרכי הצלה, וטלפון נייד שרוב שימושו לשיחות שאינן קשורות להצלת נפשות, הוא מוקצה, אך מותר לטלטלו לצורך הצלת נפשות. ובמקום שאינו מוקף עירוב, מותר למי שנצרך לשאתם לצורך בטחוני לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון ישא בשינוי, ואת הנשק בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי.

יא – אין אנשים צריכים לוותר כדי למעט באיסור

א) אין אדם חייב לוותר על מנוחתו או על דברים שיקרים לו כדי שחבירו שעוסק בהצלת נפשות ימעט בעשיית מלאכות. לכן חייל אינו צריך לשמור עוד משמרת כדי לחסוך את הנסיעה הנצרכת להחלפתו. ואין לחיילים לנסוע בטנק בדרך הקצרה תוך קריעת העירוב, כל זמן שלא קבלו הסכמה מכל הנהנים מהעירוב. וכן רכב שמסיע אדם לבית חולים, לא יקצר את דרכו תוך הריסת גינות.

ב) הרואה כבלי חשמל שנפלו באופן שעלולים לסכן חיי אדם, אם הדבר קשה, כגון שיעברו כמה שעות עד צאת השבת, לא חייב לעמוד שם, אלא יכול להזעיק את עובדי חברת החשמל. וכן חולה מסוכן שנמצא בדירה קרה מאוד, לא צריך לבקש מהשכן לטרוח ולארח אותו בדירתו החמה, אלא ידליק את התנור בדירתו. וכן כאשר צריך להסיע חולה מסוכן, מותר להתקשר לאמבולנס או מונית, ולא צריך לבקש משכנו להסיעו כדי למעט באיסורים.

 

כח – חולה שאינו מסוכן

 

א – חולה

א) חולה שלא נשקפת סכנה לחייו, אך סובל עד שנחלש מאוד ונצרך למנוחה משמעותית, מותר לומר לגוי לעשות עבורו כל דבר שנצרך לטיפולו, כגון להדליק את החימום והאור, לכתוב מרשם או להסיע אותו ואת המלווה שצריך לעזור לו לבית החולים.

ב) לחולה עצמו או לישראל חבירו מותר לעשות מעשה שיש בו שני איסורי חכמים, כגון לכבות עבורו את האור בשינוי או בגרמא כדי שיוכל לישון. ואם אין אפשרות לעשות שני איסורי חכמים והדבר נצרך מאוד ואין שם גוי, מותר לעשות איסור חכמים אחד, כגון להדליק את החימום או את האור בשינוי או בגרמא, או לטלטל מוקצה. כמו כן, מותר לחולה לקחת תרופות.

ג) בכלל \'חולה\', יולדת עד שלושים יום מלידתה (לעיל כז, ג), קטן או זקן חלש שנצרכים מאוד לדבר מסוים, או אדם שבלא הטיפול יהיה חולה. גם עבור אדם שנפגע באופן שיש חשש שאיבר בגופו ייפגם לעולם, מותר לעשות איסורי חכמים הנצרכים לרפואת האיבר, אך בדרך כלל יש בזה חשש סכנת חיים על ידי הרעלה וכדומה, ולכן מותר לעשות עבורו גם איסורי תורה.

ד) חולה שאין בו סכנה שנצרך ללכת לבית חולים או לרופא, צריך להשתדל ללכת למקום שהצוות יודע להיזהר ממלאכות האסורות מהתורה, כגון הדלקת אור וכתיבה. ואם אין אפשרות, מותר ללכת למקום חילוני, ובתנאי שיבקש שלא יחללו שבת עבורו בדברים שאסורים מהתורה, ואם לא מקשיבים לו, נכון לוותר על הטיפול אם לא מדובר על שעת הדחק.

ב – מצטער

א) אדם שאינו סובל עד שנחלש מאוד, אלא יש לו צער משמעותי, כגון כאב ראש חזק או נזלת קשה, מותר לו לעשות פעולה הכוללת שני איסורי חכמים, ולכתחילה יעשה זאת על ידי גוי (כמבואר בפרק ט, ו). בכלל \'מצטער\' גם כאשר בלא הטיפול יגיע לידי צער משמעותי.

ב) למצטער אסור לעשות פעולות רפואיות ביתיות, כגון לגרגר מים עם מלח, או לשים טיפות יין בעיניו, שמא תוך כדי ההתעסקות ברפואתו יבוא לטחון צמחי מרפא לאבקה. אבל מותר לו לקחת תרופה המיוצרת בבית חרושת, כיון שאין חשש שיבוא להכינה בעצמו.

ג) במקום צער משמעותי מותר לבצע טיפול רפואי שאין הדרך לעשותו בעזרת תרופות, כגון ללחוץ או להניח קרח על מכה כדי שלא תתנפח, ולהניח בקבוק חם על בטן כואבת. וכן מותר לעשות תרגילי עיניים להפגת כאב שאין לו טיפול בתרופות. אבל במקום מיחוש מטריד בלבד, טיפולים אלו אסורים משום \'עובדין דחול\'.

ד) במקום צער משמעותי מותר לקבל עיסוי מקצועי הכולל שמנים וכלים רפואיים שאינם מוקצה. ועיסוי חובבני ללא כלים ושמן רפואיים, מותר בכל מקרה, שאינו נחשב פעילות רפואית, וגם מעסה מקצועי רשאי להעניק לבני משפחתו הבריאים עיסוי חובבני שנועד להרגשה טובה. טיפול במחטים מותר לבצע רק לחולה שנזקק לכך מאוד, מפני שהמחטים מוקצים מחמת חסרון כיס.

ה) במקום צורך גדול מותר לעשות תרגילי פיזיותרפיה בשבת, אם במשך כל השבוע רגיל לעשותם כמה פעמים בכל יום, ומותר להיעזר במכשירים שאינם מופעלים על ידי חשמל. ותנועות מעטות ופשוטות לשחרור הגב או הצוואר, או כדי להתרענן, מותר לכל אדם (דין התעמלות מובא בפרק כב, ז).

ג – מיחוש מטריד

א) אדם שיש לו רק מיחוש מטריד, כגון כאב קל בראשו, באוזניו, בשיניו או בעיניו, אסור לו לעשות שום איסור מדברי חכמים וכל טיפול רפואי ולקיחת תרופות. המסופק האם הוא בגדר מצטער שמותר לקחת תרופה, או שזה רק מיחוש מטריד, ישער האם ראוי לטרוח וללכת קילומטר כדי להביא לו תרופה, ואם כן סימן שצערו משמעותי.

ב) בכלל איסור תרופות כל דבר שניכר שהוא לשם רפואה, כלקיחת סוכריות מציצה שנועדו להפגת כאב גרון, ולסוך שמן רפואי. אבל מותר לעשות פעולות שלא ניכר שנעשות לרפואה, כסיכה בשמן שגם בריאים סכים בו לעיתים או כשאין להם משחה, ולשתות משקה אלכוהולי כדי להפיג את כאב שיניו בלא להשהותו בפיו יותר מהמקובל בעת שתייה. וכן מותר לשתות מיץ שזיפים כדי להקל על עצירות, כיון שגם בריאים שותים אותו לפעמים, אבל אסור לשתות לשם כך מים עם פשתן.

ג) מותר לתת לקטן תרופה גם במקום מיחוש, וכן מותר לגדול לקחת תרופה כדי שיוכל להתפלל או ללמוד תורה, וכן מותר לערב לפני שבת תרופה בתוך משקה באופן שלא ניכר שעירבו בו תרופה, וכך ניתן לשתותו בשבת. כמו כן, הרגיל ליטול מעת לעת תרופות שמיוצרות בבית חרושת, ומקפיד שיהיו לו בביתו, כגון אקמול וטיפות אף, רשאי ליטלן גם במקום מיחוש. וכן דין מי שהתחיל לפני שבת ליטול תרופה שצריך לקחתה כמה ימים רצופים כדי להירפא.

ד) גם במקום מיחוש מותר לחבוש את היד בתחבושת אלסטית ולהדביק פלסטר על פצע, ולשים צמר גפן באוזן כדי להגן עליה מפני הרוח, הואיל ואינם מרפאים. וכן מותר לשים על הפצע יוד למניעת זיהום, וטלק בנעליים למניעת זיעה וריח רע. אבל אסור למי שסובל מפטריות להניח טלק רפואי אם אין לו צער משמעותי. מותר ליטול ויטמינים, כדורי הרזיה, כדורים למניעת או חיזוק הריון, משום שאינם תרופות, וכן מותר להניח פלטה ליישור השיניים.

ד – סוגי מלאכות שנעשות לצורך רפואה

א) בבדיקת דם, זריקה או עירוי שניתנים לווריד ובוודאי יצא דם, יש חשש איסור תורה של \'חובל\', ולכן מותר ליהודי לעשותה רק במקום פיקוח נפש, ועל ידי גוי מותר לעשותה גם לצורך חולה. ואם הזריקה ניתנת לבשר, כיון שאין הכרח שיצא דם, מותר ליהודי לעשותה לצורך חולה, ומצטער יעשה זאת על ידי גוי.

ב) עקירת שן אסורה מדברי חכמים אם אין צורך בדם לריפוי החניכיים, לכן כאשר היא גורמת לצער משמעותי, מותר להוציאה על ידי גוי, וכאשר גורמת לחולשה בכל גופו עד שנחשב כחולה, מותר להוציאה על ידי יהודי. ואם השן מדולדלת מאוד ותלויה בחוט השערה ואין וודאות שיצא דם, מותר להוציאה. (דין הוצאת קוץ – לעיל יד, א).

ג) אסור לחטא פצע או מחט בעזרת צמר גפן או תחבושת הספוגים במי חמצן או יוד, שאסור לסחוט דבר כדי להוציא את הנוזל שבו (\'דש\'), אלא ישפכם על המקום הזקוק לחיטוי, או ישתמש בכמות מעטה מאוד או בדבר שאינו סופג.

ד) כדי להוריד את החום של החולה, מותר להשתמש במטלית שהורטבה מערב שבת תוך היזהרות שלא לסחוט אותה, ובשעת הדחק מותר לשם כך להרטיב מטלית נקיה בשבת.

ה) מינקת שסובלת מגודש חלב, רשאית לשאוב את חלבה לתוך כלי עם סבון. אפשר להשתמש לצורך זה במשאבה ידנית או חשמלית שתופעל מערב שבת על ידי שעון שבת. כאשר הרופאים סבורים שיש צורך גדול מאוד לתינוק שעיקר מזונו יהיה חלב אם, ובמשך כל השבוע אמו משתדלת שלא לאבד שום הזדמנות לשאוב חלב, גם בשבת תשאב חלב משום פיקוח נפש.

ו) אסור למרוח משחה שאינה נוזלית על תחבושת או פצע (לעיל יח, יא), אבל אם הסיר את התחבושת מגופו כדי לסדרה, מותר להחזירה אף שיש עליה משחה. ובמקום צער משמעותי, מותר להבליע את כל המשחה בעור, או להניחה על הפצע או התחבושת בלי למרוח אותה, אף שתוך הנחת התחבושת על הגוף, המשחה תתפשט לצדדים.

ז) מותר להדביק פלסטר על פצע, ולכתחילה לא ידביק את שוליו זה על זה, ולא על תחבושת כדי להדקה לגוף (\'תופר\'), ובשעת הצורך מותר כשההדבקה נעשית לזמן של פחות משבעה ימים. אבל אסור לחתוך את הפלסטר והתחבושת (\'קורע\', \'מחתך\'), וכשמסיר את הפלסטר מהגוף ישתדל לא לתלוש שערות (\'גוזז\').

ח) במקום הצורך מותר לנקות דם בעזרת בד, ולהניח תחבושת על מקום שיש בו דם או יוד, אף שיתלכלכו מהצבע (לעיל יח ו, ב).

ט) כאשר יש צורך רפואי, מותר למדוד לחץ דם במכשיר ידני שאינו עובד על חשמל או בטריות, או למדוד חום במד-חום לא דיגיטלי (לעיל כב, ו), ואם אין לו מד-חום רגיל, מותר להשתמש בסרט מד-חום שנגלות בו אותיות לפי החום, משום שבשעת הצורך מותר לערוך בדיקות רפואיות שגורמות להופעת צבע.

י) מותר לפתוח קופסת פלסטיק של תרופה תוך ניתוק הלולאה המחוברת למכסה, וכן מותר לקרוע את נייר העטיפה של התרופה (לעיל טו, ה), וטוב להיזהר לא לקרוע אותיות (לעיל יח, ג).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא