שאל את הרב

לשליחת שאלה נא לבחור נושא מהרשימה להלן:

 


לצפיה בשאלות שנענו על ידי הרבנים


Displaying 61 - 80 of 216123456789

שלום כבוד הרב!האם מותר להתאמן אימונים שגרתיים בנגינה בתשעת הימים? תודה רבה!

שלום

מותר למורים לנגינה להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, מפני שאין בלימוד נגינה שמחה לא למורים ולא לתלמידים. ומנגד אם יפסיקו יגרם הפסד למורים, וגם התלמידים יזדקקו אח"כ למאמץ נוסף לחזור למסלול הלימודים, ואולי יצטרכו עקב כך שיעורים נוספים. וטוב שילמדו בשלושת השבועות ניגונים עצובים (ציץ אליעזר טז, יט). ואם ממילא המורים והתלמידים רגילים לעשות הפסקה ברצף לימודיהם, אם אפשר, טוב שיעשו את ההפסקה בשלושת השבועות.

ולהרחבה ומקור התשובה ראו בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=393&id=412&q=

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום רב חכם רציתי לשואל בבקשה לגבי משיח שמעתי מרב חכם ממכון מאיר שמשיח זה תהליך שעולם בא לתיקונו האם זה סותר את הגישה שמשיח הוא אדם שעתיד לתגלות כמו משה רבנו .??

שלום

זה לא סותר.

כמו שאומרת הגמ' במסכת ברכות שהיו  מתלמידי הלל שהיו ראויים לנבואה אלא שדורם לא היה זכאי

והסביר ריה"ל שהמעלה של הנביא תלויה במצב הרוחני של כלל ישראל.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

לרב שלום שיש נושא בהלכה שרוב מהפוסקים אומרים שהוא מדרבנן וכמה פוסקים אומרים שהוא מדאורייתא האם בנושא הזה צריך להקל או להחמיר? ולמה? תודה רבה

שלום

באיסור דאורייתא צריך לחשוש לדעת המחמירים (במיוחד אם הם פוסקים חשובים)  כי ספק דאורייתא לחומרא.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

`שלום וברכה! רציתי לשאול את כב' הרב על שימוש בסלייסר בשבת. ראיתי ושמעתי מכמה רבנים שאסרו, משום 'טחינה בכלי' וגם משום עובדין דחול. רציתי לשאול מה דעת הרב בעניין. באופן ספציפי, המכשיר שברשותי משמש לחיתוך ירקות במשך השבוע, אך אנו לא קוצצים בו ירקות דק אלא סלט גדול יחסית. אם כך, האם יהיה מותר להשתמש בו בשבת באותו אופן, ואם אסור - מדוע, במה הוא שונה מסכין לחיתוך ירקות? תודה רבה!

שלום
עדכון לגבי שאלה שהגיע בעבר לגבי שימוש במכשיר "סלייסר" בשבת הרב אליעזר מלמד בפסק שמותר להשתמש בו בשבת ובתנאי שיעשו זאת סמוך לארוחה ולחתיכות רגילות (לא קצוץ), ואין לאסור אותו כדין פומפיה שהיא מיוחדת אך ורק לחתיכות קטנות.

ולהלן הסבר ומקורות ע"פ ספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

נחלקו הראשונים אם יש איסור טוחן בחיתוך ירקות לחתיכות קטנות לסלט. יש אומרים, שהואיל ויש תועלת מחיתוך הירקות לחתיכות קטנות, הרי שיש בזה איסור טוחן. ולדעת רוב הראשונים, האיסור לחתוך ירקות הוא רק כאשר לא ניתן לאוכלם בלא שיחתכום, כגון שחותכים אותם לקראת בישול. אבל אם הירקות ראויים לאכילה גם כשהם חיים, אין בחיתוכם איסור.


למעשה, כיוון שהמחלוקת נוגעת לאיסור תורה, יש לחוש לדעת המחמירים, ואסור לחתוך ירקות לחתיכות קטנות לסלט (שו"ע שכא, יב).
אמנם אם מכינים את הסלט סמוך ממש לארוחה, גם למחמירים מותר, מפני שבאופן זה אין חיתוך הירקות כדרך מלאכה אלא כדרך אכילה, שכן רשאי אדם לאכול את מאכלו בשבת כשהוא חתוך לחתיכות קטנות (רשב"א, ב"י, רמ"א שכא, יב).
ואין לאסור את השימוש בסלייסר כדין פומפיה, כפי שכתב בשו"ע שכא, י, עפ"י הריב"ש (סי' קפד) שאסור לגרור גבינה בכלי שמיועד לכך, מפני שהיא מיועדת רק לטחינה ואילו הסלייסר משמש גם לחיתוך חתיכות גדולות.

מחבר התשובה: יעקב וינברגר

זה לא הלכה ממש. זה על יחס לגוי. במידות הראיה, בפרק אהבה, הרב קוק מתאר את הצורך לאהוב את כל העמים, האנושות, העולם. בסעיף א' הוא מדבר על אהבת כל המעשים. סעיף ה' ו-ו' מברים על אהבת כל העמים. עם זאת, במסכת עבודה זרה יג: אומרים ש"גויים ורועי בהמה דקה לא מעלים ולא מורידין" (חוץ מגרסאות צנזורה שבה זה עכו"ם). וכך גם נפסק ברמב"ם. מילא אם לא היה חובה להציל. אבל יש ציווי לא להציל! זו אהבה? שמא מדובר על אהבה נוצרית שמשננת "פיס אנד לוב" תוך כדי שהיא רוצחת את כולם? נראה מההלכה שיש חובה לא לשנוא אך גם לא לאהוב. מאיפה הרב קוק הביא את החובה לאהוב את כל העמים ואיך זה מתיישב עם ההלכה? סליחה אם השאלה קצת ארוכה או מתריסה. אשמח אם תשיבו לי levi252@gmail.com . תודה, יעקוב.

שלום

ראה במאירי גמ' ע"ז (כו, א )  שמדובר דווקא באומות עע"ז הקדומות וכ"כ הרמב"ם (עכו"ם י, א) שלא מצילים עע"ז שנא' ולא תחנם ולא מרפאים אותם אלא"כ הוא גר תושב  שמצווים להחיותו .

לגבי חיוב האהבה - אפשר ללמוד תנ"ך ולראות שגדולה הכנסת אורחים של אברהם אבינו  יותר מהקבלת פני שכינה - גם אם הם גויים שמשתחווים לאבק רגליהם ...

וכך חזון אחרית הימים כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים - ואהפוך אל כל העמים שפה אחת וכך התפלל שלמה לה' שישמע את תפילת הגוי שיעלה לרגל וכו' וכו'

וכמו שכתב ריה"ל בספר הכוזרי שישראל באומות כלב באברים ובוודאי שיש עניין לאהוב את שאר האיברים....(אלא"כ יש בהם נמק...)

במקום בקשת מחילה עדיף לוותר על ההתרסה...

מחבר התשובה: הרב אייל משה

האם מותר לעשות שירות לאומי לבנות ואם לא מה הסיבות

שלום

מותר. וכששומרים על מסגרת הצניעות יש בו מצווה,  אלא שבימנו במקרים רבים יותר יועיל לעם ישראל שהבנות לא יעשו שירות לאומי אלא יקדימו את לימוד המקצוע מפני שזה מסייע להקדמת גיל הנישואין והקמת משפחות מפוארות דהיינו משפחות  תורניות ברוכות ילדים ומבוססות .

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספרי הרב אליעזר מלמד שליט"א

בעבר יצאו גדולי הרבנים, ובראשם הרבנים הראשיים, כנגד גיוס בנות ואף במסגרת שירות לאומי,אך נראה שזה היה כנגד קביעת חובה של שירות לאומי, ומפני החשש שמא לאחר שהדבר ייקבע כחובה ישתלטו על המסגרת גורמים חילוניים שיגרמו לקלקול הבנות, אבל על מסגרת התנדבותית לא דיברו.

ואמנם הרב קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלער, ב´קריינא דאגרתא´ ח"ט אגרת רכז, הביא בתחילה את פסקם של הגרצ"פ פרנק, הגרז"ר בנגיס, הגרא"ז מלצר והגאון מטשעבין לגבי שירות לאומי בכפייה, ולאחר מכן התייחס לשירות לאומי בהתנדבות, וכתב: "ולאשר כהיום בשנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת, שכל זה הוא ביהרג ואל יעבור, ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פס"ד הנ"ל מאדירי התורה ז"ל שנתפרסם בשנת תשי"ב תשי"ג". וכך מובא גם באגרת רכח, במכתב מאת הרב קנייבסקי והרב שך זצ"ל.

אבל המציאות מכחישה את יסוד הטענה. נכתב: "ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת". המציאות כידוע אחרת לחלוטין. ויש מקום לבדוק אם אחר שהרבנים שנזכרו היו יודעים את המציאות, שאינה כפי שכתבו, היו ממשיכים לסבור כי יש בדבר איסור.
אמנם יתכן שאם הבנות החרדיות היו הולכות לשירות לאומי, היו אכן מתקלקלות, כפי שכתב הרב קנייבסקי. וזאת משום שלא הורגלו להיפגש עם החברה הדתית-לאומית, וק"ו החילונית. אבל הבנות הדתיות-לאומיות ברובן הגדול אינן מתקלקלות. ואלו שיורדות, רובן היו יורדות גם בלא זאת, ודרכים רבות פתוחות לפניהן - באוניברסיטה ובעבודה. לפיכך אין מקום לומר לבנות הציבור הדתי לאומי שיש איסור ללכת לשירות לאומי.
וכך אכן רבותינו, ההולכים בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, לא אסרו את השירות הלאומי. ובוודאי שראוי לבנות שגדלו לאורם, שילכו על פי הדרכתם. וכל הדיון שדנתי בו הוא כיצד לתרום יותר, אבל אין בזה איסור. מעבר לכך, גם בת חרדית שתרצה לסמוך על גדולי רבותינו, אם תעשה זאת לשם שמים, ובאופן שאין חשש שתידרדר, יש לה אילנות גדולים לסמוך עליהם, ואין למחות בידה. עם זאת, כמובן שיש להזהיר שלא ללכת למקומות שיש סכנה שהבת תידרדר בהם מבחינה רוחנית.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=335&id=4751&q=

ערכו של השירות הלאומי והבעיות
ערכו של השירות הלאומי ברור. יש בו ביטוי למחויבות של היחיד כלפי החברה. הוא מחזק את הלכידות הלאומית, ומסייע בהשגת יעדים לאומיים כקליטת עליה, חינוך, התיישבות ועזרה לזולת. בנוסף לכך, בנות רבות מדווחות שההתנדבות תרמה להן רבות. הן למדו על המצוקות החברתיות, הן התבגרו, למדו להיות יותר עצמאיות, למדו להכיר את עצמן ולבחון את דרכן בחיים. ובכלל זהו דבר נפלא לראות בנות שמתנדבות בשמחה, ותורמות שנה או שנתיים מחייהן למען הכלל. גם משפחותיהן שעומדות מאחוריהן ומעודדות אותן להתנדב ראויות לשבח על כך.
ואף על פי כן יש מקום לשאול, האם כדאי לשם כך לדחות את תחילת הלימודים הגבוהים בשנה או שנתיים? האם לא ניתן לתרום בדרכים אחרות? האם החברה לא יכולה למצוא עובדות בשכר במקום הבנות שמתנדבות? ואף שמצד סדר הדיון היה ראוי להתחיל בבחינת השאלה הכללית על רמת הכדאיות החברתית של השירות הלאומי

, אעסוק תחילה בבעיה שהשירות הלאומי גורם לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, שכן הדאגה להן קודמת לכל.

דחיית גיל הלימודים הגבוהים
הבעיה המרכזית שנוצרת בעקבות השירות הלאומי היא הדחייה של שנה עד שנתיים בתחילת הלימודים להשכלה גבוהה. וכשחלק מהבנות מוסיפות עוד שנה ללימודים במדרשה, יוצא שרוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בגיל עשרים בערך. וכיוון שגיל עשרים הוא כבר הגיל שבו מתאים להתחיל לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות משמעותית בין הנישואין והלימודים. יש בנות שמחליטות לדחות את הנישואין עד לקראת סיום תקופת הלימודים, ויש בנות שמחליטות להינשא בלי להתחשב בהתנגשות שתיווצר בין הלימודים למשימות המשפחתיות. לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד. כפי שארחיב בהמשך, פעמים שהחלטה על נישואין תשלול מהן את האפשרות ללמוד מקצוע מכובד, ופעמים שהחלטה על לימוד מקצוע מכובד תגרום להן שתישארנה רווקות למשך שנים רבות, ומיעוטן אף לא יזכו כלל להינשא.

הצורך בהשכלה גבוהה
כדי שהבעיה תובן צריך לציין את העובדה שבדרך כלל רמת ההכנסה תלויה ברמת ההשכלה. אמנם תמיד יימצאו כאלה שלא למדו כלל ומרוויחים משכורת גבוהה, וכן כאלה שיש להם תואר מכובד ואינם משתכרים כראוי. אבל הכלל הוא שיש קשר ישיר בין ההכנסה לרמת ההשכלה. דרך אגב יש לציין, שככל שירבו האנשים שרמת השכלתם והשתכרותם גבוהה, כך גם המדינה תתפתח יותר מבחינה חברתית, כלכלית ומדעית. לכן חשוב לנו מאוד הן מצד הדאגה לבת עצמה, והן מצד הרצון לפתח את מדינת ישראל, שגם הבנות ילמדו מקצוע, כל אחת לפי הכשרון שחנן אותה ה´.

אז והיום
בעבר, נשים נשארו בביתן כל היום, מפני שמלאכת אחזקת הבית דרשה עבודה של יותר מ-12 שעות ביממה. היה צריך להביא מים מהבאר, לכבס בגדים בידיים, לאסוף עצים לחימום ובישול, ללוש, לאפות ולבשל בכל יום (לא היה מקרר), לתפור בגדים, לטפל בגינת הירק, בפרה ובתרנגולות, וכל זאת בנוסף לגידול הילדים והעזרה לזקנים וחולים שנותרו בבית. אשה שהיתה יוצאת הרבה מביתה היתה נחשדת בצדק כבטלנית וחסרת צניעות (יעויין ברמב"ם הל´ אישות יג, יא; שו"ע אה"ע עב, א).
כיום בעז"ה, על ידי ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה, עבודות הבית הוקלו מאוד, ופעמים שגם אישה שמטופלת בילדים יכולה לצאת לעבודה מספר שעות ביום. בנוסף לכך, תוחלת החיים עלתה באופן משמעותי, וכך לאחר שהילדים גדלים, ישנן עוד עשרות שנים שאישה יכולה לעבוד. ואם לא תעבוד אלא תתבטל בביתה, תשתעמם ותחטא, כפי שאמרו חז"ל (משנה כתובות ה, ה). יותר מזה, עצם זה שכשרונותיה לא יבואו לידי ביטוי באופן המלא הוא חטא, שכל אדם צריך להוציא את כוחותיו אל הפועל, ואם לא יוציאם, הרי שהם נמצאים בו לבטלה.
חשוב להדגיש: ברור שבניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה מיטב הכשרונות. אולם כיוון שנותר עוד זמן רב לעבודה נוספת, ראוי שזו תיעשה באופן המוצלח ביותר, ומי שמתאים לה, ברמה של מסיימת תואר ראשון, שני או אף שלישי.
הסכנה שבדחיית גיל הנישואין
הזמן הטוב להינשא הוא בגיל צעיר. כיום, כשהחיים נעשו מורכבים יותר, הזמן הטוב לבנות הציבור הדתי-לאומי הוא בסביבות גיל 20-21. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, ככל שהגיל עולה מבחר הבנים מצטמצם. שנית, הגיל האופטימלי מבחינה רגשית לנישואין הוא צעיר, אז הרגש עז יותר, הרצון להתחתן חזק מאוד, ומנגד, ככל שדוחים את גיל הנישואין כך קשה יותר להחליט. הספקות הולכים ומתגברים. ואם תאמרו, בגיל מבוגר ההחלטה תהיה שקולה יותר - כמדומה שהמציאות אינה כך. לא ראיתי שבחירתם של הרווקים המבוגרים מוצלחת יותר. פעמים שהם מתעייפים מחיפושיהם המתישים ומחליטים לבסוף להתחתן מתוך תשישות, ולפעמים מרוב ספקות ובלבולים הם מאבדים את החוש הטבעי ומקבלים החלטות שגויות.
בפועל, לפי המצב כיום, אפשר להעריך כי מבין אלו שתרצינה להתחתן בהיותן בנות עשרים - יותר מתשעים וחמישה אחוזים תמצאנה חתן. מבין אלו שתרצינה להתחתן בגיל עשרים ושלוש - כתשעים אחוז תמצאנה חתן. ומבין אלו שתרצינה להתחתן בגיל עשרים וחמש - רק שמונים אחוז תמצאנה חתן. בחברה הדתית, עקב דחיית גיל הנישואין, יש כיום אלפי בנות רווקות שמתקשות מאוד למצוא את זיווגן (בחברה החילונית המצב קשה יותר). החלטה על דחיית גיל הנישואין עלולה להיות גורלית.

בנות למשפחות מעוטות הכנסה
לבנות ממשפחות מבוססות, דחיית תחילת הלימודים הגבוהים עלולה ליצור התנגשות בעיקר בין נישואין לתואר שני (למתאימות לכך), מפני שהסיוע שהוריהן יעניקו להן מן הסתם יאפשר להן גם להתחתן ולהתחיל לגדל את המשפחה וגם לסיים תואר ראשון. אבל לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, דחיית הלימודים הגבוהים עלולה לסכן את עתידן המקצועי. בהגיען לגיל עשרים הן ניצבות בפני החלטה קשה וגורלית. אם יתחתנו, יצטרכו לממן את לימודיהן בכוחות עצמן (כעשרת אלפים ש"ח בשנה ועוד עלויות נסיעה), ובדרך כלל גם בעליהן יצטרכו ללמוד באותן השנים (עוד עשרת אלפים ש"ח לשנה), ובנוסף לכך יצטרכו לממן את חייהם השוטפים בדיור ומחיה (לפחות עשרים אלף ש"ח לשנה). במצב זה בנות רבות יעדיפו לעבוד בעבודות מזדמנות ולא לרכוש השכלה גבוהה. כתוצאה מכך, גם כשיהיה להן פנאי הן לא יוכלו להשיג עבודה טובה, וכך יקימו דור נוסף של משפחות מעוטות הכנסה. ואם יחליטו שלא לחשוב על חתונה עד לסיום התואר הראשון או השני, יסכנו במידה זו או אחרת את הסיכוי שלהן למצוא חתן.
זוהי דילמה קשה וכואבת. אם אחר מאמצים רבים, הצליחה מערכת החינוך שלנו, לצמצם במידה רבה את הפערים, ולסייע לבנות רבות ממשפחות מעוטות הכנסה לעבור את מבחני הבגרות בהצלחה, באות השנתיים של השירות הלאומי וגורמות להנצחת הפער. אלו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן בלימודים ובמימון שוטף בשנות הנישואין הראשונות, או שיתקשו לסיים את לימודיהן המקצועיים, או שיתקשו להינשא.

הדילמה הקשה והכואבת
ברשימת המקבלות תואר באחת המכללות הטובות, יצא שרוב מוחלט של הבנות שנותרו רווקות באו ממשפחות מעוטות הכנסה. כפי הנראה, אחת הסיבות לכך, הפחד שלהן שמא אם יתחתנו לא יוכלו לסיים את לימודיהן. הן ידעו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן, ורצו בכל לב לצאת ממעגל העוני על ידי רכישת מקצוע מכובד, אבל יש מהן שהקריבו לשם כך את הסיכוי שלהן להקים משפחה.
אילו לא היו משרתות שנתיים בשירות לאומי, היו יכולות בקלות יחסית לסיים את לימודיהן האקדמאים ולהינשא בגיל צעיר (21-20). אינני כותב זאת כתיאוריה, כבר פגשנו בנות רבות שתינו בפנינו את כאבן על שנאלצו לבחור באחת מהאופציות הקשות הללו. מצבן של אותן בנות שהמתינו עד סיום תקופת לימודיהן ועקב כך הפסידו את הסיכוי הטוב שלהן להינשא, כואב מנשוא. אמנם הן סיימו את לימודיהן, אבל הבדידות והתסכול קורעים את הלב. בשעה שרוב חברותיהן המבוססות כבר נשואות ושולחות את ילדיהן לבית הספר הם ממתינות לצלצול טלפון עם הצעה חדשה על איזה רווק מתוסבך.
גם מצבן של אלו שהתחתנו וויתרו על לימודיהן המקצועיים איננו טוב. מה תועלת צמחה מזה שהתנדבו במשך שנתיים, אם אחר כך כל חייהן יצטרכו לחיות בתסכול ועוני, מפני שלא סיימו את לימודיהן. כיצד אשה כזו או בעלה יביטו אל חבריהם, שלא היו מוכשרים מהם, שהם לומדים מקצוע מכובד ומתבססים, בעוד הם נאלצים להסתפק בעבודה שאינה הולמת את כישוריהם.

ואם הבעל הטוב שלהן יחליט, ברוח הזמן והשוויון בין המינים, לעבוד כדי שאשתו תוכל לסיים את לימודיה, במקרים רבים יגרום הדבר שהוא עצמו לא יגמור את לימודיו המקצועיים, מפני שעול הפרנסה ילך ויגבר עם גידול המשפחה. והאשה גם אחר סיום לימודיה בדרך כלל לא תוכל לממן על ידי משכורתה את משפחתה ואת לימודי בעלה. וכך אחד מהם, ולפעמים אף שניהם יצטרכו לוותר על הסיכוי לזכות בהשכלה גבוהה ובמקצוע מכובד. "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע".
הצדקה הגדולה ביותר היא "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" - להחזיק בו כדי שאחר כך יוכל לעמוד בכוחות עצמו, לדאוג שיהיה לו מקצוע שעל ידו יוכל להתפרנס בכבוד. זוהי חובתנו כחברה לדאוג שגם הבנות שבאות ממשפחות מעוטות הכנסה או מרובות ילדים יוכלו להתחתן ולהשיג מקצוע, כל בת לפי כשרונותיה.

אחריות המנהיגים
האם עדיף לחברה, שנה או שנתיים שירות לאומי או בנות משכילות יותר - זו שאלה חשובה, שארחיב עליה בהמשך. אולם לפני כן דחוף יותר לעסוק בבנות שבאו ממשפחות מעוטות הכנסה או ברוכות ילדים, והן לא מעטות. מה תועלת תהיה אם בנות אלו יתנדבו שנה או שנתיים ואחר כך יחיו כל ימיהן חיי עוני והשפלה? אילו אותן בנות היו מתחילות ללמוד לימודים גבוהים בגיל 18, היו יכולות להתחיל להיפגש למטרת נישואין בגיל עשרים, להתחתן ולסיים תואר ראשון כאחד.
לבנות עצמן יהיה קשה מאוד להכריז: "אנחנו לא עושות שירות לאומי כי הורינו עניים". או "כי באנו ממשפחות ברוכות ילדים". אבל המנהיגים והמחנכים יכולים לתת להן גיבוי ציבורי, ולהסביר להן שזוהי טובתן וגם טובת החברה, שמיד אחר כיתה י"ב יתחילו בלימודים גבוהים. יהיו בנות שכמובן יעדיפו לצאת לשירות לאומי, ואף הן ברוכות יהיו. אבל כמדומה שחובת המחנכים והמנהיגים להציע להן, לכל הפחות, את האפשרות להתחיל מיד בלימודים גבוהים, כדי שיוכלו לפתח עד כמה שאפשר את כשרונותיהן ועם זאת להקים משפחות טובות, לטובת העם והארץ.

השירות הלאומי וגיבוש הזהות
שאלה: "בת שירות לאומי מקבלת כיום ערכים חשובים מאוד מהשירות, ואינני מתכוון רק לחסד, אלא גם לנטילת אחריות. האם לא עדיף שבת השירות תעשה את הסטאז´ שלה בנטילת אחריות על הגב של עצמה בדירת השירות, ולא על הגב של בעלה או ילדיה? לי אישית יש שתי בנות שהגדולה סיימה שנתיים שרות לאומי והשנייה זה עתה מסיימת את השנה השנייה. אין מילים לתאר כמה השנתיים האלו הוסיפו להתפתחות שלהן מכל הבחינות - תורנית, עצמאית וכו´. הייתי מוכן לשלם עבור הניסיון שצברו".

תשובה: ברור ששנה שבה מתמסרים למעשים טובים מפתחת. במידה מסוימת אפשר לומר שכל שנה שעוברת על האדם מפתחת אותו, על אחת כמה וכמה בתקופת הנעורים. השאלה מה קדם למה, האם כדי לפתח את הבנות יזמו את השירות הלאומי? כמדומה שרק לאחר שנקבעה הנורמה שכולן הולכות לשירות לאומי (בעקבות החוק המחייב את הבנות החילוניות לשרת בצבא), החלו לראות עוד דברים חיוביים שצומחים מהשירות. אולם בהחלט היה ניתן לרכוש ניסיון ואחריות תוך המשך הלימודים המקצועיים. ובמיוחד אם היו משלבים התנדבויות שונות בזמנים הפנויים ובחופשים.

להתחיל ללמוד מקצוע מיד לאחר סיום התיכון
שאלה: "בנות רבות אינן מסוגלות בגיל 18 להחליט איזה מקצוע מתאים להן. רבות מהן גם לא מוכנות לבחינות הכניסה לאוניברסיטה (פסיכומטרי או שיפור בגרויות), כך שממילא אינן יכולות להתחיל ללמוד מיד לאחר התיכון. בנוסף לכך, רבות טוענות שאחר 12 שנות לימוד הן צריכות שנתיים להתרעננות".

תשובה: כמדומה שאחר שנקבעה נורמת השירות הלאומי, ההחלטה מה ללמוד נדחתה עד לאחר תקופת השירות. וכמו כן התבססה הדעה שהבנות מוכרחות להתרענן לקראת המשך הלימודים. אבל אילו מלכתחילה היו הבנות יודעות שהלימודים נמשכים אל מעבר לתיכון בלא הפסקה, הן היו מסתפקות בחופשת הקיץ. הנה למשל, בנות רבות באמריקה ממשיכות מיד לאחר התיכון בלימודים גבוהים. לחלקן כבר בגיל עשרים וחמש יש דוקטורט. מדוע הן מסוגלות להמשיך ללמוד מיד לאחר התיכון? האם הן נשים מסוג אחר, או שפשוט הנורמות שלהן שונות? אילו האפשרות להמשיך בלימודים גבוהים מיד לאחר התיכון היתה מונחת לפני הבנות, הן היו משקיעות יותר בבחינות הבגרות, ומזדרזות לעבור את ה´פסיכומטרי´ במקביל לבחינות הבגרות באנגלית ומתמטיקה. ובשנות התיכון היו מתחילות לחשוב ברצינות איזה מקצוע מתאים להן. אבל כיוון שהן יודעות שלפני הכול עוד הן יוצאות לשירות

לאומי, ממילא הן דוחות את בחירת המקצוע ואת ההכנות הנדרשות לכך אל מעבר לאופק של השירות הלאומי.

האם לשרת בשנה הבאה
שאלה: סיימתי זה עתה את כיתה י"ב, וכמו כל חברותי אני עומדת להתנדב בשנה הבאה במסגרת השירות הלאומי. אולם לאחר שקראתי את המאמרים ב´רביבים´ אני מתלבטת לגבי השנה הבאה. יש לציין כי כבר התחייבתי לשרת במקום מסוים, והם בונים עלי ולא קיבלו בת אחרת לאותו תפקיד. מנגד, אני נחשבת מצטיינת בלימודים, וברור לי שאלמד לפחות לתואר שני. גם הורי חושבים כי עדיף היה לעם ישראל ולי להתחיל מיד בלימודים גבוהים, כדי שהקמת המשפחה לא תפגע ביכולתי להתקדם בלימודים. אבל עדיין לא עשיתי פסיכומטרי, כך שגם אם ארצה עכשיו להירשם לאוניברסיטה, רוב הסיכויים שלא אצליח להתקבל למקצוע שאותו אני רוצה, כי הוא מצריך ציון גבוה מאוד. האם כדאי לבטל את ההתנדבות בשנה הבאה ולנסות בכל זאת להתחיל בלימודים גבוהים?

תשובה: ראשית צריך לזכור כי לא כל כך נורא לשרת בשירות הלאומי... הרי זו מצווה לסייע לילדים או קשישים וכיוצא בזה. הדיון היה האם זו הדרך הטובה ביותר לתרום לעם ישראל, אבל לאחר שכבר התחייבת על מקום מסוים, אל תבטלי את התחייבותך. אמנם תקפידי לעשות במקביל את מבחני הפסיכומטרי, כדי שלא תפסידי לאחר מכן עוד שנה.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום הרב. אמא של אשתי ביקשה שאברר לה לגבי הכנות מיום ראשון של ראש השנה ליום השני-לאשכנזים. 1.מותר לערוך את השולחן ביום הראשון-לפני הדלקת הנרות של היום השני לקראת הסעודה בערב? 2.מותר להכין סלטים ביום הראשון-לפני הדלקת הנרות של היום השני, לקראת הסעודה בערב של היום השני? 3.מותר לחמם אוכל 'מבושל כל צרכו' על הפלטה/גז ביום הראשון,לפני הדלקת הנרות של היום השני כדי לאכול אותו בסעודה בערב של היום השני? תודה רבה.

שלום

נכון להדליק נרות של יום טוב שני לאחר צאת הכוכבים, כדי שלא להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

והמדליקה לפני בין השמשות, יש לה על מי לסמוך, הואיל וגם באותה שעה יש קצת הנאה מהנרות

אסור להכין דבר מהיום הראשון ליום השני, ובכלל זה אסור לבשל או לערוך את השולחן ולשטוף את הכלים מהיום הראשון ליום השני, ככל דיני הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני של גלויות (שו"ע תקג, א; פנה"ל מועדים ט, ה; ב, יב).

ולהרחבה ומקור התשובה ראה בספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/15-03-09/

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

מדוע הנכם ממשיכים להשתמש בציור הלוחות העגולות על כריכת ספריכם?

מפני שאין בזה איסור, וכך נהגו.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום לכבוד הרב, האם מותר לקחת תינוקת למעון לפני תפילת שחרית ? תודה.

שלום

מותר.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/02-12-03/

אמנם משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם לעסוק במלאכתו קודם שיתפלל. מפני שהקודש קודם לחול, וכבוד שמים קודם לצרכיו של בשר ודם. לפיכך צריך להודות תחילה לה' ולהתפלל לפניו ורק אחר כך לעסוק בצרכיו. ואמרו חכמים (ברכות יד, א): "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו". (שו"ע או"ח פט)

מ"מ פעולות קטנות אינן נחשבות מלאכה ועשיית חפציו, ומותר לעשותן לפני התפילה

וכן מותר לעסוק לפני התפילה בצורכי מצווה, שאין אלו חפציו האישיים אלא חפצי שמים.  (מ"ב רנ, א, כה"ח פט, כה).

ובהליכות שלמה ב, הערות: ח, טז, העלה סברה שאיסור זה הוא דין בקדימה, שאסור להקדים צרכיו לתפילתו. אבל אם זמן תפילתו הקבוע עוד לא הגיע, למרות שכבר עלה עמוד השחר, רשאי לעשות מלאכה. ונראה למעשה שאפשר להקל בזה כאשר מצטרף עוד ספק לקולא, כגון שיש קצת ספק אם זו מלאכה או צרכי מצווה, ואם גם זמן תפילתו הקבוע לא הגיע אפשר להקל.

ולכן בשעת הצורך מותר בשעת הצורך להלביש את הילדים ולהכין להם כריך  ולקחתם לגן ולבית הספר, מפני שזו פעולה קטנה ויש בה גם צד של מצווה.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום. אשמח לדעת מה ההלכה לגבי מי שקם בבוקר וגילה שבמשך הלילה יצאה ממנו ש"ז. מה עליו לעשות? האם מותר לי להתפלל ככה? ומה לגבי לימוד תורה? נ.ב - מדוע אין התייחסות לכך בפניני הלכה? תודה מראש.

שלום

יש הידור להתקלח אך לא חובה (וביוה"כ גם למי שראה קרי אסור לרחוץ בזמן שנהגו על פי תקנת עזרא, בעלי קרי היו צריכים טבילה. אבל עתה שאין חייבים בזה, אין מנהג החסידות מבטל ההלכה שאסור לרחוץ ביוה"כ, שכן המנהג בא לאסור את המותר ולא להתיר את האסור (רמב"ם שביתת העשור ג, ג; ר"ת, מהר"ם, מרדכי, הגה"מ). וכן נפסק בשו"ע תריג, יא, וכך דעת רובם המכריע של האחרונים).

ו ראה בפניני הלכה תפילה(  יב, ד) שבכלל האיסור לעסוק בצרכיו קודם התפילה, אסור גם להסתפר ולהיכנס למרחץ (רמב"ם תפילה ו, ז). אבל חובה ליטול את הידיים, וראוי לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים לקראת התפילה (שו"ע ד, יז; מו, א).

מותר לטבול במקווה לפני התפילה, מפני שאין בכך שום פגיעה בכבוד התפילה אלא להיפך – הכנה והיטהרות לקראתה.

יש שעדיין מהדרים לטבול כתקנת עזרא לפני התפילה והלימוד. ויש שמקיימים את ההידור ברחיצה בתשעה קבין (כ-11 ליטר). וכיום שבכל בית יש מקלחת, טוב להקפיד בזה

וכן מותר להתרחץ במקלחת לפני התפילה, מפני שגם רחיצת כל הגוף בתשעה קבין של מים, שהם כשנים עשר ליטר וחצי, מהווה הכנה והיטהרות לקראת התפילה (עיין שו"ע או"ח פח, א, מ"ב פט, ד, ומנח"י ד, כא). י

ולדעת כמה פוסקים אסור למתרחץ במים להסתבן לפני התפילה, מפני שזה בכלל רחצה האסורה. אבל למעשה, מי שמרגיש שהוא מלוכלך, ומטרתו להתנקות ולא להתפנק, רשאי לרחוץ את גופו בסבון, ובתנאי שלא יאחר לתפילה במניין

 

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

מה עושים כשנאבד כתובה??

שלום וברכה

בשטר הכתובה נכתבת התחייבות כספית של הבעל כלפי האישה למקרה של גירושין חלילה  ובכך האישה יכולה להיות רגועה בנוגע לעתידה הכלכלי.
ועוד, מכיוון שהבעל מחויב לאשתו בסכומי הכתובה לא יהיה קל בעיניו לגרשה. ולכן חובה על הבעל לכתוב כתובה לאשתו, ושטר הכתובה מהווה ראיה ביד האישה לכך שאכן הבעל 'חייב לה', למקרה של גירושין חלילה כפי שהזכרנו (ראה מסכת כתובות דף פב ובשולחן ערוך אבן העזר בסימן סו).
לכן אם אבדה הכתובה יש לפנות לבית הדין על מנת שיכתבו לבני הזוג כתובה אחרת במקום זו האבודה.
אמנם כיום מסדרי הקידושין ממלאים 'עותק' של הכתובה המקורית והיא מופקדת בידי בית הדין אך בפועל אין לסמוך על כך אלא יש לגשת בהקדם לבית הדין.
ומכל מקום אין חובה לגשת תיכף ומיד אלא ניתן להמתין זמן קצר וכמובן שבני הזוג יכולים להמשיך לחיות יחד כדרכם עד שתכתב הכתובה החלופית (שו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן לט, ב).
כמובן שנמליץ לבדוק היטב האם אכן הכתובה אבדה ולא שרק אינכם מוצאים אותה, וכדומה.
בברכה אסף מישור

מחבר התשובה: הרב אייל משה

בס״ד שלום לכבוד הרב, רציתי לשאול, בנושאים שמדובר עליהם בפניני הלכה, האם כדי לדעת את ההלכות הנצרכות באותן נושאים ביום יום (אני לא מדבר על מצבים קיצוניים שהתעוררו ואז צריך לעיין ולשאול מה ההלכה) מספיק ללמוד פניני הלכה, או שצריך אחרי שלומדים פניני הלכה ללמוד גם ספר הלכה אחר? תודה רבה.

שלום

מספיק ללמוד פניני הלכה , מקרים וחילוקים שאינם שכיחים הושמטו - על מנת להקל על הלומד לזכור ההלכות המצויות כך שבסופו של דבר הידע ההלכתי של הלומד יהיה ברור ומדויק.

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

לגבי הדס- הרב כותב שצריך שרוב אורך ההדס יהיה משולש ולכתחילה גם רוב הקנים יהיו משולים. לא הבנתי מה ההבדל? אם רוב אורך ההדס משולש זה לא אומר בעצם שרוב הקנים משולשים? תודה רבה ויום טוב.

שלום

הצפיפות של הקנים לא תמיד אחידה ממילא ייתכן מצב שבו רוב האורך משולש למרות שרוב הקנים אינם משולשים

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום כבוד הרב. חג שמח. ברצוני לשאול לגבי מדיח הכלים. האם אפשר להשתמש במדיח אחד לבשר וחלב, לא ביחד, אלא הפעלה אחת אחרי השניה. בתנאי שהכלים עברו שטיפה קלה ראשונית? או שצריך לקנות מדיח נוסף?

צריך להקפיד לפנות את השאריות בעלות הממשות מהכלי ולרוקן את מסננת הניקוז ואז מותר להדיח חלבי ובשרי זה אחר זה.  והרוצה להדר ידיח את פעם אחת "על ריק" בין החלבי לבשרי.
פירוט ומקורות:
הרב משה פיינשטיין (אג"מ או"ח א, קד, ח"ב יו"ד כח- כט. ח"ג יו"ד י- יג או"ח נח) התיר להשתמש במדיח חלבי ובשרי זה אחר זה, ובמגשים נפרדים, מפני שסבר שחום המים במדיח נמוך מיד סולדת בו והסבון פוגם את המאכלים .

והרב עובדיה יוסף שליט"א הקל עוד יותר להתיר הדחת כלים בשריים  וחלביים ביחד - לאחר הסרת המאכלים שבעין . ('אוצר דינים לאשה ולבת' וב'איסור והיתר' שכתב הרב יצחק יוסף)

אבל הרב רוזן (תחומין יא עמ' 130 ) חלק עליהם  כתב שהמציאות שונה

א. הסבון לא פוגם ב. יש שלב שבו אין פי שישים במים כנגד שריות מאכל . ג. המים במדיח רותחים ככלי ראשון ולא ככלי שני .וכנראה שהרב פיינשטיין דיבר במדיחים שונים ומיושנים.
(הרב אליעזר מלמד שליט"א סובר שגם אם הסבון פוגם - לוקח לו זמן עד שהוא מתערבב במים כך שכנראה יש שלב שבו המים ראויים לשתייה ורותחים וממילא בהדחת לי בשר וחלב יחדיו יש חשש לבישול בב"ח .)
מסקנת הרב רוזן היא  ש"אם יקפידו לגרוף את הלכלוך הגס לפני ההדחה, וגם את המעט מזעיר שישאר בתחתית המכונה יקפידו לנקות ולנקר בין הדחה להדחה, יתכן שיש מקום להקל מצד המציאות.
גם אז, לענ"ד רצוי להפעיל המכונה "על ריק" בין הדחת בשר לחלב ואיפכא, לניקוי ומירוק השמנונית. אמנם, לענ"ד, ראוי לגדור ולאסור גם זאת, "שכן נתת תורת כל אחד בידו", וחיישינן לשיכחה כמש"כ הרמ"פ זצ"ל בתשובתו"
ובשו"ת עטרת פז (ח"א ב - יו"ד ד) כתב תשובה לדברי הרב רוזן "אנו דיברנו לגבי רובא דמילתא ועלמא אשר בודאי החומרים החריפים הללו אשר שוטפים בהם את הכלים במדיחים הם ממש פוגמים ומשחיתים את המאכל עד בלתי השאיר לו שריד, וישנם חומרים שאחר שמתערבים במים לא ניתן לגעת בהם במגע יד אדם כי כל הנוגע בהם נאכל חצי בשרו, וגם עי' היטב בדברי החזו"א יו"ד (סי' כג סוף סק"א). יעו"ש. וא"כ לא עלינו תלונותיו. ועכ"פ הועיל לנו הרב הנז' עורך המחקר יצ"ו, שיש לבדוק בכל מכשיר ובכל חומר ניקוי לגופו אם באמת כך הוא שהמאכל נפגם ונשחת ע"י החומרים השוטפים, ואם באמת כך הוא שהם נפגמים א. הרוצה לשטוף כלי בשר וחלב ביחד יש לו על מה שיסמוך ובפרט במקום הצורך, ב. עדיף להחמיר ולשטוף אותם בזה אחר זה כלומר שישטוף כלי בשר לבד וכליחלב לבד. ג. ובאופן ששוהה ברחיצת הכלים בין סוג אחד לסוג אחר זמן של מעל"ע (24 שעות) יש להתיר בשופי בלי פקפוק וכנ"ל. ואיך שיהיה גם בכה"ג עדיף תמיד להשתמש במדיח הנז' לשטוף בו כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד, ולהמנע מלשטוף אותם ביחד להתרחק מכל פקפוק.

הרב יהושע בן מאיר במאמר בתחומין  כתב שגם ניקיון יסודי והכשרה על חום גבוה לא תועיל היות והוא בדק ופרק מדיחי כלים ונמצאו "בביפנוכו" של המדיח - (בתוך כל מיני חלקים וצינורות ) חתיכות מאכל  שלא נפגמו .  ולכן יש חשש איסור תורה של בישול בשר וחלב , (מטעם זה  לדעתו גם לא ניתן להכשיר את המדיח, וכך דעתו גם לבגי מיקרוגל - ששאריות מזון נכנסות בתוך חורי האוורור שבמיקרוגל  לקראת פסח והרב אליעזר מלמד שליט"א לא חשש לזה וגם דומני שלעניין זה אפשר לסמוך על סברת הרשב"א לגבי סירים שא"צ לחשוש למיעוט שמנונית שאין בכוחה לאסור את האוכל ומאחר וכוונת האדם למאכל ולא לאיסור אין זה נחשב כביטול איסור לכתחילה .)

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום לרב אני מחפש ספרים בנושא מצוות שבין אדם לחברו. הן מבחינה הלכתית והן מבחינת ספרי השקפה . אינני מכיר ספרים כאלו . אולי הרב יוכל להמליץ או להפנות אותי למספר ספרים העוסקים בנושא חשוב זה? תודה. אורי

שלום

ראה בקישור המצ"ב בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

http://ph.yhb.org.il/category/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%91/

מחבר התשובה: הרב אייל משה

אימנו היקרה אחרי אירועי מוח קשים שאינה בהכרה ולא מגיבה לסביבה,לא זזה ממקומה ועיניה סגורות. הערב אושפזה שוב בבית החולים ונתגלעה מחלוקת בין האחים שבסוף הוחלט להנשימה במכונת הנשמה. לפי הרופאים מוחה אינו מגיב,נמחק שאר המרכיבים לחץ דם,חום,סיטורציה תקינים. האם להמשיך עם מכונת ההנשמה? תודה מראש.

שלום

יש בנושא זה הרבה מצבי ביניים ולכן צריך להתייעץ עם רב בית החולים

ולהלן הרחבה בנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וראו עוד בספר באתר ישיבת הר ברכה

 

לדעת הרב פיינשטיין, כל זמן שיש עוד סיכוי להציל את החולה ולהחזירו לחיים רגילים, חובה לעשות הכל כדי להאריך את חייו. אבל אם ברור לרופאים שאין סיכוי להחזירו לחיים, על-פי ההלכה הוא מוגדר כגוסס שאין להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים. מפני שהגסיסה היא מצב של סבל, ועל כן יש להימנע מלהעניק לו טיפול חריג שיאריך את חייו. אמנם, אם יש סיכוי שאולי יימצא רופא או תרופה שעל ידם יוכלו להצילו ולהחזירו לחיים רגילים, כמובן שיש להשאירו בחיים כל זמן שאפשר (אג"מ ח"ב קעד, ג).

כיוצא בזה כתב הרב גורן, שכל חולה המוגדר כגוסס שאין עוד סיכוי להחזירו לחיים, מצד אחד אסור לגרום למותו, ולכן אסור לנתקו מן המכשירים. אולם מאידך, אין לעשות פעולות שיגרמו להארכת חייו, ולכן לאחר שנתרוקנו המכלים של החמצן או המזון, מותר שלא להחליפם בחדשים (הרפואה 124, 518).

גם הרב אוירבאך הורה שאם החולה נמצא במצב סופני, ומחלתו גורמת לסבל וייסורים, אף אם איבד את הכרתו ואינו מרגיש בייסוריו, כיוון שהוא גוסס, אין לנקוט פעולה שתאריך את גסיסתו. ומספר פרופ' שטינברג בספרו אנציקלופדיה הלכתית רפואית (ערך נוטה למות הערה 357), על רב אחד שהגיע לשלבים אחרונים של מחלתו הסופנית, ובעצם היה כבר בגדר של גוסס. והרופאים נאלצו לחברו למכונת הנשמה עקב אי ספיקה נשימתית, וקיבל דיאליזה עקב אי ספיקת כליות חריפה, והיה שרוי בחוסר הכרה ומקבל עירויים מיוחדים של דם ותרופות. ושאל פרופ' שטינברג את הרב אוירבאך זצ"ל, האם מחויבים להמשיך את חייו באמצעים מלאכותיים? וענה, שאין להפסיק את העירוי, אולם כשהחומר שבשקית ייגמר, אין לחדש את העירוי. וכך חמש עשרה דקות לאחר שנגמר חומר העירוי, החזיר אותו רב את נשמתו לבוראו.

וכן לגבי אנשים שנפגעו בגזע מוחם, עד שאינם יכולים לנשום באופן עצמאי, ורק על ידי מכונת הנשמה ליבם ממשיך לפעום. לדעת הרב ולדינברג, רצוי לסדר שמכשירי ההנשמה יופעלו על ידי שעונים כדוגמת שעוני שבת, שכל כמה שעות יפסיקו לעבוד. ואז כאשר המכונה מפסיקה לפעול – לא יחדשו את פעולתה (ציץ אליעזר יג, פט). וכבר למדנו (לעניין השתלות) שלדעת רבים, כאשר ברור שגזע המוח מת לגמרי, האדם נחשב למת, ומותר לכתחילה לנתק בידיים את מכונת ההנשמה.

ומי שנמצא במצב המכונה צמח, שיכול לנשום בכוחות עצמו, אלא שאינו מגיב לסביבה, ויתכן שימשיך לחיות כך שנים רבות. אם יש סיכוי שיתרפא, צריכים לטפל בו גם טיפולים לא שגרתיים. ואם הוא במצב שכמעט אפסו סיכויי החלמתו, ברור שיש להמשיך להעניק לו את כל הטיפולים השגרתיים, כמזון, נוזלים, חמצן וכדומה. ולגבי טיפול חריג, ישנן דעות שונות (עיין אנציקלופדיה הלכתית רפואית ח"ד ע' 413).

ולמעשה, בין במקרה של צמח, ובין בסוגי מחלות אחרות, מאחר שיש מצבי ביניים רבים, מן הראוי בכל מקרה ומקרה לשאול שאלת חכם.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום רב! אני קודם רוצה לציין שאני נהנית ללמוד בפניני הלכה. זה כתוב בצורה מעניינת ואני מצליחה לקרוא בשוטף הלכות שזה משהו שהיה קשה לי לעשות. ממש מקסים. שאלתי- לא נראה לי שמצאתי, אם שתיתי לגימה מתה ונזכרתי לאחר הלגימה שלא בירכתי. מה הדין? תודה, חופית

שלום

ראי בפרק ט הלכה ד http://ph.yhb.org.il/10-09-04/

טעה והכניס אוכל לפיו בלא ברכה, אם יכול להוציאו בלא שיימאס, יוציאו מפיו ויברך. ואם יימאס כשיוציאנו מפיו, יסלק את האוכל לצד אחד של פיו ויברך, ואח"כ ימשיך לאוכלו. ואם הכניס לפיו משקים רבים, באופן שאינו יכול להוציא את הברכה מפיו, מוטב שיפלטם, כדי שלא ליהנות מהם בלא ברכה. ורק אם הוא נצרך להם מאוד, שאין לו עוד הרבה משקים, יוכל לשתותם בלא ברכה. וכן אם כשיפלטם יעורר גועל אצל חבריו, יבלעם בלא ברכה. ואם הכניס לפיו מעט משקים, כך שיכול לסלקם לצד פיו ולברך בדוחק, יסלקם לצד פיו ויברך (שו"ע קעב, א-ב, מ"ב א-ב).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום הרב. האם ישנה חובה להטיל פתיל תכלת של ארגמון כהה קוצים בציצית כיום?

אין חובה יש בזה צד של הידור. אלא שבפועל גדולי הרבנים אינם מניחים תכלת זו בציציותיהם, וכנראה מפני שסוברים שצריכים ודאות גדולה יותר כדי להשתמש בתכלת זו. וכן אני נוהג. וגם בזה יש הידור, לנהוג כמנהג הגדולים. ואולי יש קצת בעיה של יוהרא ללכת בתכלת זו כאשר גדולי הרבנים אינם הולכים בה.

מכל מקום הבוחר יבחר במה שירצה להדר, וגם אם יחליט להטיל תכלת,

וכדי שלא לפגום בעצמו ביוהרא, ישתדל להדר עוד יותר בכבוד תלמידי חכמים.

הצבע הנכון הוא כנראה המופק מארגמון כהה קוצים - ראה בספרו של פרופ' זהר עמר, 

 

--

בברכה 

אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

Displaying 61 - 80 of 216123456789

אודות המחבר

משרד הישיבה, פתוח בימים א-ה בין השעות 8:30-13:30 בשעות אלו ניתן גם מענה טלפוני. נשמח לקבל עדכונים מהבוגרים על שמחות ואירועים אצלכם.