שאל את הרב

לשליחת שאלה נא לבחור נושא מהרשימה להלן:

 


לצפיה בשאלות שנענו על ידי הרבנים


Displaying 21 - 40 of 3231234567

בס"ד שלום כבוד הרב מה עושים בליל הסדר שכולם חוץ מ-2 אנשים מחללים שבת ותמיד מעבירים את כוסות היין שמזגו כדי שכולם יקבלו. האם לשתות? תודה רבה

שלום

משתמשים ביין מפוסטר שלהרבה דעות הוא כמבושל ואם שכחו לקנות יין מפוסטר , אם הם מסורתיים אפשר להקל ובחילונים גמורים לכתחילה כדאי שכל אחד ימזוג לעצמו ובדיעבד מה שנותר בבקבוק לא נאסר כי י"א שניצוק אינו חיבור לעניין זה .

ולהלן הרחבה ומקורות

במשנה ע"ז כט: יין עע"ז אסור בהנאה.

ובגמ' חולין ה: ועירובין סט: חילול שבת כע"ז, ולכן נחלקו הפוס' האם יין המחש"בפ אסור.

לדעת רש"י (בתשובה קסט) הבריתא שמשווה מחש"בפ לעע"ז היא דעת יחיד ולהלכה יינם מותר, וכ"כ בשו"ת מלכי בקדש (ח"א עמ' קס) להקל מפני שאין מקור ברור לאיסור זה. ובחלקת יעקב (יו"ד,  מח) כתב שזוהי חומרא למגדר מלתא. וכ"כ החזו"א (יו"ד ב, כג) והחת"ס (בח' ליו"ד סי' קכד סק"ד) ושו"ת מהר"י אשכנזי (חיו"ד סי' טז) שהרי אין איסור חיתון במחש"בפ  ולכן אין טעם לאיסור יינם,

אך למעשה התשב"ץ (ג,שיב) והריב"ש (סי' ד) אסרו יין המחש"בפ וכ"כ המבי"ט (ב, לח) והוב"ד בנקה"כ (סי' רכד) וכ"כ הרשב"א (סי' ד) והוב"ד בב"י (יו"ד קיט) ולכן צריך להחמיר.

אלא שנחלקו הפוסקים האם גם בימנו חילונים מחללי שבתות נחשבים כעובדי ע"ז

יש אומרים שאם הם מחללים שבת לא מתוך כפירה אלא רק לתיאבון ומקיימים מצוות אחרות - הם לא נחשבים כעובדי ע"ז   וי"א שבימינו דין פרהסיא כצנעא

ומאחר ואיסור יינם הוא מדרבנן  וגם עצם הגדרתו של המחש"בפ כמומר היא מדרבנן  כפי שכתבו הב"ח (יו"ד ב ) והמהרי"א (יו"ד נ) והמהרש"ם (ח"ג, ה) והחזו"א (ביו"ד מט, ז) והאג"מ (ח"ד יו"ד, נח). יש מקום לומר שבדיעבד הם לא אוסרים את היין במגעם וכן כתבו בשו"ת בניין ציון (סי' כג), ובשו"ת ברוך השם (לרב משה רוטמאן יו"ד, עז) ובשו"ת יהודה יעלה (יו"ד, נ ) ובשו"ת שאלי ציון בשם שאילת דוד (סי' ה). ובשו"ת זכרון יעקב ( עמ' קמב ), וכ"כ באורל"צ (ח"ב ה עמ' 63).

וכ"כ בשו"ת להורות נתן (א, לט), שע"פ הסברות הנ"ל לגבי מחש"בפ שבזמננו, נראה שאין איסור במגעם ולכן מותר לשתות את היין המוגש באולמות והוסיף שהמחללים להכעיס אינם מצויים וגם כנראה לא נגעו ביין בידם .

ויתכן שהם מוגדרים כתינוקות שנשבו כמו שכתב בשו"ת הרמב"ם (ירושלים תרצ"ד, סי' שעא) והוב"ד בבדק הבית (סי' קכד), שיינם של הקראים, "לדעתי אין בו צד איסור, שהרי יין כותים היה בחזקת היתר לישראל, עד שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים". וכ"כ הרדב"ז (ב, תשצו) שהרמב"ם התיר יין הקראים מפני שמזיד דידהו כאונס דמי, דמעשה אבותיהם בידיהם, והו"ל כתינוק שנשבו בין הגוים.וכ"כ בילקו"י לגבי קידוש בשבת (הל' כיבוד אב ואם פ"ז עמ' שסב) שהמתארח אצל אביו המחש"בפ ייקח ייןמבושל / מפוסטר ויאמר לאביו שיכווין להוציאו. ואם אין מבושל הוא מוציא י"ח אך לכתח' יתחמק מלטעום מהיין בתואנות שונות ובמקום איבה וריחוק יכול אף לשתות אם אביו נוהג לקדש וידי פעם להתפלל.

אבל הרדב"ז עצמו  חלק ע"ז וכתב שהרעו מעשיהם ודינם כגויים. וכ"כ בשבילי דוד (יו"ד קיט, ב) וערוגת הבושם (או"ח עו,עז) ומנחת אלעזר (ח"א עד) ואחיעזר (ח"ג כה) ושבט הלוי (ח"ב נג)ביחס למחללי שבת שבימינו

וכתב בצי"א (ט, מא) ש"יש לנו הרבה ספיקות וספק ספיקות הן לפי ההלכה והן לפי המציאות במהות הגדר והקביעות של מחלל שבת בפרהסיא ...באופן שנדיר למצוא כזה שדינו הוקבע בבירור כדין מומר לחלל שבת בפרהסיא ואליבא דכל הדיעות או עכ"פ רובם אבל לכתחילה ברור שאין להקל .

ובצי"א (חי"ב סי' נו) כתב שחלילה להורות שגם לכתחילה אין איסור במגעם, אלא יש להתיר רק בדיעבד ובמקום שיש ספיקות וכו'. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ב נג) שאין  להקל במגעם גם במקום הפסד ואמנם סתם יינו של גר תושב מותר בהנאה ולכן במקום הפסד מקלים גם בשתייה מ"מ כתב הש"ך שזה רק במותרי הנאה שבאופן אקראי (כגון נגיעה ע"י ד"א וכו') אך לא לגבי אלו שחכ' אסרו מגעם בשתייה והתירו בהנאה – ואמנם יש דעות באחרונים  שמחש"בפ אינו עושה יי"נ ובפרט שלא מדובר על סתם יינו אלא על מגעו - שבאופן זה בגר תושב מותר – מ"מ לדעת הרשב"א מחללל שבת חמור יותר ואולי הוא כגוי עע"ז שאוסר אף בהנאה ולכן יש כאן ספקא דדינא, אבל באולמות ניתן לצרף ספיקות שלא ברור מה היה באולם והאם נגע, ולכן ניתן להקל, ואשרי המחמיר.

ויש שהחמירו לכתחילה והקלו בדיעבד כשכבר נגעו וכ"כ הרש"ג (בעטורי כהנים, גליון 110) וחלקת יעקב (יו"ד סי' מח) במקום הפסד, וכ"כ ביבי"א ( ח"א יוד סי' יא אות כו ) אך בפירושו בכף החיים (יו"ד קיט, ס"ק לט) כתב "אבל ודאי דלא שייך כל זה במומרים לחלל שבת שבאה"ק ת"ו אשר בעוה"ר באו פריצים ויחללוה ברגל גאווה באוטובוסים ומכוניות ועישון סיגריות בש"ק בראש כל חוצות והמוכיחם דמו בראשו ח"ו ואלו ודאי שדינם כעכו"ם לכל דבר ואין להקל בהם כלל וה' יערה עלינו רוח ממרום בתשובה שלימה אמן". וחילוק זה מובא בשבט הלוי ח"ב קעב לגבי פדיון אצל כהן מחש"בפ וז"ל "ואף שראיתי בד"ת יו"ד סי' קכ"ב ס"ק י"ב הביא מתשובת בנין ציון החדשות סי' כ"ג שאין מחללי שבת דזמנינו נחשבין מומרים גמורים שמעשה אבותיהם בידיהם והם כתינוק שנשבה בין העכו"ם ע"ש, מ"מ צ"ע רב אם שייך זה באה"ק שאין לומר תינוק שנשבה לבין העכו"ם, ואם כי הוא תינוק שנשבה לבין החופשים מבני עמינו ה' ירחם, מ"מ מי לא יודע משבת קודש, ועוד הרי כבודו כותב שהוא גם אוכל נבילות וטריפות כנראה פקר בכולהו ע"כ בעניותי ההלכה נוטה כנ"ל דצריך לחזור ולפדות ואין צורך להאריך יותר בזה" וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן עד) ובאג"מ (ח"ד יו"ד, נח) ע"פ האחיעזר שגם בדיעבד יינם אסור.

וביין מפוסטר דעת הרש"ג (בעטורי כהנים, גליון 110)  להתיר לכתחילה אפילו במגע גוי, והרשז"א (שש"כ ח"ב פמ"ז סע' יט הע' צה) והריש"א (קובץ תשובות ח"א סי' עה ) אוסרים גם בדיעבד מפני שבתהליך הפיסטור אין איבוד נוזלים וממילא אינו מוגדר כבישול והרע"י (בנשמת אברהם סי' קכג ס"ג ס"ק ב) לכתח' חשש לדעתם ובדיעבד הקל

וכתב הר"ש עמאר בשו"ת שמע שלמה (יו"ד סי' ד ) שביין ממותק ניתן  להתיר לכתחילה על סמך דעתם של הסוברים שאינו ראוי לניסך (ולפי"ז לכאו' יתיר לכתחילה גם במפוסטר) וביין יבש בדיעבד התיר את הנותר בבקבוק מפני שבמותרי הנאה ניצוק אינו חיבור, וכן משמע מהיבי"א (ח"א יו"ד סי' יא. ס"ק כא).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום לרב אשתי ילדה ב"ה בת. זו הלידה הראשונה ובע"ה נצפה לבאות. האם ניתן להשתמש בתקופה הקרובה באמצעי מניעה ואיזה מהם מומלץ, כדי שאשתי תוכל להתחזק לפני ההריון הבא ? יש לציין שאשתי כרגע מניקה. תודה לרב.

 

שלום 

מקובל להורות, וכך כתוב ברוב התשובות שעסקו בשאלות אלו, שבכל שאלה שנוגעת למניעת היריון צריך לשאול רב. וזאת משום שהנושא מורכב וגורלי ומצריך דיון רציני. נמנה בקיצור את המרכיבים שבהם הדין תלוי: א) מספר הילדים שכבר יש לבני הזוג. האם קיימו את המצווה מהתורה או מדברי חכמים, ועד לאיזה מדרגה הגיעו בקיום המצווה. ב) גיל האיש. ככל שעברו יותר שנים מאז שהיה בן עשרים, כך קשה יותר להתיר מניעה לפני קיום מצוות פרו ורבו. ג) גיל האשה. ככל שהאשה מבוגרת יותר, כך יש יותר סיכון שמניעת ההיריון תגרום לבני הזוג שלא להוליד את מספר הילדים שהיו רוצים, ואולי אף לא יצליחו לקיים את המצווה מהתורה. ד) סיבת המניעה, חולי גופני או נפשי, קשיים כלכליים ונפשיים, צורך בהגשמה אישית, קשיים בגידול הילדים ומניעת כעס ועצבנות. ה) כאשר לא ניתן למנוע על ידי שני האמצעים הכשרים לכתחילה, גלולות או התקן, יש לחשב את הצורך במניעת ההיריון לעומת הדוחק שבשימוש בדיאפרגמה או קצף ונרות.

בנוסף לכך, לפעמים בני הזוג אינם רואים את התמונה השלימה. לעיתים הם סבורים שמפני גודל המצווה אסור למנוע היריון בכלל, ובאמת לפי מצבם נכון שימנעו היריון למשך שנה או יותר. ולעיתים העומס והבעיות הכלכליות נראות להן קשות מכפי שהן באמת, ואם ימנעו היריון, לאחר שנים יתחרטו, אבל אז כבר יהיה מאוחר. כדי למנוע טעויות כאלה, רצוי להתייעץ עם רב, שמתוך ניסיון חייו ושיקול דעתו לגבי הערכים השונים המונחים על כף המאזניים, יוכל להורות להם את הדרך שבה יוכלו לקיים את המצווה כראוי, באופן שייטב להם בעולם הזה ובעולם הבא.

אמנם מצד האמת, יש מקרים פשוטים שבהם אין צורך לשאול רב, כמו למשל, בני זוג צעירים, שרשאים לדחות היריון למשך תשעה חודשים עד שנה לאחר הלידה. ואע"פ כן מנהג יפה לשאול בזה רב, שמתוך כך אולי יתבררו להם עניינים נוספים, והקשר שלהם אל הרב יתחזק. וכאשר השאלה מורכבת, מי שאינו מבין את הסוגיה על בוריה, חייב לשאול רב. ומי שמבין היטב את הסוגיה על כל מרכיבה, יכול בדרך כלל לדעת מה ראוי לו לנהוג. אמנם כיוון שאנשים עלולים לטעות בהערכת הקשיים שלהם או במשקל האתגרים והערכים שעומדים לפניהם, בין לצד ההפרזה בין לצד ההפחתה, נכון שכאשר יש לבני הזוג רצון למנוע היריון מעבר לשנה אחר הלידה, ישאלו רב. ונכון לשאול בזה רב שמכיר את בני הזוג. כאשר יש לאשה קשר עם רבנית מנוסה בתחום זה, אפשר שיסכימו ביניהם שהאשה תתייעץ עם הרבנית.

ואם אין להם רב או רבנית שמכירים אותם, נכון שישאלו רב שמכיר את עולם הערכים שלהם. ומכל מקום כיוון שהוא אינו מכיר אותם, תשובתו לא תוכל להיות שלימה, הואיל ויקשה עליו להעריך אם הם מגזימים או מפחיתים במשקל הקשיים או האתגרים העומדים לפניהם.

עד 9 חודשים - שנה מותר למנוע הריון לצורך בריאות האישה והוולד באמצעות גלולות או התקן תוך רחמי, 

ועוד שני אמצעים ישנם, שהם פחות יעילים למניעת היריון, וגם פחות טובים מבחינה הלכתית: א) קצף או נרות קוטלי זרע. ב) דיאפרגמה . ובהם ההיתר בדיעבד, וכדי להשתמש בהם, צריך שסיבת המניעה תהיה יותר חזקה .

ואשרי האשה שזוכה למנוע היריון על ידי ההנקה, שבכך היא נפטרת מכל תופעות הלוואי והחששות שמלווים את אמצעי המניעה השונים.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

בעבר רוב הנשים נהגו להניק כשנתיים, וכמעט תמיד ההנקה היתה מונעת את תהליך הביוץ ומחזור הווסתות, וממילא לא יכלו להיכנס להריון בכל משך ההנקה. כך באופן טבעי נוצר הפרש של כשנתיים בין הלידה לתחילת ההיריון הבא. כיום המציאות השתנתה בשני פנים: האחד, משך ההנקה הממוצע התקצר כחצי שנה. כמה סיבות לכך ומהן: יציאתן של נשים רבות לעבודה, המתח המוגבר המלווה את חיינו ופיתוח תחליפי מזון סבירים לחלב אם. השני, אצל נשים רבות גם הנקה מלאה לא מבטלת את תהליך הביוץ והווסתות, וממילא גם במשך ההנקה הן יכולות להיכנס להיריון.

נמצא איפה שאם בני הזוג יקיימו את מצוות עונתם, תמידים כסדרם, נשים רבות יכנסו להריון חודשים ספורים לאחר הלידה, כאשר אצל נשים שאינן מניקות או מיניקות באופן חלקי הסיכוי לכך גדול יותר. השאלה האם מותר להשתמש באמצעי מניעה כדי לקיים את מצוות עונה בלא להתחיל היריון נוסף בשנה הסמוכה ללידה?

יש רבנים שנוטים להחמיר שלא למנוע היריון בלא צורך גדול שנובע מחולשה יתירה או עצבנות קשה, מפני שלדעתם על פי מצוות פרו ורבו ראוי ללדת כמה שיותר ילדים ולא למנוע היריון. אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים שסוברים שבשעת הצורך מותר למנוע היריון באמצעים הכשרים על פי ההלכה (כמבואר בהלכות יז-יט). וכיוון שהניסיון מראה, שמצד בריאות הגוף והנפש, רצוי לרוב הנשים לעשות הפסקה של כתשעה חודשים עד שנה בין הלידה להיריון הבא, מותר לכתחילה לכל הנשים להשתמש לצורך זה באמצעי מניעה. בשעת הצורך, על פי הוראת רופא ירא שמיים, גם לאחר הפלה אפשר למנוע היריון למספר חודשים.[1]

יש נשים, שמצד מצבם הגופני או הנפשי, נזקקות להפסקה של יותר משנה לאחר הלידה, ואזי מותר להן למנוע היריון עד למשך שנתיים, למרות שעוד לא קיימו את מצוות פרו ורבו בבן ובת.

אבל לצורך לימודים, עבודה או מפני קשיים כלכליים וכיוצא בזה, לדעת רוב הפוסקים אסור לבני זוג שעדיין לא קיימו את מצוות פרו ורבו למנוע היריון ליותר משנה. ויש מקילים בזה עד שנתיים, והרוצים להקל, יש להם על מה לסמוך.12 אבל מעבר לשנתיים, אסור להקל לפני קיום חובת המצווה.

ואין האשה יכולה לטעון, שהואיל והיא עצמה אינה חייבת במצוות פרו ורבו, מותר לה למנוע היריון בלא הגבלה, מפני שלאחר שנתקבלה תקנת רבנו גרשום שאסור לאיש לישא שתי נשים, ואסור לאיש לגרש את אשתו בעל כורחה, נעשה האיש תלוי לגמרי באשתו בקיום חובת המצווה, ובהסכמת האשה להינשא, הסכימה להיות שותפה בקיום חובת המצווה (חת"ס אה"ע כ).

אמנם בשעת הדחק, כאשר האשה סובלת ממחלה, גופנית או נפשית, שהטיפול בה דורש מניעת היריון, מותר למי שעדיין לא קיים מצוות פרו ורבו מהתורה בבן ובת, למנוע היריון למשך יותר משנתיים לאחר הלידה. והיתר זה צריך להישקל בכובד ראש לאחר קבלת חוות דעת מרופא ירא שמיים.[1]

דרכי המניעה

הלכה היא שאסור להשחית זרע לבטלה, ועל כן גם כאשר מותר למנוע היריון, אסור לעשות זאת באופן שמקיימים את החיבור ולקראת יציאת הזרע האיש פורש וזורה את זרעו בחוץ (לעיל ד, א). וכן אסור לקיים את החיבור עם קונדום, שהוא מעטה גומי שמכסה את אברו של האיש, מפני שגם באופן זה האיש זורה את זרעו אל תוך הגומי לבטלה.

אבל מותר למנוע היריון על ידי פעולה עקיפה. שתי דרכים עיקריות לכך: א) גלולות. ב) 'התקן תוך רחמי'.

שני אמצעים אלו נחשבים כיעילים ביותר למניעת היריון, וכטובים ביותר מבחינה הלכתית, מפני שמניעת ההיריון מתבצעת בגוף האשה ובדרך עקיפה שאין בה שום מגע עם הזרע. ולכן כאשר מותר למנוע היריון, מותר לכל הדעות להשתמש באמצעים אלו (כמבואר בהלכה יח).

עוד שני אמצעים ישנם, שהם פחות יעילים למניעת היריון, וגם פחות טובים מבחינה הלכתית: א) קצף או נרות קוטלי זרע. ב) דיאפרגמה (דרכי מניעתם מבוארים בהלכה יט).

כל מה שנתבאר בהלכות הקודמות, שמותר למנוע היריון לכתחילה, הוא כאשר המניעה היא בגלולות או התקן. אבל בדיאפרגמה או קוטל זרע ההיתר בדיעבד, וכדי להשתמש בהם, צריך שסיבת המניעה תהיה יותר חזקה (כמבואר בהלכה יט).[1]

ואשרי האשה שזוכה למנוע היריון על ידי ההנקה, שבכך היא נפטרת מכל תופעות הלוואי והחששות שמלווים את אמצעי המניעה השונים.[2]



[1]. ביבמות סה, ב, מסופר על אשתו של ר' חייא, שסבלה מצער הלידה, ואחר שהיו לה שני בנים ושתי בנות, קבלה היתר לשתות כוס של עקרין שעשה אותה עקרה לתמיד. וכן נפסק בשו"ע אה"ע ה, יב. יש אומרים שההיתר לכך הוא רק כאשר הלידות מצערות אותה מאוד (ב"ח ה, ט; יש"ש יבמות ו, מד; ערוה"ש ה, כד). ויש אומרים שההיתר הוא גם בלא צער גדול (ב"ש ה, יד; ח"מ ו; ט"ז ז; ברכ"י יד). אבל בלא שום סיבה פשוט שאסור, משום בל תשחית של כוח ההולדה שבגופה. לאחר קבלת חרם דרבנו גרשום, לפיו אסור לאיש לשאת שתי נשים, ואסור לו לגרש את אשתו בעל כרחה, בעת חתונתה האשה מסכימה להשתתף עם בעלה במצווה, וממילא ההחלטה על מניעת היריון וקל וחומר עיקור צריכה להיות בהסכמת שניהם. וכ"כ חת"ס אה"ע כ, והובא בפת"ש ה, יא. ומכל מקום גם אם האשה שתתה את הכוס בלא היתר, מצוות עונה נותרה לגביהם בעינה.

בכל אופן למדנו מכך, שכאשר מניעת ההיריון נעשית בגרמא, בתוך גוף האשה, כשאין דבר שחוצץ בין הזרע לרחם, אין חשש של השחתת זרע בעת התשמיש. ולכן מניעת ההיריון בגלולות (הורמונים) או התקן תוך רחמי, אין בה חשש של איסור השחתת זרע, וכל הדיון הוא רק האם הדבר מותר מצד ביטול מצוות פרו ורבו.

אולם נחלקו הפוסקים ביחס למניעת היריון על ידי חסימת הזרע מכניסה לרחם בדיאפרגמה או על ידי קוטל זרע, ואף שדעת רוב הפוסקים להקל, לכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים, ולכן השימוש בהם הוא בדיעבד, כמבואר להלן בהלכה יט והערה 19.

על ידי קונדום, מוסכם להלכה שאסור למנוע היריון, ועיין להלן ו, ד, לגבי חולה איידס.

[2]. לכן טוב להמליץ לאשה שאינה חוששת להיכנס להיריון חודשים ספורים מהלידה, שבמשך הזמן שהיא מניקה לא תשתמש באמצעי מניעה, ואם לא יהיו לה וסתות ולא תיכנס להיריון, תדע שההנקה מונעת אצלה היריון, וכך גם לאחר הלידות הבאות תוכל ליצור הפסקה על ידי הנקה בלא צורך להשתמש בגלולות הורמונאליות או התקן. ומכל מקום מי שחוששת להיכנס להיריון במשך ההנקה, רשאית לכתחילה להשתמש באמצעי מניעה כדי ליצור הפסקה של תשעה חודשים עד שנה.

עוד אפשר להציע לה שתשתמש בנרות קוטלי זרע עד להופעת הווסת הראשונה. ואף שלמדנו שאמצעי מניעה זו הוא בדיעבד, כאן שכפי הנראה עצם ההנקה מונעת את ההיריון, נמצא שהנרות לא שינו דבר, ועל כן מותר להשתמש בהם לכתחילה. ואם תראה שכל זמן שהיא מניקה אינה רואה וסת, תוכל בלידה הבאה שלא להשתמש בשום אמצעי מניעה כל עוד היא מיניקה.


[1]. אמנם בשו"ת בני בנים א, ל, התיר לצורך גידול התינוק למנוע היריון ארבע שנים, והראיה מכתובות ס, א, שמותר לאשה להניק ארבע שנים. ויש לדחות, שרק כאשר המניעה היא בדרך טבעית, על ידי הטיפול בתינוק, מותר, שהעוסק במצווה פטור מהמצווה. אבל בדרך מלאכותית אסור, מפני חובת המצווה. וכשם שקבעו חכמים שחובה להינשא עד גיל עשרים כדי לקיים את חובת המצווה, וכל העובר זמן זה נחשב עבריין (קידושין כט, ב), כך יש זמן טבעי למניעת היריון, שהוא לכל היותר שנתיים, והעובר אותו נחשב עבריין. וכך מקובל להורות.



 סוגיה זו לא הוגדרה בספרי הפוסקים, אלא מצינו תשובות רבות לאנשים שונים במצבים שונים. הסיבה העיקרית לכך, מפני שהיא סוגיה שהתחדשה בדורות האחרונים, כאשר בעקבות פיתוח הרפואה ושיפור תנאי החיים והמזון, האשה הממוצעת יכולה ללדת הרבה יותר ילדים מאשר בעבר. כפי הנראה שפע המזון המגוון שעומד לרשותנו, הוא שהעניק לאשה כוח להניק ולבייץ כאחד. בנוסף לכך, לדעת רבים, הואיל והנושא מורכב מאוד, יש לשאול בזה חכם, וממילא אין לכתוב בזה הגדרות כוללות (כמבואר בהלכה כ). עוד צריך לציין שתשובות רבות נכתבו על אמצעי מניעה דחוקים, ולא על גלולות והתקן שדומים לכוס של עיקרים, עיין להלן בהלכה יז. בכל אופן, מכלל התשובות מצינו שלוש שיטות עיקריות. המחמירים סוברים שאין למנוע היריון בלא צורך גדול, ורק באופן טבעי על ידי הנקה מותר למנוע היריון, אבל באופן אחר, גם לאחר לידה אין למנוע היריון זולת במקרים מיוחדים של חולי גופני או מצב נפשי רעוע (שבט הלוי ג, קעז; משנה הלכות ה, רי). מנגד, יש מתירים תמיד למנוע היריון למשך שנתיים, גם לפני קיום מצוות פרו ורבו, מפני שכך הוא הטבע הבסיסי, וכך היה בפועל במשך כל הדורות שנהגו להניק שנתיים (נידה ט, א), ובתוך כך גם מנעו היריון (שיח נחום צד; בני בנים א, ל). והדרך המרכזית היא, שלצורך חשוב של התאוששות האשה מהלידה והטיפול בתינוק, מותר לכתחילה למנוע היריון למשך תשעה חודשים עד שנה. ואף אשה שאינה חשה בצורך זה, יכולה לכתחילה למנוע היריון, כי הניסיון מצביע על הצורך שבדבר. ובמצבים מיוחדים של חולשה גופנית או נפשית גדולה, מקילים עד שנתיים. וכמדומה שכך מקובל להורות על ידי רוב הרבנים (עיין נשמת אברהם אה"ע ה, טז, 1).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום לרב אשתי ילדה ב"ה בת. זו הלידה הראשונה ובע"ה נצפה לבאות. האם ניתן להשתמש בתקופה הקרובה באמצעי מניעה ואיזה מהם מומלץ, כדי שאשתי תוכל להתחזק לפני ההריון הבא ? יש לציין שאשתי כרגע מניקה. תודה לרב.

שלום,

מזל טוב!

מותר לכם למנוע הריון לתקופה של כתשעה חודשים עד שנה אחר הלידה כדי להתחזק לקראת ההריון הבא.

האמצעי הכשר לכתחילה הוא גלולות למניעת הריון, אמנם בזמן ההנקה יש ליטול גלולות מסוג אחר. אשתך צריכה להתייעץ אם רופא/ת הנשים שלה.

עצה טובה: עשרות אחוזים של נשים יכולות למנוע הריון על ידי הנקה, בודאי חצי שנה אחר הלידה, ולפעמים עד שנה או יותר. מכיוון שזו הלידה הראשונה ואתם לא יודעים אם ההנקה מונעת ביוץ, כדאי לנסות להניק הנקה מלאה בלי להשתמש בשום אמצעי מניעה אחר. הנקה היא המניעה הכי בריאה לאשה מבחינה גופנית, וכמובן היא הכי כשרה מבחינה הלכתית. אשה שיכולה להניק תקופה ארוכה אחר הלידה וכך להרחיק בין הלידות באופן טבעי, זכתה במתנת שמיים של ממש.

כמובן שיש 'סיכון' שאשתך תיכנס להריון צמוד מדי ללידה הראשונה אבל שווה לקחת את ה'סיכון' כדי לדעת אם זכיתם במתנת שמיים זו. ואם אשתך תיכנס להריון במהירות, זו מתנת שמיים לא פחות גדולה.

בברכה,

מאור קיים

ר"מ בישיבת הר-ברכה

 

מחבר התשובה: הרב מאור קיים

אני אשכנזי ורציתי לשאול האם זה כשר לפסח לאכול מצה מטוגנת עם ביצה (חביתת מצה)

שלום

זה תלוי במנהג - ואתה צריך לנהוג כמנהג בני משפחתך

ולהלן הרחבה ומספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/04-08-02/

יש שנהגו להחמיר שלא להשרות את המצות במים, שמא מעט מן הקמח שבבצק לא נילוש כראוי ונשאר בתוך המצה בלא שנאפה, וכשישרו את המצה במים אותו קמח יחמיץ. וכן חששו שמא נדבק מעט קמח על המצה אחר האפיה, וכשישרו את המצה במים יחמיץ. ולגבי קמח מצה ישנו טעם נוסף לחומרה, שמא עמי הארץ יחליפו בין קמח מצה לקמח רגיל ויבואו לידי איסור חמץ בפסח. וכן נהגו החסידים תלמידי הבעל שם טוב, להחמיר על עצמם שלא לאכול מצה שרויה.

אבל להלכה דעת הפוסקים רובם ככולם שאין צריך להחמיר בזה, מפני שמן הסתם הלישה נעשתה היטב ולא נותר קמח שלא נילוש ונאפה היטב. וכן נוהגים הספרדים והאשכנזים שאינם חסידים. וגם מיוצאי משפחות חסידיות יש שמקילים כיום, מפני  שלפי המנהג הרווח לאפות מצות דקות, אין יותר חשש שמא נותר בתוך המצה קמח שלא נאפה כראוי. וכן אין לחוש שמא נדבק על המצות קמח, כי מקפידים שמקום הקמח יופרד ממקום המצות שיוצאות מהתנור. וכתב בעל המשנה ברורה (תנח, ד): שאף שמצד הדין אין לחוש לזה ומותר לאכול מצה שרויה, מכל מקום אין לזלזל באותם אנשי מעשה שנוהגים בחומרה זו.

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום וברכה לכבוד הרב, שאלה לגבי הכשרת התנור בפסח עצמו האם מותר? כאשר אין חמץ שניכר בעין כלל. וכן לגבי המוצא חמץ בפסח עצמו, ברשותו, האם חייב ביעור גם על פחות מכזית? תודה ופסח כשר ושמח!

שלום

א. למנהג השו"ע  אפשר למנהג אשכנז אי אפשר.

ב. צריך לבער - שמא יאכלנו ואיסורו בכ"ש.

ולרמ"א (תמז, י) נותן טעם לפגם אוסר בפסח בכלשהו, לכן אין דרך להגעיל כלים בפסח, ורק בליבון ששורף את הטעם אפשר להכשיר כלים בפסח. אבל רוב התנורים לא מגיעים לליבון חמור אלא לליבון קל וכתב במשבצות זהב (או"ח תנב, ד) והנה ליבון "קל" [המוזכר בסימן תנ"א סעיף ד ] דהוה כהגעלה ועדיף מיניה, מכל מקום אין שורף בפנים כי אם מפליט, י"ל דאסור בפסח אם בלע הטרפי"ד חמץ ע"י משקה או בחול המועד, דאפשר דחוזר ובולע, ואינו בן יומו לא מהני בפסח לדידן.

בדרך כלל המוצא חמץ בפסח כבר ביטלו לפני הפסח, וכל איסורו מדברי חכמים, ומ"מ יבערנו כמו שמבערים חמץ שלא בוטל, שכבר למדנו שתיקנו חכמים שבנוסף לביטול נבער את החמץ בפועל. וכ"כ בשועה"ר תלה, ד, שאם לא ביער בפועל עובר בבל יראה ובל ימצא דרבנן,

 

ולהרחבה ראה בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/04-05-06/

מחבר התשובה: הרב אייל משה

כבוד הרב, האם בת ספרדיה יכולה לנהוג על פי פסיקת המשנה ברורה וללכת עם חצאית עד מתחת לברך, בלי גרביים? תודה רבה.

שלום.
לדעת רוב הפוסקים צריך לכסות את כל הרגל עד לקרסול, בחצאית או בגרב ארוכה והמקלות לכסות רק עד אחרי הברך סומכות על מיעוט הפוסקים.

ספרדייה הנוהגת כדברי המשנה ברורה נחשבת כמקלה בדבר שראוי להחמיר בו כדי שלא להיסחף אחרי התרבות המערבית-חילונית והעושה כן בע"ה תזכה להקים משפחה

מפוארת -  ומכל מקום גם מי שמקלה אינה נחשבת כעוברת על ההלכה . ובלבד שהשימלה תגיע מעבר לברך , באופן שבכל מצב היא תישאר מכוסה .

ולהלן הרחבה ומקור התשובה לשאלתך מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=506&id=1830&q=
בברכה אייל משה
נאמר בגמרא מסכת ברכות דף כד. " שוק באישה ערוווה" לדעת רוב הפוסקים שוק הוא החלק שבין הברך לקרסול וממילא מובן שצריך לכסות את כל הרגל עד לקרסול .
אלא שמהברך עד לקרסול אין חיוב ללבוש דווקא שימלה
אלא די שהשימלה תגיע עד לאחר הברך, ולמטה מזה יושלם ע"י גרביים או גרביון .
אומנם לדעת אחד מגדולי הפוסקים האחרונים (משנה ברורה או"ח סי´ ע"ה סעיף ב ) השוק הוא החלק העליון שברגל(מה שנקרא בימינו ירך) ומימלא לשיטתו אין חיוב לכסות את החלק שמתחת לברך עד לקרסול. ולמרות שדעתו דעת מיעוט , הואיל ופסקיו התקבלו בישראל, ורבות נוהגות כמותו לכן כל הנוהגות כדבריו בודאי שאינן עוברות על ההלכה . ובלבד שהשימלה תגיע מעבר לברך , באופן שבכל מצב היא תישאר מכוסה .

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום הרב, מי קורא בשם התינוק בטקס ברית המילה (המוהל, האב, הסנדק, מישהו אחר) איזה תפקידים יש חוץ מתפקיד הסנדק ו"הזוג נצעיר"? תודה מראש, תמיר

שלום

מי שהוזמן לומר את ברכות המילה על היין,  הוא זה שמכריז את שם הילד ומברך אותו.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א וראה עוד בספר באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/09-07-11/

הכיבוד החשוב ביותר הוא -  'הסנדקאות'. הסנדק הוא זה שהילד מונח עליו בשעת הברית, ומתפקידו גם לעזור למוהל. בסנדקאות מכבדים בדרך כלל, את הסבא או תלמיד חכם. וכן רבים נוהגים, שאב אחד לא מכבד את אותו אדם לשמש פעמיים כסנדק של בניו (רמ"א יו"ד רסה, יא, ברכ"י שם). הטעם לכך, מפני שמקובל שמי שזוכה להיות סנדק, מתברך בעושר או בברכות אחרות, ואין ראוי וצודק שהאב יעניק זכות מיוחדת זו לאדם אחד פעמיים. ובמקצת מקומות נהגו שלא להימנע מלכבד אדם אחד להיות סנדק אצל שני ילדיהם (ונו"ב קמא יו"ד פו, יחו"ד ג, עז).

לאחר הסנדק מבחינת החשיבות, ישנם שלושה כיבודים הדומים בחשיבותם, ואמנה אותם לפי סדר הברית: הראשון הוא המכובד בכסא של אליהו, כלומר זה שמניח את הילד על כסא של אליהו לפני הברית. לאחר הברית יש לכבד עוד שני אנשים, האחד בברכות, הוא אשר אומר את ברכות המילה על היין, ומכריז את שם הילד ומברך אותו, והשני מכובד בעמידה לברכות, דהיינו בהחזקת התינוק בעת אמירת הברכות. כאמור, מבחינת החשיבות, אין הבדל משמעותי בין שלושת הכיבודים הללו, ולשלושתם תפקידים מרכזיים בברית, ולכל אחד מהם מעלה מיוחדת. ורגילים לכבד בברכות תלמיד חכם או חזן שיודע לומר יפה ובכוונה את הברכות.

עוד לפני הברית ישנו כיבוד חשוב, אשר נותנים אותו לזוג, בעל ואשה, והוא המכונה 'קוואטר'.[2] קוואטר הוא המביא את הילד אל הברית. האשה לוקחת אותו מהאם ומוסרת לבעלה, והוא מכניסו לאולם הברית. יש שנוהגים לכבד בתפקיד קוואטר זוג שעדיין לא נתברך בילדים, כדי שבזכות מצווה זו יזכה להיפקד בבנים. כאשר רוצים לכבד זוג שעדיין לא התברך בילדים, יש לפנות אליהם ברגישות רבה, מפני שפעמים הם מתביישים ונפגעים מכיבוד זה.

כאשר רוצים לכבד אנשים נוספים בברית, מכבדים אדם נוסף שייקח את התינוק מכסא של אליהו וייתנו לסנדק. ואם צריך לכבד עוד אנשים נוהגים למסור את התינוק בין המכובדים עד שמביאים אותו לסנדק.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

לכבוד הרב מעניין אותי מאוד הנושא של שמירת שבת אני דתיה לכול דבר אך מאז שהורי התגרשו אבי הלך בדרך לא טובה הוא בחר להיות חילוני ובגלל שאני עוד לא בגירה לפי החוק אני חייבת ללכת אילו גם בשבת עשיתי הסכם עים אבי וביקשתי ממנו " אבא עם אני מביאה לך הסבר למה אסור לחלל שבת אני יכולה לא לבוא אליך" והוא הסכים אז נכנסתי אל האתר שלך ורשמתי לך את זה ואני מקווה שתחזיר לי תשובה בהקדם ושאני אוכל למנוע את חילול השבת בתודה ליאור.

שלום

זו אכן מציאות לא נעימה, אבל יש כאלו מצבים בחיים וגם איתם צריך לדעת להתמודד.

ההדרכה של חכמים היא שיקבל אדם על עצמו עול מלכות שמיים ורק אחר כך עול מצוות זאת אומרת שלפני שדנים על טעמה של מצווה מסוימת צריך שהאדם יאמין במסורת ישראל ועיקרי האמונה.  ולכן יותר מועיל לענ"ד שתקבעו לעצמכם זמן בשבת ללימוד משותף של התנ"ך ומתוך כך יהיה קל יותר לדון במצוות השבת וענייני אמונה.

עד אז כדאי שתקבעו לעצמכם כללים שיאפשרו לכם שהות משותפת בשבת ע"פ ההלכה. לצורך כל תוכלו להיעזר  בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבת הר ברכה ושם תוכלי לקרוא גם הסברים לגבי  עצם מצוות השבת.

http://ph.yhb.org.il/01-01-01/

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

האם מותר להסתפר בראש חודש אייר שיוצא כמו השנה ביום רביעי? תודה.

שלום

בראש חודש אייר, לדעת כמה פוסקים מותר להסתפר, מפני שהוא כיום טוב ואין חלים בו מנהגי אבלות. אבל למעשה המנהג שלא להסתפר בראש חודש אייר, וכן נפסק ב'שולחן-ערוך' (תצג, ג).

ולהרחבה ומקור התשובה ראה בספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/05-03-12/

בברכה אייל משה

מחבר התשובה: הרב אייל משה

בס"ד שלום! רציתי לבקש שהרב אליעזר מלמד בבקשה יוציא לאור לפניני הלכה את הלכות השבת אבידה. אפשרי? תודה רבה

שלום

בע"ה .

כרגע הרב עוסק בהלכות אישות ומשפחה .

לאחר מכן כנראה יעסוק בענייני כשרות.

ובע"ה בעתיד גם בהלכות השבת אבידה.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום הרב אני בן 27 נשוי + 3 ברוך השם עד עכשיו היית אברך בכולל ועכשיו שמעתי שיש פרוייקט חדש של המשטרה מאמינים במשטרה כדי שהציבור הדתי יתגייס למשטרה לפי ההלכה רציתי לדעת האם כדאי להכנס למקום כזה או עדיף שלא להכנס כיוון שיש הרבה תקלות במשטרה?!?

שלום

איני מכיר את התכנית .

באופן עקרוני המשטרה צריכה להעמיד רבנים שיבדקו את כל מערך הפעילות המשטרתית, ויחד עם המפקדים יקבעו מה הכרחי לביצוע בשבת ומה אינו הכרחי. וכן יקבעו נהלים מיוחדים לשבת כדי למעט באיסורים, שבכל מה שאפשר לשנות - יוכלו השוטרים לשנות.  אין לחפש דרך להפעיל את המשטרה על ידי גויים וחילוניים, שכן אנו מחויבים כלפי כל ישראל, גם חילוניים. ועוד, שהרבה פרקו עול כי סברו שאין אפשרות לקיים מדינה על פי התורה, ולכן חובה עלינו למצוא דרך שדתיים יוכלו לעבוד כשוטרים על פי ההלכה, וככל שיהיו יותר שוטרים דתיים כך ייטב יותר למדינה, שהם מודעים יותר לערך האדם ויתנהגו בצדק ויושר.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=15255&cat=529
בברכה אייל משה

- פעילות משטרה בשבת
כולם מסכימים שעל השוטרים לחלל שבת לצורך הצלת נפשות, שאם נמצא חפץ חשוד או שנתגלתה תנועה חשודה של אנשים מסוכנים, צריך להזעיק את המשטרה. וכן כאשר מתעוררת קטטה קשה שעלולה להתגלגל לשפיכות דמים, צריך לקרוא למשטרה. וכן כאשר גנבים פורצים לבית ויש חשש שיפגעו בדיירים, יש להזעיק את המשטרה. אבל במצב שאין נשקפת סכנה לחיי אדם, לדעת כמה פוסקים, אסור לשוטרים לחלל שבת במלאכות שאסורות מהתורה. למשל, אם פרצו גנבים לדירה וברחו, כיוון שכבר לא נשקפת מהם סכנה, אסור להזמין משטרה. ואפילו אם הגנבים עדיין בדירה, אם הדיירים אינם בביתם, כך שאין נשקפת להם סכנה, אסור להזעיק את המשטרה. וכן כאשר גנבים פורצים לחנויות ובנקים, אסור להזעיק את המשטרה. וכן אסור לשוטרים לכתוב דין וחשבון על אירוע של גניבה, ואסור לקחת טביעת אצבעות מגנב שנתפש, וכן אסור להסיע גנב לתחנת המשטרה בשבת (שש"כ מא, כד-כה; ילקוט יוסף שכט, כ-כז).
אולם כמה מגדולי הרבנים כתבו, שמותר להזעיק שוטרים כדי למנוע גניבות ונזקי רכוש, ומותר לשוטרים לנסוע אל מקום האירוע, מפני שאם לא יטפלו בגנבות ונזקי רכוש בשבת, תגבר הפשיעה מאוד, ויגיעו הדברים לפגיעה בחיי אדם. אלא שהתלבטו אם מותר לשוטרים לחזור בנסיעה ממקום האירוע, וכן אם מותר לבצע סיורים שוטפים בניידות משטרה, ויש מהם שנטו להתיר זאת על ידי נהגים גוים (היכל יצחק או"ח לב; ישכיל עבדי ה או"ח מד; ציץ אליעזר ד, ד).
ומורנו ורבנו הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני יז) התיר לניידות השוטרים לסייר עם נהג יהודי, וגם לחזור מהאירוע ולהסיע גנבים שנתפסו עם נהג יהודי. כי אם נניח מעט לפושעים בשבת, או שנקשה על השוטרים למלא את תפקידם, עד שאולי יתפטרו או יתרשלו במילוי תפקידם, תגבר הפשיעה עד לסכנת נפשות. ולכן מותר לעשות כל מה שנצרך למניעת הפשיעה בשבת. וכן למדנו שהתירו חכמים ליוצאים להציל לחזור למקומם, למרות שהם צריכים לטלטל את הנשק שלהם ברשות הרבים, מפני שאם נאסור עליהם לחזור, יש לחשוש שבעתיד יתרשלו מלצאת להציל (לעיל הלכה י). וכן אמרו חכמים, שכאשר צריך לטפל בחולה מסוכן, גם אם יש שם גוי, עדיף שיהודי יעשה את כל המלאכות הנדרשות להצלתו, מפני שאם יבקשו מהגוי לעסוק בהצלתו, יתכן שבעתיד כשיצטרכו לטפל בחולה מסוכן ולא יהיה שם גוי, יחששו לחלל שבת כדי להצילו (לעיל הלכה ד). וכן לגבי עבודת המשטרה, אם ביום השבת תוגבל פעולתה בתפישת גנבים ומניעת פשעים, הדבר יעלה לבסוף בחיי אדם. ויש להוסיף, שכיום, חלק מהפשיעה קשור לפעילות טרור, ולכן המאבק נגד גנבים הוא במידה רבה גם מאבק נגד מחבלים, שכרוך באופן ישיר בהצלת חיים.
אבל לכל הדעות אסור להזמין משטרה כדי שימלאו דו"ח שנועד לצורך כספי, כדי לתבוע את חברת הביטוח וכדומה. וכן אסור להזעיק משטרה כדי לטפל בשכנים שמרעישים בלילה.
והמשטרה צריכה להעמיד רבנים שיבדקו את כל מערך הפעילות המשטרתית, ויחד עם המפקדים יקבעו מה הכרחי לביצוע בשבת ומה אינו הכרחי. וכן יקבעו נהלים מיוחדים לשבת כדי למעט באיסורים, שבכל מה שאפשר לשנות - יוכלו השוטרים לשנות. וכן יקבעו נוהל, שאם יש במשמר שוטר גוי, מוטב שהוא יהיה הנהג והוא יכתוב את הדו"חות. וכן ידאגו לספק לכל השוטרים ´עט שבת´ שאיסור הכתיבה בו מדברי חכמים (לעיל יח, ב. )

פירוט ומקורות
בשנותיה הראשונות של המדינה, פנה הרב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג זצ"ל למספר רבנים שהיו לו כתלמידים חברים בבקשה שיחוו את דעתם ביחס לפעילות המשטרה בשבת. וכתב בתחילה את דעתו, ודבריו נדפסו בשו"ת היכל יצחק או"ח לב, ובספר התורה והמדינה כרך ז, ובהוצאת צומת בח"ג.
וראשית דבריו בדיווח שנמסר לו מאישיות מוסמכת, כי מעשי הפשע מגיעים מעת לעת לשימוש בנשק, ואף מריבה רגילה עלולה להתלקח לשפיכות דמים. ודווקא ביום השבת, שהוא יום חופשי מעבודה, מתרבות הקטטות יותר. והתערבות מהירה של המשטרה מונעת שפיכות דמים ומקרי רצח, ולסיורי הניידות חלק רב בזה, ולעומת זאת צמצום מספר הניידות המסיירות, יגביר את הפשיעה בשבת. וכן חשוב להודיע למשטרה בטלפון על כל אירוע, שעל ידי כך ניתן להזעיק את הניידות למקום האירוע. ויש צורך לכתוב דו"ח ולקבל טביעת אצבעות מיד עם התרחשות המעשה, כי בלא זה בית המשפט לא יוכל להעניש את הפושע. וחסינות לעבריין מהעמדתו לדין תשפיע על ריבוי הפשיעה. ופעמים שיש מקרים שנראים בתחילתם כלא רציניים ובסיומם מתרחש רצח. ע"כ תיאור המצב.
טז, ב - דעת הרב הרצוג
לפיכך הסכים הרב הרצוג, שכאשר מתפתח ריב רציני בין אנשים, או כאשר אנשים חשודים כגנבים מסתובבים בשטח, צריכים להזעיק את המשטרה, והשוטרים צריכים לנסוע למקום האירוע. אבל לחזור משם אין היתר, שכן במידה ויהיה צורך להזעיקם, יוכלו לקרוא להם בקשר. ולא התיר סיורי ניידות בשבת, כי אפשר לעשות זאת ברגל או באופניים. והאריך לדון באפשרות לנסוע על ידי שניים שעשאוה. אבל נראה שזו הצעה לא מעשית, וכפי שהשיבו לו בישכיל עבדי ה, מד, וציץ אליעזר ד, ד. הרי שבפועל התיר הרב הרצוג לבצע סיורים ברגל או באופניים.
ולגבי כתיבת דו"ח, למרות שחשוב להעמיד את הפושעים למשפט כדי למנוע עבריינות בעתיד, כתב שקשה לדחות מסיבה זו איסור תורה, אבל אפשר להקל לכתוב בשינוי, בשמאל וכתב משיטא.
עוד הסתפק במקרה שהמשטרה קבלה "ידיעה שהפשע כבר בוצע אלא שתפסו את הגנב ומזמינים את המשטרה שתבא לאסרו, הרי בנדון זה, אין כבר שאלת הצלת נפשות ברגע זה, אלא ענין של בירור משפטי, והרי אין זה בדין שידחה את השבת. אלא שיש כאן חישוב אחר... כי אז תתרבנה הגנבות דוקא ביום שבת קודש, וכבר הוזכר שגנבות בימים אלו בכללן גם רציחה". ולא הכריע, כי מצד אחד יוכלו לנסוע באופניים, ומאידך זה יגרום לעיכוב גדול. ומצד אחד אולי הוא ספק פיקוח נפש לעתיד, ומצד שני, אין כאן סכנה בהווה. "ובכלל קשה להחליט על היתר מטעם חשש פקוח נפש, שהרי ודאי יש איזה גבול גם לחשש פקו"נ..." ולגבי מאסר הגנב שנתפס, הסיק שאם הוא בריחוק מקום אין להסיעו למעצר אלא צריך להחזיקו עצור באותו מקום.
טז, ג - ביסוד הדברים
וביסוד הדברים כתב הרב הרצוג שבעניין זה גדר פיקוח נפש מתרחב, שכן מצינו שאמרו חכמים במשנה עירובין (מד, ב): "כל היוצאים להציל חוזרים למקומם". ובגמרא שם מה, א: "אמר רב יהודה אמר רב: שחוזרין בכלי זיין למקומן". ומשמע שההיתר הוא אפילו ברשות הרבים. וכתב הרמב"ם (שבת ב, כג): "כדי שלא להכשילן לעתיד לבא". ותמה על טעמו, שלא נזכר בגמרא, ומדוע לא הזכיר את הטעם המובא בגמרא, שחוזרים עם כלי הנשק כדי שלא יתקפו אותם האויבים. והוסיף שלכאורה הדין תלוי בשאלה אם שבת הותר לגבי פיקוח נפש או רק דחויה, ולרמב"ם הותרה, כשם שעדות קידוש החודש הותרה בשבת, ולכן התירו לעדים לחלל שבת באיסור דאורייתא, גם כאשר הירח נראה בעליל וברור שאין צורך בעדותם (משנה ר"ה כא, ב). (והרב ישראלי העיר שלדעת הרמב"ם שבת דחויה אצל פיקוח נפש. וכך מקובל לומר, וכפי שכתב הפמ"ג שכח א"א ט). והמשיך הרב הרצוג לומר שיש חילוק בין שוטרים ליוצאים להציל, כי היוצאים להציל יוצאים בהתנדבות והם מתייראים מהאויבים, ואולי רק להם הקילו כדי שלא יתרשלו לעתיד, אבל לשוטרים שעובדים בשכר ואינם מתייראים מאויבים אולי אין להקל לחזור אפילו ברגל.
טז, ד - הרב עובדיה הדאיה
הרב עובדיה הדאיה זצ"ל (ישכיל עבדי ח"ה או"ח מד), התיר לניידות גם לסייר במקומות שמועדים לקטטות. וכן כאשר נסעו לתפוש גנב או להפריד בין הניצים בקטטה, התיר להם לחזור בנסיעה אלפיים אמה, שאם לא כן נמצאת מכשילם לעתיד. ואין לומר שהואיל והם מקבלים משכורת ואינם מפחדים, עליהם להשאר במקום האירוע, שכן "יש לחוש שאף אחד מישראל לא יסכים להיות שוטר, ואז יהיו מוכרחים לקבל שוטרים שאינם מבני ברית, שהם לשיכים בעינינו ולצנינים בצידנו". ואם יש צורך בעוד סיורים, ממילא עליהם להמשיך בסיורים גם יותר מאלפיים אמה. וכתב שיש להשתדל מאוד שהנהג יהיה גוי, שכן ממילא יש גוים במשטרה. (ולגבי כתיבת רפורטים הציע שיכינו פתקאות כפי שנוהגים בבתי הכנסת. וצריך עיון אם היה מציע זאת כיום, שפעילות המשטרה התרחבה מאוד, ונראה שאין בזה פתרון למכלול צרכי הכתיבה, וליכולת להעמיד את הפושעים למשפט).
טז, ה - הרב ולדינברג
הרב אליעזר ולדינברג (ציץ אליעזר ד, ד), הסכים בעקרון עם דברי הרב הרצוג, ולגבי מה שהתיר להשתמש בטלפון, הציע לנתק את הנורות (שהיו פועלות אז במרכזיה בעת השיחה), כדי שלא יהיה בזה איסור תורה. ולגבי חזרה ממקום האירוע המסוכן, או נסיעה כדי לתפוש גנב, או נסיעה של סיורים, כתב שהפתרון הוא על ידי נהג גוי. ואם אפשר כדברי הרב הרצוג לסייר באופניים עדיף (למרות שבלא צורך זה כתב בציץ אליעזר א, כא, כז, שאסור לנסוע בשבת באופניים). ולגבי כתיבת דו"ח, אסר לגמרי ואפילו באיסור דרבנן, שהלא כל מה שדורשים את כתיבתו הוא רק כי כך בית המשפט דורש. "וכי החק הזה לא לקבל עדות אם לא נעשה רפורט מיד הלכה למשה מסיני הוא שנקרא משום כך את הכתיבה כהכרחית לצורך רבים ולתיקון המדינה, הרי נמצאים אנו במדינה משלנו מבלי שיהא עלינו ב"ה עול זרים על צווארנו, ואפשר לשנות את החוק הזה ולהעמידו אדרבה על דין תורה של מפיהם ולא מפי כתבם". ולכל היותר אפשר להתיר את הכתיבה על ידי שוטר גוי.
טז, ו - כתיבת רפורט
ואפשר לטעון מנגד, שלא בית המשפט דורש כתיבת דו"ח מפורט מיד בתום האירוע, אלא שהמציאות היא שאם השוטר לא יכתוב, לא יזכור את פרטי האירוע, ומצד האמת לא ניתן יהיה להרשיע על פי עדותו. ואין זה דומה לאדם שראה פעם אחת אירוע אחד, שהוא ודאי יזכור אותו, לעומת שוטר שצריך לזכור אירועים רבים. ועוד, שבתי המשפט מתעכבים מאוד מלדון, ואם כן לא מפני העקרון שצריך לכתוב דו"ח כותבים, אלא מפני שבפועל הם מתרשלים ומתעכבים בכל ענייניהם, ואם לא יכתבו לא יוכלו להעמיד את הפושעים לדין ותהיה השבת יום חופשי לפושעים. ויש להוסיף שלפעמים אפשר לתפוש עבריינים על ידי צירוף של ידיעות שונות, ולכן יש הכרח לכתוב פרטים רבים, שאולי בזכותם אפשר יהיה לתפוש רוצח או מחבל. וכן יש צורך לאסוף טביעת אצבעות
ולכן יש להתיר לכתוב את הנצרך בעט שבת או בשינוי אחר. ולשם כך צריכים שיהיו למשטרה רבנים, והם ילמדו לעומק את סדרי עבודתה, וידעו לקבוע מה נצרך ומה לא, ובמה אפשר לשנות. ועיין לעיל בהרחבות יח, א, ד, שנחלקו הפוסקים בשאלה, האם כתיבה במחשב אסורה מהתורה או מדרבנן. ושם בהרחבות יח, ב, ב, לגבי סדר העדיפויות בכתיבה בשבת. ובהלכה כסדרה בצבא ח"ג פרק ה, כתבו, שעדיף לכתוב במחשב על פני כתיבה ביד, כי ביארו שלרוה"פ הכתיבה במחשב דרבנן. אולם בצירוף דעת מרן הרב ודעימיה, שכל שימוש בחשמל אסור מהתורה, נראה שאין להעדיף מחשב על כתיבה ביד בעט שבת או בשינוי אחר. ולכן למעשה יש לכתוב באופן המועיל יותר לעניין, והעיקר לעשות זאת בשינוי. עוד הוסיפו בהלכה כסדרה בצבא שאם כותבים במחשב, טוב לקבוע מערב שבת שהאותיות שיופיעו יהיו ב´כתב´ ולא דפוס. ועיין בהלכה כסדרה בצבא ח"ג ע´ 84, שיש דעות אם טביעת אצבע אסורה מהתורה.
טז, ז - דברי הרב ישראלי בבאור נמצאת מכשילם לעתיד לבא
ומו"ר הרב שאול ישראל (עמוד הימיני יז) המשיך לדון בדברי הרב הרצוג, ולגבי מה שתמה על הרמב"ם, שכתב (שבת ב, כג): שמותר ליוצאים להציל לחזור למקומם "כדי שלא להכשילן לעתיד לבא", ואילו בעירובין (מד, ב; מה, א) מבואר שהתירו לחזור עם כלי הנשק משום שאם ישאירו את כלי הנשק יש בזה סכנה. ביאר הרב ישראלי שדברי הרמב"ם מבוססים היטב, שהרי יכלו חכמים לאסור על היוצאים להציל לחזור, ואזי לא היו צריכים לטלטל את כלי הנשק. וכל מה שהתירו להם לחזור הוא כדי שלא להכשילם לעתיד לבא, שלא ירצו לצאת להציל, וכיוון שנצרכו לחזור ויש סכנה להשאיר את הנשק מאחור, התירו גם לטלטל אותו. ולכן עיקר ההיתר הוא כדי שלא להכשילם לעתיד לבא ולא משום פיקוח נפש בהשארת כלי הנשק. וכ"כ רבנו יונתן על הרי"ף. וקרובים לזה דברי התוס´ עירובין מד, ב, ´כל´.
ולמדנו היתר זה של "נמצאת מכשילם לעתיד" גם מדברי הגמרא (יומא פד, ב): "אין עושים דברים הללו (של הצלת חיים) לא על ידי נכרים ולא על ידי קטנים, אלא על ידי גדולי ישראל". וכן כתב בשו"ע שכח, יב. וביאר הר"ן, שאפילו באקראי אין לעשות על ידי גוי או קטן, שמא יבא הדבר כשלא ימצאו אותם ולא ירצו לחלל את השבת. וזה למרות שהר"ן סובר ששבת דחויה אצל פיקוח נפש. והרחיב הט"ז בבאור החשש של נמצאת מכשילם לעתיד לבא. והבאר היטב ומ"ב העתיקו את דבריו. ונראה שגם הרמ"א שכתב להעדיף קטן וגוי, יסכים שכל זה הוא רק כשאין חשש שיתרשלו לעתיד.
והוסיף שהחשש שמא יתרשלו בעתיד אינו דבר קבוע אלא תלוי במצב הדור. ולכן בתחילה לא הקילו לבאים להעיד על החודש שיזוזו ממקומם, וכשראו שמתרשלים מלבוא, התירו להם ללכת אלפיים אמה. ונראה שכך לגבי היוצאים להציל, אם רואים שאם לא נתיר להם לחזור יתרשלו בעתיד, יש להתיר להם לחזור כפי הצורך.
טז, ח - גדרי פיקוח נפש
וביאר הרב ישראלי שבגדר פיקוח נפש אין הולכים אחר הרוב וגם לא לפי השכיחות, אלא כל שברור שאם לא ננקוט פעולה מסוימת, בעתיד יהיה מקרה שלא נוכל להציל ואדם ימות, הרי שזה נחשב פיקוח נפש. ולכן התירו לעשות את ההצלה על ידי ישראל גם כשיש שם גוי, והתירו ליוצאים להציל לחזור באיסור תורה. ומה שאומרים שעל ספק רחוק מאוד של פיקוח נפש אין לחלל שבת, הוא דווקא לגבי מקרה בודד שמתרחש עתה, שאין חוששים לדברים שבנוהג שבעולם אין רגילים להתייחס אליהם בחומרה כסכנת נפשות. אבל כאשר מדובר בהתנהגות שתגרום בוודאי למיתה בעתיד, כמו כאשר מבקשים מגוי להציל חולה, שברור שבעתיד זה יגרום להתרשלות, כבר עכשיו מדובר בפיקוח נפש. ועל פי זה יש להתיר את כל פעילות הסיור של הניידות, ובתנאי שהן נעשות מתוך שיקול דעת רציני.
טז, ט - בענייני הציבור גם סכנות רחוקות נחשבות פיקוח נפש
ועוד הוסיף כסניף להיתר את שיטת רב האי גאון ובעל הלכות גדולות ור"ח, שהתירו לכבות גחלת ברשות הרבים גם לשיטת שמואל שסובר שכיבויה אסור מהתורה. ותמהו על כך הרמב"ן והרשב"א. ומ"מ סברת הגאונים היא משום שכל הנוגע לשלומו של הציבור, גם דברים שאינם נראים כפיקוח נפש ממש נחשבים כפיקוח נפש, מפני שברבות המקרים יגרם מהם סיכון חיים. וכן פרנסת היחיד אין בה סכנת נפשות, אבל פרנסת הרבים מגיעה לבסוף לפיקוח נפש, כגון במקרים של מחלות. וכן מצינו שכאשר יחיד נמצא בסכנה, אין חברו צריך להיכנס לסכנה גדולה כדי להצילו, אבל במלחמת רשות היחיד צריך היחיד להכנס לסכנה גדולה, כי במסגרת ציבורית השיקולים שונים. שאף שאין במלחמת הרשות הצלה עכשיו, מ"מ על ידה מרתיעים את האויבים, ואפשר שנחסכים בזה חיי אדם לטווח ארוך, וכן התועלת לפרנסה מועילה אצל הציבור לחיי אדם. וכן מי שנפצע מגחלת אולי לא יוכל אח"כ לעבוד ובמקרה של מחלה ימות, ואולי אין מי שיטפל בו כשיפצע, ומצבו יתדרדר וימות. וגם הרמב"ן שחלק על כך, לא חלק על יסוד הדברים אלא סבר שבמקרה של גחלת ברשות הרבים לא מצוי כל כך שיפצעו, וגם יוכלו לעמוד שם זמן קצר ולהזהיר את האנשים עד שהגחלת תתקרר, ואין צורך לעבור על איסור דאורייתא לשם כך. ומכל מקום למדנו שבענייני הכלל גם סכנות רחוקות נחשבות לפיקוח נפש. לפיכך מותר לתפוס גנבים ולמנוע קטטות, שהואיל ומדובר בענייני ציבור, אין חשש הסכנה כאן פחות ממה שהתירו הגאונים לכבות גחלת באיסור תורה כדי למנוע נזק לרבים. ואף שאין לסמוך על שיטת הגאונים לבד, מ"מ יש בזה סיוע רב ליסוד ההיתר העיקרי, שברבות המקרים, כל אירועי הפשיעה הופכים לסכנת נפשות.
טז, י - ההכרח להפעיל משטרה על ידי יהודים
ותוך דבריו כתב (אות ז) שאין לחפש דרך להפעיל את המשטרה על ידי גויים וחילוניים, שכן אנו מחויבים כלפי כל ישראל, גם חילוניים. ועוד, שהרבה פרקו עול כי סברו שאין אפשרות לקיים מדינה על פי התורה, ולכן חובה עלינו למצוא דרך שדתיים יוכלו לעבוד כשוטרים על פי ההלכה, ואם נכביד עליהם שלא לחזור ממקום האירוע - יתפטרו. ולהפך, ככל שיהיו יותר שוטרים דתיים כך ייטב יותר למדינה, שהם מודעים יותר לערך האדם ויתנהגו בצדק ויושר.

 

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום הרב,יש לנו בבית מקרר עם מכונת קרח. האם מותר לפתוח את מיכל הקרח ידנית ולהוציא ממנו קרח ללא לחיצה על שום לחצן חשמלי?אם אפשר,אשמח לפירוט לגבי דין גרמא ודבר שאינו מתכוון בהקשר לשאלה. תודה רבה!

שלום

אם הוצאת הקרח גורמת להפעלה חשמלית (ונראה לי שזו אכן המציאות) הדבר אסור גם אם היא נעשית  בגרמא .

(בשונה ממקרר או "קולר" ששם ייתכן שהמנוע כבר עובד ולא נח לאדם בכניסת האויר החם שאולי יקדים את הפעלת המונע, במכונת הקרח נח לאדם בגרימת הפעלה החשמלית שמייצרת את הקרח)

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום הרב, האם ניתן לקיים בימי ספירת העומר שיחה באולפנה, שמשולבת עם קטעי נגינה שקטים? אשמח לתשובה בהקדם. השיחה מתוכננת לימים הקרובים. תודה רבה.

שלום

לענ"ד מצד הדין מותר,  אלא שמבחינה חינוכית - במסגרת ציבורית  צריך לבחון אם התלמידות לא יתקשו להבין את החילוק

(שלא תהיה פגיעה בחינוך ליראת שמים) .

ולהלן הרחבה ומקורות מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

http://ph.yhb.org.il/05-03-10/

כלי זמר אינו בהכרח ביטוי של שמחה, וכבר מצינו חלילים לקינה בעת הלוויה, עיין שבת קנא, א. וכן התיר הפמ"ג לנגן לפרנסה, והובא בבאו"ה תקנא, ב. ומהר"ם שיק יו"ד שסח, התייחס לחילוק שבין ניגון של שמחה לבין ניגון של עצב, שניגון של עצב אינו אסור בימי אבל. (אמנם אסר שם ללמד ילדים מסוימים נגינה בשנת אבלותם, משום שכל לימודם לשחצנות ולא לפרנסה). מ"מ מצינו שרק ניגונים של שמחה אסורים. וכן משמע מלשון הרמב"ם בהל' תעניות ה, יד, כשעוסק באיסור ניגון אחר החורבן: "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר… אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן". לפי זה נראה שעיקר האיסור לשמוע כלי זמר הוא בשירי שמחה השייכים לריקודים ומחולות, אבל שירים רגילים, וק"ו עצובים אינם אסורים. עוד סברה העלה בשו"ת חלקת יעקב א, סב, ששמיעת רדיו וטייפ אינה בכלל הגזירה (או מנהג האבלות), כיוון שלא היו באותם זמנים. ואולי כאשר מכשירים אלו היו נדירים, היתה בשמיעתם חגיגיות, ולכן רבים חלקו עליו. אבל כיום שמיעתם שגרתית ואין בה שום חגיגיות, ולכן אינה בכלל מנהג האיסור. וכך דעת אבי מורי. וכעין זה כתב הרב שמואל דוד בתחומין יג. ועוד עיין להלן ח, ד. וכיוון שכל האיסור מצד מנהג, במקום של ספק, הלכה כמיקל. וכן נהג ערוץ שבע לשדר בימי האבלות שבספירת העומר שירים רגילים ולהימנע משידור שירים שנועדו לשמחות וריקודים.

ולכל הדעות אסור לשמוע קונצרט, אף אם מדובר בניגון רגיל או עצוב, משום שעצם ההתאספות לקונצרט יש בה חגיגיות וממילא שמחה. וכן נלענ"ד ששמיעה בקול רם, גם של מנגינה בינונית, נעשית קצת חגיגית על ידי עצמת הקול.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום לצוות הרבנים, 1. קראתי בפניני הלכה כרך ברכות, פרק ח' הלכה ב' (וראו גם הערת שוליים מס' 1), שהרב מלמד מסביר את ברכת האדמה של הבננה ע"פ פסק הגאונים שהולכים לפי הגזע. אפשר בבקשה לקבל הפניה איפה בדיוק בספרות הגאונים מאחר שאני רוצה ללמוד את הסוגיות הללו בעיון. 2. בעניין יין לקידוש או הבדלה - אנחנו משתמשים בתירוש של יקבי כרמל. אמנם זה נדיר, אך קרה לנו מקרה לאחרונה שהיין שנשאר בבקבוק לא הספיק לנו להבדלה (היה רק בקבוק אחד), בסוף הסתדרנו. השאלה שלי היא עד כמה (אם בכלל) אפשר להוסיף מים ליין כך שעדיין יחשב יין וברכתו עדיין תהיה בורא פרי הגפן (למקרה חרום כמובן). תודה

שלום

1. ראה בספר בה"ג  (ברכותי, ו) ש כתב "מפיק טרפי מעציו אילן הוא ומברכין עליה בורא פרי העץ וכל אילן דבאלי לגמרי והדר פארי משרשין דיליה כגון מוזא מברכין עלייהו אדמה כגון מוזי וכיסאני וכו' עכ"ל וכ"כ ' יונה שם רי"ד תשב"ץ שכב; או"ז (א, קעב) בשם הרי"ף ; סמ"ג עשין כז; ראבי"ה ברכות סי' קיג; ושבלי הלקט סי' קם בשם ר"ח וכן פסק רמ"א או"ח רג, ב.

2.כל זמן שהיין הוא רוב כנגד המים מברכים עליו 'הגפן" (איני יודע מהם האחוזים בתירוש)

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין עוד באתר ישיבת הר ברכה

http://ph.yhb.org.il/10-07-05/

עבר היו היינות חזקים ולא היו ראויים לשתייה בלא מזיגה במים. והרכב המזיגה המקובל היה, רבע יין ושלושה רבעים מים (ב"ב צו, ב). ואף אם היין היה רק שישית מהתערובת, כל זמן שטעמו היה כטעם יין, היו מברכים עליו 'הגפן', אבל אם שיעור היין היה רק שביעית – בירכו עליו 'שהכל' (רמ"א או"ח רד, ה, יו"ד קלד, ה). ויש שנוהגים כך עד היום.

אבל לדעת רוב הפוסקים, היינות שלנו חלשים יותר, ורק כשהיין הוא רוב כנגד המים מברכים עליו 'הגפן'. וכך נוהגים בכל היקבים המושגחים על ידי הרבנות הראשית, שבכל היינות אין שיעור המים מגיע למחצית.[4]

וכיוון שבחלק מהיינות כבר ביקבים נותנים מים, יש להיזהר שלא להוסיף בהם עוד הרבה מים, שמא על ידי תוספת המים יהיו המים רוב כנגד היין ולדעת הרבה פוסקים כבר לא יוכלו לברך עליו 'הגפן'. אבל קצת מים, שכמעט ואינם משנים את טעם היין, אפשר להוסיף לפני השתייה. וגם המים הללו שמוזגים לקראת השתייה, מצטרפים לשיעור 'רביעית' לברך אחר היין ברכה אחרונה.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

השאלה היא שאלה שכוללת בה מספר מקרים והיא מאד רצינית ואני מבקש רק ממי שבקיא בנושא באמת ויודע לענות על התשובה שיענה, ואני יודע שיש תשובות על הנושא הזה. השאלה היא על ענייני זיווגים. ידוע שמכריזים לאדם את זיווגו עוד לפני לידתו. ואנו רואים היום המון מקרים שאנשים נפטרים גרושים כאשר הם לא יתחתנו בשנית. אנו רואים אנשים גם שנפטרים רווקים/ רווקות שלא יתחתנו בכלל (שזה יחסית מיעוט, אבל בהחלט קורה). אנו רואים שגברים יהודים מתחתנים עם גויות או שנשים יהודיות מתחתנות עם גויים. ואני שואל, מה עושה החצי השני של כל המקרים האלה שאמרתי. הרי יהודיה ש״יתחתנה״ עם גוי, החצי השני שלה עכשיו במצב ״תקוע״, כי הזיווג שלו ״יתחתנה״ עם גוי. ואני יודע שיש מצבים שאנשים מפסידים את הזיווג שלהם בגלל עלייה או ירידה במצבם הרוחני, אבל מה הצד השני אשם שעכשיו גם הוא לא יקבל את זיווגו שהכריזו לו? וכל המקרים שהצגתי קורים המון לצערנו בדור הזה. ורווקים והרווקות שלא זכו להתחתן מסיבותיהם שלהם, לא הכריזו להם בשמיים על זיווגם?! יש הרבה דברים שלא ברורים לי בכל ענייני הזיווגים.

שלום,

הראשונים עסקו בסוגיה זו סביב הגמ' בסוטה (ב, א): "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני".

יסוד היסודות ביהדות - הבחירה החופשית שיש לאדם. ולכן ללא כל ספק אדם יכול להתחתן עם מי שהוא רוצה (בהסכמה מלאה של הצד השני כמובן), והוא יכול גם להחליט שלא להתחתן (עיין רמב"ם הל' תשובה פרקים ה-ו).

מסביר הר"ן (חידושיו למועד קטן יח, ב) שלמרות שאדם בוחר אם להתחתן או לא, יש רצון טבעי שטבוע באדם להתחתן ולהקים משפחה, ומן השמיים מסייעים להתחתן עם בת זוגו שמיועדת והכי מתאימה לו.  אעפ"כ ההחלטה הסופית נשארת בידיו.

וזה לשון הר"ן (חידושיו למועד קטן יח, ב): "אין הגזירה מכרחת לו לאדם שישא אשה, אלא הוא מחזר אחריה ונוטה לה דרך טבעו ויצרו משנבראו אדם וחוה, ואלו רצה לכוף את יצרו מלישא או לפרוש ממנה כמו שעשה בן עזאי הרשות בידו, ויהיה מכלל הסריסים. אבל מאחר שהאדם נוטה מדעתו לישא אשה יבררו לו אשה פלונית מן השמים".

עיין עוד שו"ת הרמב"ם סימן תלו, ושו"ת תשב"ץ חלק ב, סימן א.  

בברכה,

מאור קיים

ר"מ בישיבת הר-ברכה

מחבר התשובה: יעקב וינברגר

לרב שלום, לגבי ברכות אכילה, האם אני יכול לברך לדוגמה על התפוח הנמצא על השולחן וזה פוטר אותי מלברך על ענבים שהיו במקרר שלא היה בדעתי לאכלם כאשר ברכתי על התפוח?

שלום

יש אומרים שברכה סתמית חלה על כל המאכלים שבביתו, ויש אומרים שחלה רק על המאכלים שלפניו. וכיוון שספק ברכות להקל, לא יברך על המאכלים הנוספים שבביתו שברכתם זהה, ובתנאי שהם דומים, כגון ששניהם פירות. אבל אם בירך ´שהכל´ על מאכל, גם לדעת המקילים, לא פטר משקה שאינו לפניו. וכן אם בירך ´שהכל´ על דג לא פטר שוקולד שאינו לפניו.
ומלכתחילה נכון לכוון תמיד בכל ברכה שמברכים, לפטור את כל המאכלים והמשקים שנמצאים בבית וברכתם זהה. ומי שהתרגל לחשוב כך, גם בפעמים ששכח לכוון זאת במפורש, פטר את שאר המאכלים והמשקים שבבית שברכתם זהה, שמן הסתם לכך הוא מתכוון.
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

ועיין בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=1003&id=8790&q=
בברכה אייל משה

- עד כמה ברכה פוטרת
בירך על פרי "בורא פרי העץ" מתוך מחשבה שיתכן שירצה לאכול עוד פירות ממה שנמצא בביתו, פטר את כל הפירות שבביתו, ואף שאינם לפניו על השולחן, ואף שלא ידע במדויק אילו פירות נמצאים אצלו. וכן אם בירך ´שהכל´ על דג, והתכוון לפטור בברכתו את כל מה שאולי ירצה לאכול או לשתות שברכתו ´שהכל´, פטר את כל המאכלים והמשקים שיש בביתו. וכן מי שרגיל תמיד אחר שהוא אוכל פרי אחד ליטול עוד פירות ממינים שונים, גם אם לא חשב על כך במפורש בעת שבירך על הפרי הראשון, פטר את כל הפירות שהוא רגיל לאכול.
אבל אם כיוון לאכול רק פרי אחד ולא יותר, פטר אותו בלבד, ואם ירצה לאכול פירות נוספים, יצטרך לברך שוב. וכן אם בירך סתם, והביאו לו פרי שלא היה צפוי כלל שיביאו לו, כגון שהביאו אותו מבית אחר, צריך לברך עליו (שו"ע קעז, ה; רו, ה, מ"ב רו, כ).
ואם בירך סתם, היינו, בלא שהתכוון לפטור את כל סוגי המאכלים שנפטרים באותה ברכה, ומנגד גם בלא שהתכוון לאכול רק את המאכל שעליו בירך, ורצה אח"כ לאכול עוד מאכלים שנמצאים על שולחנו - אינו צריך לברך עליהם, שהואיל והם לפניו על שולחנו, נפטרו בברכה שבירך. ואפילו אם מדובר במינים שונים לגמרי, כגון שבירך ´שהכל´ על דג ורוצה אח"כ לאכול מן השוקולד שלפניו (מ"ב רו, כא). 1
אבל לגבי מאכלים שבביתו ולא על שולחנו, נחלקו הפוסקים, יש אומרים שברכה סתמית חלה על כל המאכלים שבביתו, ויש אומרים שחלה רק על המאכלים שלפניו. וכיוון שספק ברכות להקל, לא יברך על המאכלים הנוספים שבביתו שברכתם זהה, ובתנאי שהם דומים, כגון ששניהם פירות. אבל אם בירך ´שהכל´ על מאכל, גם לדעת המקילים, לא פטר משקה שאינו לפניו. וכן אם בירך ´שהכל´ על דג לא פטר שוקולד שאינו לפניו.
ומלכתחילה נכון לכוון תמיד בכל ברכה שמברכים, לפטור את כל המאכלים והמשקים שנמצאים בבית וברכתם זהה. ומי שהתרגל לחשוב כך, גם בפעמים ששכח לכוון זאת במפורש, פטר את שאר המאכלים והמשקים שבבית שברכתם זהה, שמן הסתם לכך הוא מתכוון

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום. רציתי לשאול האם מותר לשמוע שירים בספירת העומר? תודה , אמונה.

שלום
מותר לשמוע שירים שקטים
ולהלן ביאור הנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=133&id=301&q=
בברכה
אייל משה

שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמל ביתי
לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי - מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש אוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, כי המכשיר נחשב כמו כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).
אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשיר חשמלי ביתי, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.
ונראה שלכל הדעות, הנוהג ברכב וחושש שמא ירדם, רשאי לשמוע מוסיקה כדי לשמור על עירנותו.

מחבר התשובה: הרב אייל משה

שלום רב, השאלה מופנת לרב אליעזר מלמד (כמובן רק אם זה אפשרי). אני התגיירתי בגיל 8 אבי הוא יהודי ואז עליתי לארץ הקשר שלי אם אמי שהיא נוצריה לא ממש דתיה היא טלפונית או אני מבקר אצלה (זה כמעט לא קורא) השאלה שלי היא מה איזו יחס לתת לה היום כאשר יש לי ילדים והיא רוצה לראותם? האם להציע לה לבקר בארץ ? האם לעזור בתשלום כרטיס טיסה? תודה.

שלום

צריך למצוא את קו האמצע שבו מצד אחד לא תהיה קירבה גדולה מדי ומצד שני לשמור על נימוס, לשאלתך הזמנה לביקור כדי שתכיר את ילדיך זה חלק מן הנימוס.

להלן הרחבה ומקור התשובה  מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א

באתר ישיבת הר ברכה  http://ph.yhb.org.il/09-01-23/

כג – יחס הגר להוריו הביולוגיים

גר שנתגייר, כיוון שנהפך ליהודי הרי הוא כקטן שנולד, וכל קשריו עם בני משפחתו לשעבר נתבטלו. לפיכך, מדין מצוות 'כיבוד-הורים' אינו חייב לכבד את הוריו הביולוגיים. אבל אסור לו לבזותם, וקל וחומר שאסור לו להכותם או לקללם (שו"ע יו"ד רמא, ט). ומצד המוסר צריך לנהוג בהם כבוד, כדי שלא ייחשב כפוי טובה, שהרי הם הולידוהו וטיפלו בו. לפיכך, בעת שיהיו חולים – עליו לסייע להם. ולדעת כמה פוסקים אפשר לומר מי שבירך לרפואתם, ולאחר פטירתם אפשר לומר עליהם אשכבה וקדיש יתום לעילוי נשמתם (יחו"ד ו, ס).

לעיתים ישנה בעיה, מצד אחד הגר רוצה להתנהג כיאות כלפי הוריו הביולוגיים, ומצד שני אינו רוצה שילדיו ייגררו אחרי דתם ואומתם. לפיכך, צריך הגר למצוא את קו האמצע, שימעט בביקורים עד לאותו השיעור שלא יחשב כפוי טובה כלפיהם. בדרך כלל גרי הצדק עולים לארץ, והוריהם נשארים בחוץ לארץ; במצב זה הכל מבינים שאינם יכולים להרבות בביקורים אצל ההורים, והבעיה אינה קיימת. מכל מקום אם אחד מההורים של הגר יבקש לראות לפני מותו את נכדיו, מצד הכבוד שצריך הגר לרכוש לו, אם יש בידו יכולת כספית, ראוי שיסע עם ילדיו לחוץ לארץ כדי לבקרו (עפ"י אג"מ יו"ד ח"ב ק"ל).

מחבר התשובה: הרב אייל משה

Displaying 21 - 40 of 3231234567

אודות המחבר

משרד הישיבה, פתוח בימים א-ה בין השעות 8:30-13:30 בשעות אלו ניתן גם מענה טלפוני. נשמח לקבל עדכונים מהבוגרים על שמחות ואירועים אצלכם.