שירת הים ושירת דבורה

בשבת פרשת 'בשלח' אנו קוראים בתורה, בין היתר, על סיפור קריעת ים סוף ושירת הים. בהפטרה אנו קוראים על שירת דבורה.

הקשר בין הפרשה להפטרה ברור – בשתי הקריאות אנו קוראים על תשועה שנעשתה לעם ישראל בהשגחת ה' עליהם, ולאחריה נאמרת שירה לה' על ההצלה.

אך האם זהו הקשר היחיד בין שני המאורעות ושתי השירות שעליהם?

תיאור נס קריעת ים סוף

במאמר סיפור קריעת ים סוף – כפי שלא שהכרנו, הראנו שבנס קריעת ים סוף נעשה שילוב מיוחד של גשם ורעמים, כאשר הרעמים נועדו להבהיל את המצרים, ובעיקר את סוסיהם, ואילו הגשם נועד להפוך את קרקעית הים לבוצית, כדרכה, ובכך להשקיע בה את המצרים, ולמנוע מהם את האפשרות לרדוף אחר עם ישראל או אף לברוח ולשוב למצרים.

כאשר אנו מתבוננים בסיפור מלחמת ברק בן אבינעם עם צבאו של יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא, אנו מגלים שמבחינת ההתערבות האלוהית בנעשה, ישנו דמיון רב בין שתי הישועות.

תיאור יחסי הכוחות בין מחנה ברק למחנה סיסרא

כדי להבין את הצורך בהתערבות האלוהית במלחמת ברק עם סיסרא, יש להתבונן ביחסי הכוחות בין שני המחנות. בספר שופטים (ד) מתואר שמחנהו של ברק מכיל 10,000 איש משבטי נפתלי וזבולון, שנמצאים בהר תבור: "וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה".

מנגד, כמות החיילים במחנה סיסרא לא מובאת, אך ניתן ללמוד מהפסוק "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ", שמדובר על כמות גדולה בהרבה מזו של ברק.

בנוסף לכך, יתרונם הצבאי של הכנענים בא לידי ביטוי בעיקר ב-900 רכבי הברזל שעמדו לרשותם, שהם אלו שהפילו את פחד האיימים על עם ישראל: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה". ובגללם ברק לא היה מסוגל להילחם בסיסרא בלי ליווי של דבורה הנביאה: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ".

בסיפורים מקראיים מקבילים עם מאזן כוחות דומה, הסיכוי לנצח במלחמה טמון אך ורק בגורם ההפתעה. אולם במציאות זו גורם ההפתעה נוטרל, מאחר וסיסרא כבר ידע שברק יושב בראש הר תבור עם צבאו: "וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר: וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן".

ברק למעשה מכותר כעת עם חייליו בראש ההר, כאשר למטה ממתין לו צבא עצום עם יתרון מספרי וטכנולוגי. במצב זה, סיכוייו של ברק לנצח – שואפים לאפס.

בשלב זה, נכנסת ההתערבות האלוהית שמביאה את הישועה באותה דרך שבה הגיעה הישועה לעם ישראל בקריעת ים סוף.

הִמום מחנה הכנענים במלחמת ברק

הבה נתבונן בתיאור המלחמה, על כלל אזכוריה, ונבחן את התמונה המתקבלת מהם:

"וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו: וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד".

הכתוב לא מנדב לנו מידע רב באשר לסיבת הנצחון, ועל כן, כדי לפתור את התעלומה יש להשתמש במילת הקוד, העשויה לשפוך אור על הסיפור: 'וַיָהָם'.

משמעותה של מילה זו היא: המיה, רעש. זו הסיבה שהתקהלות גדולה של אנשים רבים כדו' מכונה בלשון המקרא במילה 'המון', לאמר: ריבוי פריטים המקובצים במקום אחד, יוצר קול המיה ורעש.

גם כשמתבוננים במקרא כולו, ניכר שכאשר מופיעה מילה זו, הכוונה היא לרעם. כפי שראינו במאמר הנזכר.

נחל קישון גרפם

שירת דבורה מנדבת אף היא מידע חיוני ומתומצת, כמעט במילות קוד, על סיבת ניצחון ברק את הכנענים: "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן"[1].

משלוש מילים אלו, אנו למדים שמעבר למהומה שהמם ה' את מחנה סיסרא, הוא גם עשה שימוש בנחל קישון על מנת 'לגרוף' את הכנענים.

חלקו המזרחי של נחל קישון שמוצאו בהרי ג'נין שבצפון השומרון, הוא נחל אכזב, שזורם רק בעת ירידת גשמים מרובים.

מתוך חיבור הנתון 'וַיָהָם', עם 'נַחַל קִישוֹן גרפם', אנו מקבלים את התמונה השלימה: כאשר התקבץ צבאו של סיסרא אל עמק יזרעאל שאליו משתפלים הרי צפון השומרון, החלה סופת רעמים וגשם עז. הרעמים הבהילו את סוסי האויב, אשר 900 רכב ברזל רתומים להם, והוציאום מכלל שימוש יעיל.

בנוסף לכך, הגשמים העזים שירדו, יצרו גאיה בנחל קישון שעלה על גדותיו והציף את העמק כולו, מה שהפך עד מהרה את כל העמק למעין ביצה טובענית, שהשקיעה בתוכה את מרכבות האויב וסוסיו. זאת בנוסף לכך שפרץ המים האדיר של השיטפון 'גרף' את סיסרא וחייליו, ואפשר שדבר זה עצמו המית מהם רבים.

במצב זה, בו הסוסים מבוהלים והמרכבות שקועות בבוץ, מנוטרלות, לא רק שהכנענים איבדו את היתרון הצבאי שהיה להם, אלא הוא היה בעוכריהם כעת, כי המרכבות נעשו מלכודת מוות עבור הכנענים שנלכדו בתוכן ו'חיכו' לחיילי ישראל שיֵרדו מן ההר וימיתום לפי חרב.

אכן, גם הנביא עצמו, כותב הסיפור, דאג 'לזרוע' עקבות מסיפור קריעת ים סוף בתוך תיאור מלחמת ברק.

השוואת סיפור קריעת ים סוף לסיפור מלחמת ברק

להלן תיאור סיפור קריעת ים סוף (שמות יד), ולאחריו סיפור מלחמת ברק בסיסרא (שופטים ד), תוך הדגשת מילות המפתח המקשרות ביניהם:

קריעת ים סוף

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת (הטעיה) בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם:

וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר:

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם (הבאת האויב למלכודת) וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן:

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם (האויב מקבל דיווח על 'המזימה') כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:

וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ:

וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ (האויב רותם מרכבות לסוסים ויוצא עם עמו לקרב)…

וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' (שתי הפעמים היחידות במקרא בהם כתוב 'ויצעקו בני ישראל אל ה' הן בקריעת ים סוף ובשעבוד יבין מלך כנען, ובשתיהן הצעקה נובעת מפחד ממרכבות)…

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ (הוראה אלוהית להיכנס לסכנה, ומתוך כך נעשית התשועה):

וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן (ענני גשם וברקים) וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם (רעמים):

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת (שקיעה בבוץ [טיט]) וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם…

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד (ביטוי ייחודי נוסף שמופיע במקרא רק בשני המקומות הללו).

מלחמת ברק בסיסרא

וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם:

וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' (כאמור, ביטוי המוזכר בשני מקרים אלו בלבד) כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ (הסיבה לצעקה היא בגלל פחד ממרכבות) וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה…

וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ (הטעיה)…

 וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא (האויב מקבל דיווח על ה'מזימה') כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר:

וַיַּזעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל (האויב רותם מרכבות לסוסים ויוצא עם עמו לקרב) וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן:

וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ (הוראה אלוהית להיכנס לסכנה, ומתוך כך נעשית התשועה) הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו:

וַיָּהָם ה' (רעמים) אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו:

[נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם (גשם שיוצר סחף בנחל, שקיעה בבוץ)]

וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד (ביטוי ייחודי נוסף שמופיע במקרא רק בשני המקומות הללו):

מה ניתן ללמוד מההשוואה

מצאנו אם כן קשר רב בין שני הסיפורים המקראיים, הן מבחינת תוכן הסיפור והן מבחינת המילים והביטויים הייחודיים המופיעים בשני הסיפורים, ולעיתים רק בהם.

אך זהו רק השלב הראשון של פענוח המסר המקראי. כעת נותר לנו להבין מה רוצה הנביא ללמדנו, באמצעות השוואת התוכן והלשון בין הסיפורים.

שבעים פנים לתורה, ואין בשורות הבאות התיימרות למצוא את הפרשנות היחידנית להשוואה, אך נציע כאן את הפירוש שנראה בעינינו, בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"[4].

בסיום ברכת 'אבות' בתפילת עמידה אנו אומרים: "מלך עוזר ומושיע ומגן". "עוזר" הכוונה שהאדם מתמודד מול צרה וה' עוזר לו לגבור עליה. "מושיע" הכוונה שה' מושיע לבדו את האדם הנתון בצרה, מבלי שהאדם שותף בהצלה מלבד עצם פנייתו לה' בתפילה שיושיע אותו. "מגן" הכוונה שה' מונע את הצרה עוד לפני שהאדם פוגש בה.

קריעת ים סוף היא אחד הניסים המקראיים המרכזיים המבטאים את תשועת ה' בדרך של "מושיע". וכפי שאומר משה לעם ישראל: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם… ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן"[5].

בהשוואת סיפור מלחמת ברק בכנענים לקריעת ים סוף, המסר אותו מעביר הנביא לקורא הוא שלמעשה גם תחושתם של עם ישראל אל מול האיום הכנעני, "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים"[6], הייתה תחושה של חוסר אונים מוחלט, שהביא לזעקת יאוש אל ה', כפי שהיה על ים סוף: "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'".

זו הסיבה שגם לברק לא היו את תעצומות הנפש להילחם לבדו, בכח הזרוע או חכמת המלחמה, אל מול הכנענים, והוא נזקק לנביאה צמודה שתדריך אותו בהוראות אלוהיות: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ".

משכך, תגובתה של דבורה לדרישתו הייתה שניצחון המלחמה לא ייזקף לזכותו של ברק, כי לא גבורה אנושית מלוּוֶה בסיוע אלוהי יש כאן, אלא מלחמה של ה' בכנענים, שהחיילים הישראליים שימשו בו רק בתפקיד 'המכה בפטיש', בעֹברם מצוידים בחרבותיהם בין חיילי האויב המתבוססים בבוץ.

הריגת שר צבא הכנענים ביד אשה, מבטאת את העדר הגבורה האנושית במלחמה ובהערכות לה, והעדר הביטחון בה' שיֵצא לעזרת הלוחמים, בהיות ההנהגה מאמצת דפוס התנהגות של אשה, שדרכה להימנע מלצאת למלחמות: "וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא".

אמנם מש'הועברה' המלחמה לידיו של ה' – החוקים משתנים, ואזי המלחמה כבר לא מתנהלת כדרכה של מלחמה, בה חלק מחיילי האויב מצליחים לברוח; אלא ניצחון ה' את אויביו-אויבי עמו הוא ניצחון מוחץ ומוחלט, ממש כמו בים סוף. "לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד".


[1] שופטים ה, כא.

[2] שמות פרק יד.

[3] שופטים פרק ד.

[4] מסכת אבות ב, טז.

[5] שמות יד, יג-יד.

[6] תהלים כ, ח.

אודות הרב יאיר וייץ

הרב יאיר וייץ, חוקר תורני העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה.