דבר תורה לפרשת חוקת – אל תסתכל בקנקן

בפרשת השבוע אנו קוראים על כמה עניינים שהקשר ביניהם לא ברור במבט ראשון: פרה אדומה, חטא משה ואהרן, שילוח המלאכים אל מלך אדום.

מעיון בדבריו של הרב חרל"פ ('מי מרום', חלק ה', נימוקי המקראות), עולה הסבר נפלא על ההקשר והסמיכות, ומתקבל הסבר חדש ועמוק על חטא משה ואהרן. כיוון שהדברים כה נפלאים אחרוג ממנהגי ואביא את דבריו בתוספת הסבר בגוף הדברים:

"הנה עניין סמיכת מי מריבה לפרשת פרה אדומה ולפרשת שילוח מלאכים למלך אדום, וכן השינויים שבפרשה זו, שמתחילה אמר בלשון יחיד "הקהל את העדה" "והשקית את העדה" היינו שמשה יהיה העיקר ואהרון טפל לו, ואח"כ כתוב "ויקהילו משה ואהרון את הקהל" ששניהם שווין, וכן מה שבציווי נאמר "עדה" ולבסוף נאמר "קהל" ומה הייתה טעותו של משה להכות על הסלע ולא לדבר אליו?"

הרב חרל"פ שואל ארבע שאלות:

  1. מה הקשר בין העניינים השונים המופיעים בפרשה?
  2. מדוע בתחילה מודגש שמשה הוא המרכז, ואח"כ משמע שהוא ואהרון פועלים יחד?
  3. מדוע יש שינויים בתואר בו מכונה עם ישראל:" ויבאו בני ישראל כל העדה… ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן, וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה', ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם …ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד…והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם, ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו, ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם…"?
  4. מה כל כך נורא בלהכות את הסלע?

ומתרץ הרב חרל"פ:

"וביאור העניין נראה, דהנה שורש ישראל הוא להעיד על היוצר ב"ה 'אתם עדי נאום ה" ועל שם זה הם נקראים 'עדה' ואפילו אם מצד חיצוניותם אינה ניכרת העדה הזאת, בפנימיותם לא כן הוא, כי אם תפסק חלילה עדותם של ישראל יחזור העולם לתוהו ובוהו, באופן שגם אם מצד הענפים יכולים להיות פגמים בקרב ישראל, אבל מצד השורשים, קדושים הם כמאז ומקדם, 'אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה', כי כל הליקויים אינם פוגעים אלא בענפים בלבד ולא בשורש, עליו נאמר 'לא יגורך רע".

 

השורש הרוחני של עם ישראל, נשמת כלל ישראל שממנה נפרטים ומתגלים כל הפרטים, היא נשמה עם תפקיד אדיר – לגלות שם שמיים בעולם, לגלות את רצון ה', להיות עדים על הקב"ה, עדים לרצון ה', עדים בעצם חייהם, מידותיהם והנהגתם. הנשמה הזאת תמיד טהורה ומתוקנת.  כל הקלקולים הינם רק בפרטים, אך לא בכלל. 'כולך יפה רעייתי' – ולעולם 'מום אין בך!, והשם 'עדה' מורה על העדות שניתנת על ידי הכלל.

ממשיך הרב חרל"פ: "הוא עניין פרה אדומה, שנאמר עליה 'תבוא אמו ותכפר על בנה', שכן האם היא השורש של הבן, ומכיוון שאל השורש לא הגיע הליקוי, לכן בהתגלות השורש מתכפר הכול, וגם הענף חוזר לשורשו". כלומר, הפרה האדומה, האמא , הרומזת לשורש, באה לכפר על חטא העגל, שהתגלה רק בענפים.

"ואז כשעמדו ישראל על מפתן הארץ היה נדרש לגלות את נפלאות השורש של ישראל ולבטל על ידו את כל הפגמים שבענפים ולגלות את יסוד מגמתם שהם עדות לשם ד' גם בשורש וגם בענף, ולכן בא הדבור 'הקהל את העדה', ויש בזה כוונה שבכל אספה וקיבוץ של ישראל טמון עניין 'עדה' שישנו אצל ישראל ולהיות עלייתם של ישראל מתגלה אצלם בחינת 'הקול קול יעקב', לכן לא היה צורך לשום פעולה בידיים, כי אם לדבר אל הסלע וייתן מימיו, וכן היה נדרש שגילוי זה יהיה בעיקר על ידי משה רבנו בבחינת 'דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור'(סנהדרין ח, א), כי גילוי בחינת ה'עדה' הוא גילוי בחינת אחדות ישראל, וזה אינו יכול להתגלות כי אם על ידי מנהיג שהוא בבחינת 'דבר אחד לדור".

כלומר שעם ישראל מגיעים לארץ ישראל זהו הזמן לגילוי הנשמה הכללית, כי זה מיוחד לא"י כדברי הזוהר על הפסוק 'גוי אחד בארץ'- 'בארץ עמא איקרון חד', רק בארץ ישראל מתגלה העם לא כיחידים אלא ככלל, וחושף את נשמתו, וזה היה הציווי האלוקי 'הקהל את העדה' דע משה מנהיגם של ישראל שצריך להביט על עם ישראל לא כקהל – אספסוף של פרטים אלא כעדה, ואז מתגלים הכוחות הרוחניים המיוחדים של עם ישראל, כוח הדיבור, 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' ואז לא שייך לפעול בכוח פיזי כעם רגיל אלא להכיר ולהוקיר את הכוחות הייחודיים לעם הענק הזה.

"אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל לא הייתה ניכרת בהם בחינת 'עדה', ומשה ואהרן הכירו בהם רק בחינת 'קהל', שהוא קבוץ כל הרבה פרטים, לכן הקהילו שניהם 'את הקהל' ולא 'העדה', כי כל דבר של ריבוי אינו נעשה אלא על ידי ריבוי, ומפני זה לא דיברו אל הסלע, שחשבו שישראל אינם עומדים במדרגת 'הקול קול יעקב'. אבל באמת היו צריכים משה ואהרן לדעת ולהכיר כי אף על פי שמצד החיצוניות שלהם הם רק בבחינת 'קהל', אבל מצד פנימיותם הם בבחינת 'עדה', וכן היה באמת כמו שנאמר: 'ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם".

"ומאחר שכל רפיון באמונת תוקף קדושתם של ישראל נחשבת כרפיון בקדושת אמונתו יתברך, לכן בא להם הדבור 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל".

כפירה בעם ישראל היא כפירה בה', כי ישראל הם ורק הם הצינור היחיד דרכו מתגלה הקב"ה להנהיג את העולם. 'ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה', 'קומה ה' ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך…' – מי שונא של ה'?, כותב רש"י:" משנאיך" – אלו שונאי ישראל שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם שנא': 'ומשנאיך נשאו ראש ומי הם על עמך יערימו סוד'. לכן חוסר ההכרה שעם ישראל למרות התדמית החיצונית הינו עם ה', זוהי חולשת אמונה.

"וחטא זה של מי מריבה גרם שלא נתגלה עדיין בישראל בחינת 'הקול קול יעקב' ולכן כשמשה שלח מלאכים אל מלך אדום כדי לעבור בארצו השיב אדום 'לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך', 'אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם וכו' ואני אצא אליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחייה' (עיין רש"י) שמאחר שאין אתם עומדים בשלמות מדרגתכם 'הקול קול יעקב' הרי יש מקום ל'הידיים ידי עשו". אמנם לו השכילו משה ואהרון לגלות בישראל בחינת "הקול" ומציאות עדותם השורשית באלוקים חיים, אז לא היה שום מקום לתקפו של אדום לחיות על חרבו שהורישו אביו ולא היו הידיים של עשו שולטות בו והיה מתקיים אז דברי יעקב אבינו שאמר 'עד אשר אבוא אל אדוני שעירה', לקיים ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לד' המלוכה".

אי אפשר להנהיג את עם ישראל בארצם בלי להכיר את מעלתם, לכן משה ואהרן נענשים לא להיכנס לארץ, ללמדנו את קדושת העם הזה, אפילו אם חיצונית 'רואים' אחרת. לעם ישראל יש כוחות עצומים ורק מי שרואה ומכיר בכוחם יכול להנהיגם.

יהי רצון שנפקח את עיננו לראות את הכוחות הטמונים בגוי הגדול והקדוש הזה, ולהוציא אותם לפועל.

אודות הרב גור גלון

הרב גור גלון, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה. למד שנתיים בישיבת בית אל ולאחר מכן עבר לישיבת הר ברכה. את שירותו הסדיר עשה במסגרת ההסדר כלוחם בחטיבת הנח"ל. הרב גור מוסר בישיבה שיעורי אמונה מכתבי הרב קוק, כתבי מהר"ל, רמח"ל, חסידות ופרשת שבוע. הרב גור מלמד גם בכולל של התושבים בהר ברכה, דף יומי, הלכה ופרשת שבוע.