דבר תורה לפרשת ויקרא – קריאת כיוון מאוהל מועד

אם היו שואלים אתכם מהו הפסוק החשוב ביותר בתורה – מה הייתם עונים?

יש שיאמרו 'בראשית ברא אלוקים…' –  כי זה מעיד על בריאת העולם. יש שיאמרו 'שמע ישראל ה' אלוקינו..' –  כי זה מעיד על האמונה בבורא. יש שיאמרו 'אנוכי ה' אלוהיך…' – כי זה הדיבר הראשון של עשרת הדברות, וכך הלאה.

שמעתי פעם רעיון יפה שדווקא הפסוק בעל המשמעות הגדולה זהו פסוק די טרוויאלי ו'טכני' והוא: "וידבר ה' אל משה לאמר". פסוק זה מעיד שיש בורא, יש נברא וקיים קשר ביניהם! זהו הבסיס לכל האמונה היהודית. לאור הבנה זו, ניתן להבין מדוע חוזרת עליו התורה כל-כך הרבה פעמים, כיוון שצריכים אנו להשריש בקרבנו את משמעות הפסוק.

משום מה, חומש ויקרא מתחיל דווקא בקריאה ורק לאחריה תחזור המילה דיבור: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".  ועולה השאלה מה השתנה פסוק זה משאר הפסוקים?

בין קריאה לדיבור

צריכים להבין כי ההבדל בין קריאה לבין דיבור אינו רק ברובד הטכני של רמת עוצמת הקול, אלא קיים הבדל מהותי ביניהם.

הקריאה אל אדם יכולה להתבצע ממרחק רב ודי לה להיות בהגייה אחת (הי!!), באמצעות ההבהרה הקצרה הקורא יכול להבהיר את המסר אל השומע מבלי הצורך להרבות במילים. למשל, לאדם שהולך ברחוב וכמעט נתקל במכשול כי הוא שקוע בפלאפון,  ניתן לקרוא לעברו 'הי' בשביל שירים את מבטו אל הדרך ויזהר.

לעומת זאת, הדיבור מצריך קרבה פיזית בין אנשים, ובאמצעותו מעבירים יותר מידע ופרטים. דרך הדיבור עולמות ערכיים של אנשים נפגשים ומתמזגים. השיח האנושי מתבסס ברובו על הדיבור, שהרי לא ניתן לנהל שיחה באמצעות קריאה המשמשת להעביר מסר קצר בלבד.

קריאת כיוון מאוהל מועד

הנחתנו שופכת אור חדש על הפסוק. הפרשה מתחילה מקריאת כיוון אל משה, שלאחריה יתחיל הדיבור לפרטי פרטים, והמעניין הוא שהקריאה והדיבור עולים 'מֵאֹהֶל מוֹעֵד'.

באופן עמוק, אוהל מועד מתמצת את גילוי האלוקות בעולם, והשראת שכינה ממשית קיימת בו. האוהל הוא עדות כי יש אלוקות הקיימת ומופיעה בעולמנו. ההסתכלות מתוך אוהל מועד אל העולם היא הסתכלות של משקפי קודש המסירים את לבוש החול המתעתע בנו שאין מבלעדו דבר.

מכאן, 'ויקרא' אינו אלא קריאת כיוון פשוטה אך עמוקה אל משה וגם אלינו שנשים לב שבמציאות בה אנו חיים קיימת תשתית רוחנית שעלינו רק להסיר את מעטה החיצוני חילוני שלה. זוהי קריאה המבקשת את תשומת ליבנו ואת מיקוד מבטנו שנדע, נבין ונחייה את העיקרון האמוני הזה. לאחר שנמקד את מבטנו במציאות הקודש בעולם, ניתן לרדת ולהתעמק בפרטים המאפשרים לנו לחשוף את הקודש בעולם, וזהו באמצעות הדיבור "וידבר ה' אליו' שימשיך לאורך כל הספר לחשוף את עוגני הקודש.

תורת כהנים לאומית

מקובל לחשוב כי הכינוי 'תורת כהנים' שניתן מפי חז"ל לספר ויקרא הוא בגלל שרובו עוסק בעבודת הקרבנות המיועדת לבני הכהונה. אך לאור דברינו ניתן לחדש כי עם ישראל מכונה כהנים המיועדים לחשוף את הקודש בעולם! ('ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'). חומש ויקרא מתמצת את עוגני הקודש של כל ישראל, הנמצאים במעגלי השנה, באדם, במשפחתו ובארצו.

מלבד עבודת הקורבנות ובית המקדש, הספר יתאר את נושאי הטומאה הטהרה בישראל המבטאים את קדושת האדם, כדוגמת: טומאת מת ופרה אדומה, מצורע, נדה, זב וזבה, יולדת. כמו כן הספר יספר על המועדים (שלושת הרגלים, ר"ה ויוה"כ) המקדשים את ימי החולין.  כמו כן, נלמד בספר על קדושת המשפחה בישראל ועל איסורי העריות. ובל נשכח גם את קדושת הארץ במצוות השמיטה והיובל שמלמד אותנו ספר ייחודי זה.

יוצא אפוא, שקריאת הכיוון שנשים לב כי יש עוגני קודש בעולם – תתפרט למצוות פרטניות בהמשך הספר באמצעות הדיבור הקבוע בין ה' למשה ולישראל.

יהי רצון שנזכה להפנים באמת כי יש קודש בעולם, ונצליח לחשוף אותו על הצד הטוב ביותר.

שבת שלום

 

אודות הרב יוגב כהן

הרב יוגב כהן, ר"מ בישיבה. בוגר הישיבה, ובעל הסמכה לרבנות אזורית. מלמד תוכנית מהר"ל בישיבה. הוציא במסגרת מכון הר ברכה את פרי בכוריו 'תחת כנפי השכינה' המבאר את המהלך האמוני של מגילת רות. לימד וניהל את תלמוד התורה בישוב, וריכז את הוצאת ספרי ההיסטוריה של המכון לחינוך הממלכתי- דתי.