דבר תורה לפרשת בשלח – פעם עבד תמיד עבד

כפי שלמדנו בפעמים הקודמות עשר המכות ארכו כעשרה חודשים, כאשר כל מכה ביטאה ערך רוחני השובר עד היסוד עקרון המנוגד לנשמת העולם.

מעניין לשאול: "מה עבר על בני ישראל במהלך חודשים אלו כשהם רואים את יד ה' בפעולה? שמחו או חששו? סביר להניח שליבם התמלא תחושת גאווה ואמונתם התחזקה שהרי 'הנה! מה שנאמר להם מדורי דורות שעתיד אלוקי ישראל להוציאם ביד עבדו – מתגשם!'

אך הדבר לא כ"כ מסתדר עם המתואר בתחילת הפרשה:

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".

כלומר, בגלל פחדם של בנ"י ממלחמה עם הפלישתים, הקב"ה מצריך ל'חשב מסלול מחדש', וללכת בדרך עקיפה. לאור זאת, מתבקש לשאול:

  • מדוע עם שראה את יד ה' בפעולה במו עיניו, אינו די מאמין שכשם שההשגחה האלוקית הוציאו ממצרים – כך היא תעזור לו במלחמה עם הפלישתים בכניסתו לארץ?
  • מדוע הקב"ה לא הוביל את ישראל למלחמה, והיה מוכיח להם כי השגחתו לא תמה במצרים ע"י הופעת נסים גדולים מול הפלישתים?

בניית עם – ממלכת כהנים

בל נשכח כי המטרה הסופית של יציאת מצרים היא: 'מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ', ומילים אלו (ממש) מצווה משה ללכת לדבר עם בנ"י לפני שכל המכות מתחילות.

צריך לברר מהי כוונת המשפט? הרי בפועל בעם ישראל יש 3 מדרגות: כהנים לווים וישראל, ואם המטרה היא להפוך את כולנו לכהנים, אז מדוע אנו לא כך?

כהן הוא נציג הקודש המתווך בין העם לבין מלאכת הקודש. בישראל, הכהנים אחראים על הצד המעשי בעבודת המקדש וגם בצד התורני של הפצת התורה בישראל. אין לכהנים חלק ונחלה, אחיזה בקרקע – כי ה' הוא נחלתם.

מכאן ניתן להבין, כי חזון עם ישראל הוא להיות נציג הקודש המתווך בין האנושות כולה לבין הבורא! כפי שהמשיל זאת הכוזרי: "לב באומות כלב באברים". ישראל יועדו לספר את תהילות ה' בעולם, לגלות לאנושות כי צלם אלוקים שוכן בקרבה, וללמד כי הרוח היא האמורה לעצב את החומר ולהובילו מתוך עולם ערכים ומוסר אלוקי.

כיצד עם יכול להגיע למדרגה כזו?

אין פתרונות קסם, ואין קיצורי דרך. קודם כל 'דרך ארץ קדמה לתורה', כפי שהגוף מופיע לפני הרוח. עם צריך להיות בשלב הראשון בריא בנפשו וברוחו, ורק אח"כ יכול לבנות את קומת תעודתו הרוחנית.

בין נס לטבע

בריאות נפשית של עם, בטחון עצמי והכרה בכוחות נפש אינם יכולים להגיע על ידי ניסים! נס הוא עזרה אלוקית למצוקה טבעית, ואינה בונה בקרב האדם את קומת דרך ארץ הבסיסית ביחס לעצמו.

מטרת היציאה כאמור היא לא רק 'להגיע' לארץ ישראל, כי אם היה כך, אזי הקב"ה היה ממשיך לעשות ניסים במלחמתם מול הפלישתים. דווקא הלחימה בכיבוש הארץ היא מהווה בריאות של עם.

כן, כך מקובל בעולם הטבע "החזק שורד', ומי שרוצה להשפיע על האנושות כ'לב שבאומות' – חייב להיות חלק ממנה! להפשיל שרוולים ולצאת לשדה הקרב. כמובן, שהבדל תהומי מוסרי פעור בין עולם הוסר והרוח של ישראל לבין אומות העולם, אך הדבר לא משנה את הצורך לפעול ע"פ צורכי הטבע.

עשרה חודשים של ניסים אינם יכולים לשנות מהיסוד את נקודת המבט העצמית של בני ישראל : "אנו עם של עבדים". מאתיים ועשר שנים הם נמצאים במצרים, וברוב הזמן היו משועבדים בעבדות נוראה. העבדות אינה רק עבודה סיזיפית אלא בראש ובראשונה נקודת מוצא לחיים של עבד. חוסר עצמאות, חוסר בטחון, פחד ממושך מהאדום הם חלק ממאפייני האישיות של העבד – ובכך אי אפשר להגיע למימוש החזון.

לכן, בחר הקב"ה דרך עקיפה בכדי לא לזעזע יותר מדי את עולמו הנפשי של עם ישראל.

כפי שיתברר בהמשך, העבדות כ"כ השתקעה בנפש עם ישראל, עד שהיה צריך להתחלף כל דור מצרים במשך 40 שנה, בכדי שייוולד עם חדש שמאמין בעצמו ויוכל לכבוש את ארץ ישראל.

וכפי שנאמר בפי העם: קשה יותר להוציא את הגלות מהיהודי – מאשר את היהודי מהגלות!

שבת שלום

 את ההבדל בין שירת הים לבין שירת האזינו ניתן לקרוא במה שכתבתי בנושא:

http://yhb.org.il/?p=5862

אודות הרב יוגב כהן

הרב יוגב כהן, ר"מ בישיבה. בוגר הישיבה, ובעל הסמכה לרבנות אזורית. מלמד תוכנית מהר"ל בישיבה. הוציא במסגרת מכון הר ברכה את פרי בכוריו 'תחת כנפי השכינה' המבאר את המהלך האמוני של מגילת רות. לימד וניהל את תלמוד התורה בישוב, וריכז את הוצאת ספרי ההיסטוריה של המכון לחינוך הממלכתי- דתי.