דבר תורה לפרשת במדבר

השבת אנו נכנסים לספר במדבר. המילה מדבר מעוררת בנו, ובצדק, פחד ואימה, שכן המדבר איננו מקום של חיים לאדם- "המדבר הגדול והנורא…".

הרב צבי יהודה היה מדגיש שעניינו של ספר במדבר הוא הדרך, והדרך מפרכת ומסוכנת ("כל הדרכים בחזקת סכנה", וההליכה בה מצריכה מאמצים. ועולה השאלה כיצד ניתן להתמודד עם הדרך הקשה? כל מי שהולך בדרך ומתמודד עם אתגריה יודע שיש בדרך סיכונים גדולים, שיכולים להווצר פערים, מחלוקות שמפוררות את המחנה ועוד. המדבר איננו מקום מיושב, הוא לא מסודר ומאורגן, כדברי ספר איוב: "ארץ עפתה כמו אופל, צלמוות  ולא סדרים". כיצד אם כן מסתדרים במדבר? ומדוע נקבע כי תחילת מסע האומה יהיה במדבר?

התשובה לכך שתחילת ספר במדבר עוסק בסידור המחנה. תורפו של הסדר הוא שכל המחנה סובב סביב נקודת הלב, סביב אוהל מועד, סביב מחנה שכינה. יש כאן אמירה יסודית שלפני בניין הגוף, לפני יישוב הארץ, צריכים ישראל להבין מה המחייה אותם, מה מטרתם ומגמתם בעולם – השראת השכינה.

"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, מנגד לאוהל מועד יחנו"- זו הנקודה המאחדת, המחברת והמגבשת בכל טילטולי הדרך. כל פגיעה בנקודה זו במהלך המסע נענית בחריפות, כי אם אין את הנקודה הזאת אין קיום לאומה.

אלא שנשארה שאלה אחת, מדוע לא מתחיל ספר במדבר בסידור כל שבטי י-ה סביב המשכן, סביב מחנה שכינה? מדוע ההתחלה היא המפקד? ובכלל, מה מטרת המפקד הזה? כפי ששואל הרמב"ן: "ולא הבינותי טעם מצווה זו למה ציווה בה הקב"ה? כי היה צורך שיתייחסו השבטים בעבור הדגלים, אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה ציווה שידעו אותו".

אחד ההסברים של הרמב"ן לשאלה זו הוא: "ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה דרך שהמלכות עושה בבואה למלחמה, כי עתה היו מזומנים להיכנס לארץ ולבוא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה'",  והיו משה והנשיאים צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף וזה טעם "כל יוצא צבא בישראל" כי המנין מפני צבא המלחמה, ועוד: שיחלק להם הארץ למספרם וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם, כי לולא דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד".

יש בדבר הרמב"ן הללו לימוד משמעותי. מחד, עם ישראל עתיד לברר במשך שנים רבות שהנקודה הפנימית והיסודית היא השראת השכינה, אך לפני כן יש הצהרת כוונות עם ישראל. מטרת עם ישראל היא לחיות את הנקודה הפנימית, בחיים ממשיים וראליים, בארץ ישראל. אסור לשכוח לרגע את המגמה הזאת, שח"ו לא יעלה על הדעת להפוך את המדבר לאידאל. כדי למנוע מחשבה מוטעת זו מצווה התורה למנות את העם, התכונן למלחמה. מטרת המסע הגדול היא כיבוש הארץ.

יש כאן רצוא ושוב. מחד, עם ישראל הוא עם שמטרתו להקים אומה על כל מפעליה. מאידך עם ישראל, הוא הבא להעיר ולהאיר בעולם את הנקודה הפנימית את הקשר לקב"ה. עם ישראל נועד להראות לעולם איך אפשר לתקן עולם במלכות שד-י.

אנו נמצאים ערב יום ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, שמחברת שמים וארץ, עיר שבה בית ה' ובית המלך, המזבח והסנהדרין, כולם יונקים מנקודת הקודש. אנו צריכים להתחבר לירושלים, ומתוך כך להתרומם לקבלת התורה שמגיעה מחיבור בל ינתק לעצמאות המדינית. קבלת התורה, שמחד היא תורה אלוקית מופלאה משמי שמיים, ומאידך, כדברי הגמ' (פסחים סח.) בשבועות לכל הדעות יש מצווה לאכול ולשתות – כלשון הגמרא: "בעצרת כולי עלמא מודו דבעינן לכם".

החיבור הזה הוא האתגר הגדול הניצב מולנו, לפעול לכל המרחבים, ולא לשכוח את הנקודה הפנימית.

התורה מתחילה במניין, הכיוון ארץ ישראל, הכיוון אומה על כל מערכותיה, אבל לפני שנכנסים לא נשכח את הנקודה המחייה, המקיימת והמאירה את הכול נקודת החיבור לה'.

זה תפקיד האנושות כולה, זה יחודו של האדם, זהו צלם האלוקים שבאדם, כפי שמסביר ר' חיים מוולוז'ין ,בספרו נפש החיים, שהאדם הוא הכלול והבלול מכול העולמות, ותפקידו הוא להיות המקשר והמחבר: "וזהו שנקרא הוא ית"ש האלקים בעל הכחות כולם, שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות. הכל הוא ית"ש הבעל כח שלהם שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע ותלוים בידו תמיד לשנותם ולסדרם כרצונו ית':.. אמנם כולם איו הכח שלהם מעצמם רק ממה שקבע בהם הוא יתברך כח וגבורה להיות מושלים וכו' לכן נקרא הוא ית"ש: "אלקי האלקים" (דברים י, יז) וכן כתיב "כי גדול ה' מכל האלהים" (שמות יח, יא). "השתחוו לו כל אלהים" (תהלים צז, ז)…כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ"י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח"ו, כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור כמ"ש (ישעיה נא, טז): "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ גו' לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ". וכמאמרם ז"ל (ברכות סד, א) "אל תקרא בניך אלא בוניך". כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רב כח, ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר"ל כמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמו שכתוב (שם מט, יז) "מהרסיך ומחריביך וגו'". או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו. ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה ר"ל".

ומי שמוביל את כל המהלך הזה הם ישראל.

יהי רצון שנזכה להיות המקשרים והמחברים את כל העולמות.

אודות הרב גור גלון

הרב גור גלון, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה. למד שנתיים בישיבת בית אל ולאחר מכן עבר לישיבת הר ברכה. את שירותו הסדיר עשה במסגרת ההסדר כלוחם בחטיבת הנח"ל. הרב גור מוסר בישיבה שיעורי אמונה מכתבי הרב קוק, כתבי מהר"ל, רמח"ל, חסידות ופרשת שבוע. הרב גור מלמד גם בכולל של התושבים בהר ברכה, דף יומי, הלכה ופרשת שבוע.