פרשת בהר – החרות

פרשתנו עוסקת מתחילתה ועד כמעט סופה בחרות וגאולה: בשנת היובל וקריאת הדרור לעבדים ולקרקעות, בחשיבות הגאולה- גאולת הבתים הנמכרים וגאולת האנשים הנמכרים. הפרשה מבררת את חשיבותה של הגאולה והחרות במספר מישורים: בחיים הכלכלים, החברתיים והאישים.

החרות היא מטרת העל, בשבילה יצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה- בשביל לעמוד בני חורין, חופשיים לבחור, חופשיים לרצות, חופשיים לבצע. ישראל עוברים תהליך חרות שתחילתו במצרים והשלמתו בהר סיני.

האדם הוא נברא ולא בורא, יציר ולא יוצר, עילה ולא עלול, ולכן מונח בטבעו להיות עבד. השאלה היא האם יהיה עבד לחברה, לנורמות וליצרים, או שיהיה עבד ה', עבד לרצונות העליונים והטהורים, לטוב השלם האינסופי (עיין היטב בתפארת ישראל אבות ו,ב).

אנו נמצאים בימי ספירת העומר, ימים שבהם אנחנו מאד מקפידים לא לקטוע את החיבור בין פסח לשבועות. אחד הקשרים העמוקים בין פסח לשבועות, הוא הקשר בין החרות החיצונית לחרות העמוקה. פסח הוא זמן חרותנו, ושבועות הוא זמן מתן תורתנו, עליה נאמר: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".

החרות של פסח היא חרות חיצונית – חרות מעבדות ושיעבוד, חרות משלטון זר, תחושת העצמאות, שבאה לידי ביטוי באופן חריף ש"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". אך אין כאן עדיין את החרות העמוקה, החרות מהנורמות המקובלות, החרות מהשעבוד לחברה ומוסכמותיה. אין כאן עדיין את חרות פנימית מההבנה שלא בני אדם אחרים יקבעו את גורלי ואושרי. אם נלך לרמה עמוקה יותר אז אפשר לומר שגם אין כאן חרות מיצר הרע, אין כאן חרות מההשתעבדות לתאוות העריות, לתאוות הממון, לתאוות הכבוד, לתאוות המנוחה, לתאוות האכילה וכו'.

רק התורה משחררת את האדם ל'חרות עולם', חרות פנימית, מביאה את האדם להיות עבד ה' שהוא החופשי, כי הוא יודע שגורלו נתון בידיו, בכוח הרצון שלו. הוא שיכול מכל מצב ובכל מצב לעבוד את ה' ולהתקשר אליו יתברך ביראה ואהבה. כפי שאומר מרן הרב קוק זצ"ל (אוה"ת ט,א(: "והיסוד הגדול, שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מלואיו…והוא בא להכיר את הטוב האמתי של ההצלחה הגמורה שאינה תלויה כ"א באדם עצמו, ולא בשום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב" (כדאי לעיין בדבריו בשלמותם(.

בימים אלו עלינו לבדוק את החרות שלנו: האם אנחנו מאמינים בחרות? האם אנו פועלים בחרות? האם אנו מנצלים את החרות שלנו להוביל את חיינו למקומות אותם אנו רוצים באמת? האם אנחנו מזהים את המקומות בהם אנו עדיין עבדים?

 

תרשו לי להביא לכם בהקשר זה ציטוט מהארייט טאבמן, אך על מנת שנבין את ההקשר אספר לכם עליה קצת. הארייט טאבמן נולדה בארה"ב במאה ה-19 כשפחה לאדון לבן. כבר כילדה היתה עדה לתנאים המחרידים שאחיה השחורים סבלו מהם בשדות הכותנה של דרום ארה"ב. בגיל 29, לאחר שנים של תכנון, נמלטה מהמטע שבו עבדה לאחר שידעה שעומדים למכור אותה לאדון אחר, והצליחה להגיע עד לפילדלפיה בצפון ארה"ב, בה העבדות היתה בלתי חוקית. (החוקים בארה"ב איפשרו לבעלי עבדים להחזיר אותם, גם אם ברחו לצפון). היא ידעה גם שכל משפחתה תיענש עקב בריחתה ולכן, חזרה לדרום עוד 3 פעמים, תוך סיכון אדיר, כדי לחלץ את כל משפחתה, וכולם עברו לקנדה כדי לחיות חיים חדשים.

המחשבות על מיליוני העבדים האחרים לא נתנו לה מנוח, וב 1853 הארייט היתה ממקימי נתיב ההברחה "הרכבת התחתית", שהבריחה עבדים אל החופש. היא חזרה לדרום עשרות פעמים כשהיא חוצה אלפי ק"מ דרך ביצות ונהרות, תוך כדי סיכון חייה, כשהיא נעזרת בבתי מחסה של לבנים ששיתפו עמה פעולה. היא מעולם לא נתפסה, ושיחררה אלפי עבדים שחורים אל החופש בצפון

הארייט טבעה את המושג הרווח בשפה האנגלית עד היום- Leave free or die, כלומר: חייה חופשי או שתמות. (משפט זה נאמר על ידה כאשר באחד המסעות אחד העבדים נבהל ורצה לחזור על עקבותיו,  והארייט כיוונה אליו אקדח ואמרה את המשפט המפורסם הנ"ל).

כיוון שהיה איסור חמור על עבדים להתאסף או לדעת קרוא וכתוב, הארייט גייסה כמרים שהפיצו את הבשורה דרך הכנסיות, ובאמצעים מתוחכמים היא גנבה כרכרות מהלבנים ואספה בדרך נמלטים רבים. בשלב מסוים גילו על קיומה, והוכרז על ראשה הפרס הגדול ביותר שהוצע אי פעם על עבד נמלט.

עם פרוץ מלחמת האזרחים בארה"ב היא הצטרפה כמובן לכוחות הצפון, שרצו לשחרר את העבדים, ומהר מאוד התקדמה מתפקיד של אחות בבית חולים צבאי לתפקיד פיקודי בשדה. ביוני 1863 הייתה טאבמן לאישה האמריקאית הראשונה שתכננה והובילה מבצע צבאי. היא פשטה בראש שלוש ספינות על עמדות טורפדו של צבא הדרום, השמידה כוחות אויב, גשרים ומסילות, ושחררה 700 עבדים שפגשה בדרך. הארייט טאבמן נקברה ב 1913 בהלוויה צבאית מלאה.

 אחד המשפטים החשובים ביותר שאמרה הארייט היה:

"שיחררתי אלפי בני אדם מעבדותהייתי יכולה לשחרר עוד אלפים רבים,  אם הם היו יודעים שהם עבדים"

 

מדהים כמה הדבר נכון גם היום. כמה פעמים חולפת בראשנו המחשבה: הלוואי והייתי יכול או יכולה להיות במקום אחר!  גם היום רובנו עבדים לפחד, לביקורת העצמיתלמחשבות השליליות, לתאוות, לנורמות ועוד. עלינו להפסיק להיות עבד להרגלים הרעים שלנו, לעבוד בעבודת החלומות שלנו, לחיות במערכת יחסים מופלאה, לחיות בחופש כלכלי ולא להיות עבד לכסף ,להיות חופשיים לממש את עצמנו.

כל שעלינו לעשות הוא לקחת את החרות שניתנה לנו מתוך אידיאלים גדולים ודבקות בה'!

אודות הרב זאב סולטנוביץ