פרשת בא – הדיבור האלוקי שבמכות

'מכות מצרים' עליהם אנו לומדים בפרשות וארא-בא, הינן דיבור אלוקי של הקב"ה אל העולם, וכמו כל דיבור אלוקי שנכתב בתורה גם דיבור זה שייך ורלוונטי לדורנו. על מכת הארבה כתבנו לפני שנתיים, ולכן נעסוק היום בשתי המכות הנוספות המופיעות בפרשתנו ולזהות מהי האמירה האלוקית הנאמרת דרכן אלינו.

אחת המכות הקשות של האנושות היא חוסר הראיה, העובדה שאנשים לא רואים את מגמת העולם, לא מבחינים בדברים הכי מהותיים ומשמעותיים. עניין זה הופיע כבר במכת הארבה "וכיסה את עין הארץ ולא יוכל לראות את הארץ", ומופיע גם במכת חושך, אלא שבמכת חושך זהו לא הדגש. הדגש במכת חושך הוא ש"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים". במכת החושך אנשים לא רואים את האנשים שסביבם, כל אחד שקוע באגואיסטיות שלו. "לא קמו איש מתחתיו"- כל אחד תקוע בעולם שלו, בבעיות שלו, ברגשות ובמחשבות האישיות ולא פתוח לשים לב לצרכים ולהרגשות של החברה הקרובה והרחוקה.

חז"ל מחדדים את הדבר ואומרים שהחושך היה ניתן למישוש, כפי שמופיע במדרש על הפסוק "וימש חושך"- שם שואלים חז"ל "כמה עוביו?" ועונה המדרש שעוביו היה דינר. כלומר, הדבר המפריד בין אדם לאדם הוא תאוות הממון. כאשר עיקר מאווייו של האדם נתונים לממונו, לנכסיו ולדינריו הוא לא פתוח לצרכים, המצוקות והרצונות של הסביבה. כמו הסיפור הידוע על אותו אדמו"ר שהגיע אליו איש שהתעשר ושאל אותו כיצד ייתכן שאחר שהתעשר הוא פחות חש את הצער והמצוקה של הנזקקים והאביונים, שאך לא מזמן הוא היה חלק מהם. על שאלה זו השיב האדמו"ר, כדרכם של יהודים, בשאלה נגדית- מדוע כאשר אדם מסתכל בחלון הוא רואה את האנשים מן העבר השני, וכאשר אדם מסתכל במראה הוא רואה רק את עצמו? והתשובה היא כמובן שבמראה (נייר) הכסף מחסה צד אחד- וזה מה שגורם לאדם לראות את עצמו. וכך גם בחיים, כשהאדם שם את הכסף למול עיניו הוא רואה רק את עצמו.

המכה הבאה בפרשתנו והאחרונה במכות מצרים היא מכת בכורות. מכה זו היא המכה היסודית ביותר, שהרי כבר בפרשת שמות אומר הקב"ה למשה "ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל, ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנוכי הורג את בנך בכורך".

במידה מסוימת כבר מתחילת ספר בראשית ישנה פגיעה במעמד הבכורה, החל מקין והבל, ועד ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, יוסף ואחיו- בכל המקרים הללו הבכור מאבד את מעמדו. יש כאן אמירה אלוקית שמגיעה לשיאה במכת בכורות, שלא החומר הוא המוביל אלא הרוח. לבכור באופן טבעי יש הכי הרבה כוח ועוצמה פיזית, כפי שאומר יעקב לראובן "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עוז", אלא שלא הכוח הפיזי, לא עולם הטבע, הוא השולט. המוסר, המסירות לאמונה בה' וההליכה בדרכיו הם המובילים את העולם.

חז"ל אומרים לנו שהמצרים הפכו את בכורותיהם לעבודה זרה. התפיסה המצרית היתה שעולם החומר הוא הכל, כפי שאפשר לראות מתגובתו של פרעה לדבריו של משה רבנו: "מי ה' אשר אשמע בקולו… לא ידעתי את ה'". המצרים לא מכירים בעניין האלוקי אלא סומכים אך ורק על כוחם ועל כוחה של הכלכלה המסודרת אותה בנו כדי לבנות את חייהם.תפיסה מצרית זו באה לידי ביטוי לאחר אלפי שנים בתורת הגזע, בניסיון להשאיר בעולם רק את החזקים, היפים והבריאים באופן פיזי.

על כך באה מכת בכורות וקוראת לנו לזכור מה עיקר ומה טפל. "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'".

יהי רצון שנזכור מהו באמת הבכור, מהו הדבר המוביל והקובע, ולא נתפתה להפוך לבכור את העולם החומרי, אלא "בני בכורי ישראל".

אודות הרב זאב סולטנוביץ