יום הכיפורים ו'כל נדרי'

את יום הכיפורים אנו פותחים ב"כל נדרי" ונעמוד היום על שתי משמעויות של תפילה זו: ניתוק מהכבלים, ועמידה בציפיות של עצמנו.

המשמעות הראשונה: ניתוק מהכבלים הקושרים אותנו.

נסביר משמעות זו דרך מילות התפילה:  "כל נדרי ואסרי… וקונומי וקונוסי וכינויי…"- כל ההתקשרויות, הכינויים, ההשתייכויות, התוויות וההגדרות ששמתי על עצמי, ושאולי אשים על עצמי – "כולהון יהון שרן… בטלין ומבוטלין"- כולם יהיו מותרים בטלים ומבוטלים. מעתה אני משחרר את עצמי מכל אלה.
אדם מכנה את עצמו בכל מיני כינויים: שהוא אינטלקטואל, שהוא חסיד, שהוא לא-חסיד, שהוא לא מתרגש בקלות וכו' וכו'.
אדם כובל את עצמו בכך שאומר שהוא לא מסוגל לדבר מסוים, שיש נושאים שעליהם לא מדברים ולא חושבים, ושלעניינים כאלו ואחרים הוא בכלל לא שייך וכו' וכו'. וממילא, כאשר הוא סוגר את עצמו היטב בקליפותיו – אין דבר שיכול להשפיע עליו.

מול כל התבניות לתוכן אליהן אנחנו מכניסים את עצמנו, ובכך מונעים מעצמנו את החופש להשתנות למה שאנחנו רוצים להיות, מגיעה תפילת "כל נדרי" ומכריזה שכל השבועות, כל הנדרים, כל התוויות העצמיות שלנו "בטלין ומבוטלין". בשביל להתחיל שנה טובה, צריך להתנתק מכבלים, צריך לסדוק את הקליפות שאנחנו עוטפים את עצמנו בהן, לדחוף אותן ולתת להן להתקלף וליפול מעלינו, ולעמוד, אפילו אם רק ליום אחד, לשעה אחת- בלי הגדרות מוצא, בלי דעות קדומות על עצמנו.
בבית הכנסת או מחוצה לו, בכל מקום בעולם, "כל נדרי" מזכירה שלכולנו יש מה לשכוח לגבי עצמנו לפני שאנחנו מאמינים ליכולת שלנו להשתנות, שהדברים שאנחנו חושבים שהם קבועים בנו יכולים להיות "לא שרירין ולא קיימין" בהינף החלטה, ושאולי לשניה אחת, כולנו דפים לבנים.

בהתאם לדברים אלו ראוי שכל אחד ואחד ישאל את עצמו בימים אלו:

  • מה ההגדרות שאני מגדיר את עצמי? אילו הנחות יסוד ודעות קדומות יש לי על עצמי?
  • אם הייתי מוריד את ההגדרות הללו לאן הייתי יכול להתפתח?
  • אלו עוד מחסומים אני שם לעצמי ולחלומות שלי, מה אני לא יכול? מה הגבולות שאני שם לעצמי?
  • מה אני מחליט להרשות לעצמי לנסות ואיך אעשה זאת?

משמעות השנייה: עמידה מול הציפיות וההבטחות שלי

נדר הוא צורת ביטוי לשאיפות שיש לאדם. כאשר אנו רוצים לתת תוקף לשאיפה אישית אנו נודרים. בתפילת כל נדרי אנו עושים התרת נדרים כדי להגיע לחיתום הדין בדף נקי. כל אדם צריך לבחון את עצמו האם הוא עמד בצפיות שהיו לו מעצמו בשנה הקודמת.

בפנקס י"ג, מופיע חידוש מעניין של מרן הרב קוק זצ"ל בנושא התרת נדרים: "זמני התרוממות של הנפש אינם תמידיים, הם דומים ללהט החרב המתהפכת על כד' הרמב"ם במורה נבוכים. על כן, ראוי שבעת היותם, ישאירו אחריהם רושם לזמן הבא אח"כ. וזה יסוד הנדרים בכללם… אמנם עם ההתרוממות, יוכל לפעמים להיות נלווה איזה יסוד זר, דמיוני, והחיים עצמם מבררים את ערך הסייג שבו".

כפי שהסברנו, הנדר הוא צורת ביטוי של השאיפות שיש לנפש. אבל לפעמים שאיפה יכולה להיות גם הזיה. ברגע של התלהבות אין לאדם תמיד שיקול דעת לעשות את הבחירה הנכונה. על כן כותב הרב קוק שכל אדם צריך לברר היטב עם עצמו האם מקור הנדר בשאיפה חיובית או בהזיה.

הכלי שבעזרתו ניתן לברר את מקורו של הנדר הוא התרת נדרים. וכך כותב הרב קוק בהמשך: "על כן, צריך מקום להתרת נדרים על פי חכם. אמנם, לפעמים התכונה שממנה הנדר נובע היא טובה ולא דמיונית, אבל אין החיים יכולים להתמיד במעלה זאת, מפני שפלותם"

בתפילת כל נדרי אנו עושים בירור של השאיפות שלנו:  האם הצלחנו לעמוד ביעדים שהצבנו לעצמנו, או שמא היינו נתונים להזיות? רגע לפני שאנו מבקשים רחמים מהקב"ה, עלינו לברר עם עצמנו האם אנחנו עמדנו בציפיות שהצבנו לעצמנו. ומתחושה זו של חשבון נפש לעמוד לפני אדון כל.

ועל כן נשאל את עצמנו:

  • מה ההבטחות והציפיות שהבטחתי וציפיתי מעצמי בשנה שעברה?
  • מה התרחש ומה פחות?
  • מה לא קרה כי הוא לא מתאים? מדוע? ומה אני רוצה לשחרר מעצמי?
  • מה לא קרה כי לא הצלחתי ואני רוצה לחזור ולהתחייב לעצמי?
  • מה הצעד הקטן שאעשה בנושא?

אודות הרב גור גלון

הרב גור גלון, ראש ישיבת ההסדר הר ברכה. למד שנתיים בישיבת בית אל ולאחר מכן עבר לישיבת הר ברכה. את שירותו הסדיר עשה במסגרת ההסדר כלוחם בחטיבת הנח"ל. הרב גור מוסר בישיבה שיעורי אמונה מכתבי הרב קוק, כתבי מהר"ל, רמח"ל, חסידות ופרשת שבוע. הרב גור מלמד גם בכולל של התושבים בהר ברכה, דף יומי, הלכה ופרשת שבוע.