שבת הגדול

אמר הרבי מקוצק: טעמים רבים נתנו למה נקראת שבת זו בשם "שבת הגדול". בוודאי אמת שהוא שבת גדול מטעם הפשוט – משום שהיו נמשכים בשבת ובעשור מן העבודה זרה – וזה נקרא "גדול", על דרך שנאמר אצל יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוקים".
ששבת זו יש בה כח למשוך עצמו מעבודה זרה ומכל אבייזריהו דעבודה זרה, מה שנקרא עבודה זרה, כמו גאווה וכעס וכו'.
ואצל הגדול נקרא עבודה זרה כל מה שהוא משועבד לדבר אחר חוץ ממלכות שמים, כמו שהיה אומר הבעש"ט "וסרתם" "ועבדתם".
שבכל שבת הוא עומד להפריש עצמו מששת ימי החול, רק שבשבת הגדול, שמשכו ידיהם מעבודה זרה, יש בו כח יותר לזה, ובזה שמשכו ידיהם מעבודה זרה בעשור ובשבת הגדול פעלו שנשאר הכח לדורי דורות. שכל מעשי הצדיקים פועל לדורי דורות, קל וחומר מחטא אדם הראשון – שזה שחטא וקלקל נשאר לדורות שלא נתקן עוד, ומדה טובה מכל שכן על אחת כמה וכמה שפועל לדורי דורות לעולם.

דבר "גדול" מאד קרה בעשור לחודש ניסן. על כל יהודי היה להחליט בנפשו למי נתונה נאמנותו המוחלטת. הכרעה לא פשוטה היא לאדם לומר בפה מלא קבל עם ועדה מיהו ומי אדוניו. לקיחת השה, קשירתו למטה, שחיטתו, צלייתו, צביעת המשקופים, אכילתו בחיפזון תוך הכנות אחרונות ליציאה לדרך – כל אלו הן החלטות אמיצות של כל אדם, בוודאי לעבד מסכן ומסובל ביסורים. מה יאמרו המצרים? למה להעלות את זעמם? לשם מה כל ניקור העיניים הזה? האם לא כדאי היה לפעול עד כמה שניתן להנמיך את הלהבות, להראות את המחבר שבין בני האדם ולא את המפריד ביניהם? קל יותר "לפסוח על שתי הסעיפים" ולקבל את "האמת" שיש בכל רעיון ובכל שיטה ובכל תרבות.

אכן, בכל תפיסת עולם יש ניצוץ אלוקי חיובי חשוב ומועיל לעולם בכללותו ולנפש הפרטית, אך ברגעי האמת ייבחן האדם. מה יכריע האדם בעת שנוצרת סתירה בין השעבוד למלכות שמים לבין השעבוד לתרבות אחרת. תירוצים ורעיונות של פשרה ויכולת הכלה וכבוד הדדי עלולים להשתקלל ולקבל מעמד חשוב יותר מהמגיע להם, ובעת מבחן – לא תגיע מסירות הנפש הדרושה להעמיד את התורה על תלה.

ביום זה, תוך לקיחת סיכון רב, החליט עם ישראל "להמר על כל הקופה" ולהחליט "אם ה' האלוקים – לכו אחריו, ואם הבעל – לכו אחריו". הבחירה של ישראל בה' כלל איננה מובנת מאיליה. העבד היהודי נצרך היה להתמודד במסירות נפש לא רק אל מול השוטר המצרי שרואה את המרידה המתרקמת בימים אלו בבתי היהודים, אלא , לא פחות מכך, היה צריך היהודי להתכנס עם עצמו ולהכריע מהי אמונתו והאם הוא מוכן לשינוי קיצוני כל כך בהליכות חייו. לנו, שמתרחבים בהסבה סביב שלחן הסדר, שיודעים כבר את סופו של הסיפור, נראה המהלך המופלא הזה כצפוי ומובן. אך האם אנו מוכנים לעשות שינויים, אפילו קלים יותר ופשוטים יותר בחיינו, על מנת לקדש את שמו?

שבת זו היא "גדולה" כיוון שהיא מבטאת את לקיחת האחריות ובחירה מוחלטת בתפיסת העולם, ללא בלבלולים, ללא שיקולים זרים. רק מתוקף בחירה זו של עם ישראל בריבונו של עולם יכול היה הקב"ה "לפסוח" על בתי אבותינו, לבחור בנו מכל העמים, להוציאנו ממצרים ולתת לנו את התורה. שבת הגדול מבטאת את הברית הכרותה בינינו לבין הקב"ה – ברית שמתחילה קודם כל בהחלטה שלנו, היהודים הפשוטים, לקבל את ה' כאלוקים.

תגיות: ,

אודות הרב אבינח ברנר

הרב אבינֹח הוא ר"מ בישיבה, כיום בשנת שבתון. מסר בישיבה שיעורי עיון בגמרא, בחסידות, בפרשת שבוע ובכתבי הרב קוק. הרב אבינֹח הוא בוגר המחזור הראשון של הישיבה